ערן זהבי עלה אתמול (שישי) בין הראשונים לכר הדשא של ההמפדן פארק באימון המסכם לקראת המשחק מול סקוטלנד (19:00). שבוע ארוך עובר כאן השחקן הכי חשוב של נבחרת ישראל והוא החליט להוריד פרופיל. לא יצא לדבר עם התקשורת, גם לא עשה ריאיונות בשבועות שלפני המשחק.
בקושי חמישה קילומטרים בקו אווירי מפרידים בין ההמפדן פארק למלון בו מתאכסנת הנבחרת במרכז העיר, אבל הדרך מאוד מעצבנת ומלאה ברמזורים מעיקים שמאריכים את זמן הנסיעה. כשזהבי הגיע לאצטדיון, הוא מיהר להתארגן ולעלות לחימום. הוא לקח איתו את סאן מנחם לאיזה משחק בו שניהם עומדים במרחק של חמישה מטרים אחד מהשני ומתמסרים בצורה אגרסיבית במכוון כדי לנסות ולהשתלט על הכדור. כשסיים להביס את המגן השמאלי של מכבי חיפה, ירה זהבי לעבר איש המדיה שמלווה את הנבחרת: "אתה מצלם הכול, אבל את הדבר הכי חשוב לא צילמת. נתתי לו 2:7 ושום דבר לא תיעדת".
בין לבין כשהוא משתעשע עם מנחם, הוא צעק לו כל מיני הערות על מה שיהיה כאן הערב. על זה שלא צריך להילחץ מהקהל העצום שיגיע וירעיש עולם. על זה שצריך דווקא ליהנות מזה ולהעביר את הלחץ לסקוטים.
זהבי יכול לספר לשחקנים שאין חוקים בעסק הזה. שאת ההצגה הכי גדולה אתה יכול וצריך לתת כשקהל מקומי נגדך ואת מפח הנפש הגדול ביותר אתה יכול לחוות כשאין איש ביציעים. בדיוק קוסמי ובצירוף מקרים בלתי מוסבר, הוא יעלה היום לאחד ממשחקי חייו בדיוק שנה אחרי המשחק ההוא מול סקוטלנד בו החמיץ פנדל מול דייויד מארשל. 9 באוקטובר, אותו התאריך, שלח אותו בתום 120 דקות של תיקו מאופס בחצי גמר פלייאוף ליגת האומות, לבעוט ראשון מול מארשל. השוער הסקוטי הדף. כל השחקנים אחריו, משתי הנבחרות, הבקיעו. רק זהבי נותר היחיד שלא ידע לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב. שער בפנדל בדו קרב פנדלים לא נחשב בספירת כיבושים, אבל זהבי רצה את הפנדל הזה בפנים יותר מכל שער אחר שכבש בקריירה.
שנה עברה מאז אותה החמצה ששלחה אותו לחדר ההלבשה עם דמעות כואבות. לפני המשחק ההוא אסף את השחקנים ודיבר מהלב. ביקש לעשות את זה. סיפר שהוא כבר לקראת הסוף ולא יהיו לו עוד הזדמנויות. קולו נסדק וגרונו נחנק כשדיבר ולא ידע מה מחכה לו בסיום המשחק. אבל הגורל שולט בחיים יותר ממה שאנחנו שולטים בהם ובדיוק שנה אחרי זהבי מקבל צ'אנס נוסף. קריירה אדירה עשה ועדיין עושה, אבל כמו שאמר ביברס נאתכו חברו במסיבת העיתונאים, היא לא תהיה מושלמת בלי הופעה בטורניר גדול, הגם שהוא לא משחק לבד ושזו נבחרת.
שנה מורכבת ומעניינת עבר זהבי מאז אותו משחק בהמפדן. באחרונה שבר את שיא הכיבושים של שחקן ישראלי במפעלים האירופאיים ואת אותה כמות של 31 שערים יש לו כעת גם בנבחרת, שם הוא רוצה להיות מלך השערים של כל הזמנים ולעקוף את מוטל'ה שפיגלר שמקדים אותו בשער אחד.
יחסיו עם התקשורת ודאי משעשעים אותו לעתים, בטח כשהוא בהולנד. אחרי שער מהללים אותו עד כדי מבוכה וכשהוא מחמיץ ומסיים בלי לכבוש או שנקלע לתקופת יובש ארוכה, לא מבינים מדוע פ.ס.וו הביאה אותו בכלל. אם פעם היה מתעצבן מכל משפט רע עליו, היום הוא בדרך כלל מתעלם. בנבחרת הוא ברצף משוגע של 25 שערים ב-27 המשחקים האחרונים. היו ביניהם משחקים בהם הוא לא כבש. היו כאלה בהם כבש צמד וגם שלישייה. היה גם המשחק ההוא עם הפנדל שהחמיץ וודאי יושב לו חזק בראש. הסקוטים יודעים את החוזק שלו. ינסו לסגור לו את נתיב הבעיטה ברגל ימין שהכניעה את השוערים הטובים באירופה. ערן שדו מאמן הכושר של הנבחרת שצמוד אליו, מכיר את זהבי יותר טוב מכל אחד אחר. כשנשאל שלשום מה מספר 7 מכין, ענה בלי למצמץ: "צמד. הוא יבקיע צמד". רשמנו.
מה דעתך על הכתבה?