1. בנבחרת ישראל נשמו קצת לרווחה לאחר הניצחון 1:2 על מולדובה, במה שהפך לסוג של משחק התאוששות מההפסד בסקוטלנד. השיא של זהבי, השער של דאבור, היכולת של סולומון – אחרי התחושות הקשות שחזרו איתן מהמפדן פארק, כולם הרגישו שהיו צריכים את הניצחון הזה כדי להרגיש קצת טוב על הלב.
וילי רוטנשטיינר דיבר לא מעט אחרי המשחק עם כל מי שרצה לשמוע אותו. הוא באמת מרגיש שעשה כאן משהו, שיש לו דרך והוא יכול להוביל את הנבחרת בקדנציות הבאות להישגים. למרות שאורן חסון אמר שיחליט רק בסיום הקמפיין, הרחשים לא עושים לאוסטרי טוב והוא רוטן על הביקורות, מרגיש שלא כל כך מבינים כאן את מצב הכדורגל הישראלי והבעיות בסגל.
מה שקצת העיב על האווירה בסיום אצל חלק מהשחקנים היה השער המצמק של המולדבים. שחקנים בנבחרת אמרו: "הגולים האלה מייאשים, כאילו אנחנו נלחמים להוכיח שכל הביקורות והקלישאות על הגנה ישראלית נכונות".
2. כולם מפרגנים לערן זהבי, ואין יותר מדי מה להוסיף ברמת המספרים והבאזז שיצר. מה שכן, התלות של הנבחרת במספרים שלו היא הסיכוי וגם הסיכון שלה להמשך. יש שחקני התקפה מוכשרים לנבחרת, אין שחקנים שמסוגלים להבקיע מחצאי מצבים. זהבי ימשיך לעוד קמפיין, אך הנבחרת חייבת עוד שחקנים שנמצאים שם ברגעים המכריעים ולא רק כמשלימים, ולא רק בהתקפה. כך או כך, אי אפשר היה שלא ליהנות מהמחווה למוטל'ה שפיגלר ומהתגובה של שחקן העבר. פרגון בימינו זה מצרך נדיר.
3. ג'ואל אבו חנא שקיבל הזדמנות נפצע בברכו וייבדק. רוטנשטיינר זוכה לביקורות על שילובו של המגןבלם וקולות של זלזול כלפי השחקן נשמעים בכל פינה. אז נכון, אבו חנא לא כל כך מוצא את עצמו, הוא עדיין לא נראה כמו שחקן ששווה הרכב בנבחרת ישראל, אך העונה שעברה בזוריה האוקראינית הייתה מרשימה, ולא במקרה הוא עבר ללגיה ורשה בקיץ. הוא מאוד מתלהב להיות חלק מהנבחרת ולפעמים נראה שההתרגשות וגודל המעמד עדיין מבהילים אותו, אך הוא לא שחקן שאפשר לבטל.
מקס גרצ'קין ששיחק עם אבו חנא בזוריה אמר עליו כאן בראיון כי "הוא שחקן מצויין, הייתי לידו כשקיבל זימון ראשון לנבחרת וראיתי את רמת ההתרגשות שלו, זה היה מדהים". לפני הכל נאחל לאבו חנא החלמה מהירה, כי בסיום המשחק הוא חשש מפציעה רצינית בברך.
