ב- 4 בנובמבר 1961, היום לפני 60 שנה, ספגה נבחרת ישראל בכדורגל את אחד מהפסדיה הכבדים ביותר: 6:0 צורם בטורינו מול איטליה. היה זה מפגש הגומלין בין השתיים במסגרת מוקדמות גביע העולם. במשחק הראשון, שנערך באצטדיון רמת גן, ניצחו האיטלקים 2:4, לא לפני שישראל הובילה 0:2 משערים של נחום סטלמך (15) ורובי יאנג (38). את ישראל אימן אז ההונגרי, גיולה מנדי, שלא ציפה למפלה שהמתינה לו בארץ המגף.
איטליה הייתה בשיא כוחה. 64 אלף צופים הגיעו לעודד את הסקוואדרה אזורה, בדרכה לזכייה בכרטיס למונדיאל 1962, שנערך בצ'ילה, והם לא התאכזבו. שופט המשחק היה הספרדי אסנסי, ושני הקפטנים, נחום סטלמך מישראל והשוער לורנצו בופון, בן הדוד של סבו של ג'אנלואיג'י בופון, הובילו את השחקנים אל כר הדשא. ישראל כללה בהרכבה את אמציה לבקוביץ' הגדול מהפועל תל אביב שהלך בדיוק היום לעולמו, וגם את יעקב חודורוב (הפועל תל אביב), מרדכי בנבנישתי (הפועל ירושלים), צבי טנדלר (הפועל חיפה), שלום פטרבורג (הפועל פתח תקוה), גדעון טיש (הפועל תל אביב), דניאל שמולביץ' (מכבי חיפה), אברהם מנצ'ל (מכבי חיפה), נחום סטלמך (הפועל פתח תקוה), זכריה רצבי (הפועל פתח תקוה) ורובי יאנג (הפועל חיפה).
בהרכב האיטלקי הופיעו: לונצו בופון (אינטר), ג'אקומו לוסי (רומא), אנצו רובוטי (פיורנטינה), ברונו בולקי (אינטר), צ'זארה מאלדיני (מילאן, אביו של פאולו מאלדיני), ג'ובאני טראפטוני (מילאן), ברונו מורה (יובנטוס), אנטוניו אנג'לילו (רומא), חוזה אלטפיני (מילאן), אומר סיבורי (יובנטוס), ומריו קורסו (אינטר).
כל אחד מהם היה כוכב בקנה מידה עולמי. מאלדיני וטראפטוני (לימים המאמן המעוטר) היו מעוז ההגנה ומרכז השדה. ואולם, ההתקפה עם חמישה חלוצים, נחשבה ליהלום שבכתר. שני הקיצונים, מורה, מימין וקורסי משמאל, היו איטלקים, ועימם שלושה מתאזרחים: הארגנטינאים אנג'לילו וסיבורי, והברזילאי אלטפיני, שהיה ב-1958 שותף לזכייתה הראשונה של ברזיל בגביע העולם.
מול מחץ שכזה לא הייתה יכולה ההגנה הישראלית לעמוד 90 דקות, אם כי בתום המחצית הראשונה הובילה איטליה רק 0:1, משער שהובקע בדקה ה-16 על ידי סיבורי. במחצית השנייה הגבירו האיטלקים קצב, וסיבורי חגג עם עוד שלושה שערים, בדקות 52, 65 ו- 88. עוד שני שערים הובקעו על ידי קורסו (59) ואנג'לילו (69). אגב, ב-1961 נבחר עומר סיבורי לכדורגלן השנה באירופה, בהקדימו את הספרדי לואיס סוארס ואת האנגלי ג'ימי היינס. בעונת 1959/60 הוא אף היה מלך שערי הליגה האיטלקית עם 27 כיבושים.
להפסד הישראלי בארץ המגף היה המשך לא פחות גרוע. הנבחרת המריאה משם לאנגליה והגיעה ללידס, שם התמודדה ב-9 בנובמבר עם נבחרתה הצעירה של אנגליה. המאמן מאנדי החליט לחזק את ההרכב, ולשם כך הוזעק מישראל רחביה רוזנבוים. בנבחרת ישראל בוצעו שלושה שינויים: אלי אהרונוב ממכבי פתח תקוה, רחביה רוזנבוים מהפועל תל אביב, ושלמה לוי מהפועל חיפה היו בהרכב הפותח. כן שותפו, כמחליפים, יאיר נוסובסקי מהפועל כפר סבא ויעקב גרונדמן מבני יהודה. האנגלים הסכימו ששופט המשחק יהיה הישראלי מנחם אשכנזי.
כבר בדקה ה-7 היקנה שלמה לוי לנבחרתנו יתרון של 0:1, אך האנגלים הגיבו והובילו 1:3 בתום המחצית הראשונה. בשנייה הבקיעו עוד ארבעה שערים וסיימו בניצחון מוחץ של 1:7. את השערים לזכותם כבשו בירן (צמד), פרדי היל (צמד), פארמר, מאנדי היל והריס.
הסיפור המעניין הגיע מהנבחרת המארחת. כאשר נודע לה שמנדי הזעיק, לאחר המפלה באיטליה, את רוזנבוים, אמר המאמן האנגלי שכנראה מדובר בכוכב על. לפיכך הצמיד לו שמירה אישית ורחביה בקושי נגע בכדור במהלך כל המשחק. לקראת כתיבת המאמר שוחחתי עם רחביה והוא זוכר שמי ששמר עליו היה לא אחר מאשר בובי מור. חמש שנים לאחר מכן הניף מור את גביע העולם, בהיותו קפטן נבחרת אנגליה הבוגרת.
אשר לאיטליה, היא אכן הגיעה למשחקי גביע העולם בצ'ילה, והוגרלה לבית אחד עם נבחרות גרמניה המערבית, שווייץ וצ'ילה. האיטלקים סיימו עם גרמניה בתיקו ללא שערים ואחר כך הפסידו 2:0 לנבחרת המארחת. במשחק זה, הזכור כ"קרב של סנטיאגו", סיימה איטליה את המחצית בתשעה שחקנים, לאחר שנשבר אפו של המקשר הימני, מאסקיו, ושהורחק המגן הימני, דוד. אמנם במשחקה השלישי גברה איטליה 0:3 על שווייץ, אך גרמניה וצ'ילה הן שעלו לרבע הגמר. היו זמנים.
