"מר בונקר", הג'נטלמן וזה שנשאר אצל היריבה: מאמני העשור הראשון בנבחרת

נבחרת ישראל לא תשחק בשנה הבאה במונדיאל 2022 בקטאר. הנבחרת הלאומית כשלה תחת וילי רוטנשטיינר בשתי המשימות שהופקדו בידיו – היורו והמונדיאל. עכשיו מסתמן שההתאחדות לכדורגל תיקח את הזמן הנחוץ ותמנה מאמן חדש, למשימה הבאה – העפלה ליורו 2024. מאמן ישראלי, או מאמן זר? הכול פתוח ואפשרי במסדרונות ההתאחדות על פי דרך קבלת ההחלטות שם, בעיקר בשנים האחרונות.

מלבד עמנואל שפר איתו העפלנו למונדיאל 1970 ההיסטורי במקסיקו דרך הבית באוקיאניה, שאר המאמנים הישראלים והזרים שהיו כאן, שחלק מהם היו קרובים למשימות המונדיאל והיורו, ראו לבסוף את הטורנירים היוקרתיים רק מהבית. לקראת בחירת היורש של רוטנשטיינר, הלכנו לתחילת הדרך של נבחרת ישראל כמדינה עצמאית ועקבנו במבט לאחור מה היתה תרומתם המקצועית והכללית לכדורגל הישראלי בעשור הראשון.

המאמן הלאומי הראשון היה האוסטרי אגון פולאק, שהגיע מראש למשחק אחד בודד, ב- 1948 בניו יורק בהפסד 3:1 לנבחרת ארצות הברית במשחק ידידות שהיה הראשון של ישראל כמדינה עצמאית. המאמן הבא של ישראל היה לאיוש הס, גם הוא אוסטרי ששיחק בקבוצת הפאר הכוח וינה. הס ניסה להקנות לנבחרת שיטת משחק משולבת של הכדורגל הטכני האלגנטי האוסטרי של שנות ה 30 עם שילוב של הכדורגל הבריטי המהיר והנוקשה. זה נראה סביר במשחק הידידות הראשון בו ישראל גברה 1:3 על קפריסין. אבל חוסר בימי הכנה לשני משחקי ההעפלה לאליפות העולם 1950 בברזיל, נגד נבחרת יוגוסלביה, היו בעוכריו של הס.

הס ושחקניו, בהם יעקב חודורוב, דוביד שוויצר, אלי פוקס, יצחק שניאור, יוסף מירמוביץ' וחבריהם הובסו בבלגרד 6:0, ובגומלין בתל אביב ספגו הפסד נוסף עם 5:2. הצהלה הגדולה הייתה בכול בית בישראל בזכות שני השערים שכבש שייע גלזר לרשת היוגוסלבית, אבל התוצאה הסופית ערערה את הביטחון של הכדורגל בישראלי שנראה נחות מקצועית ולא מוכן למשחקים ברמת הנבחרות באירופה.

לראשי ההתאחדות הומלץ למנות לעמדת המאמן אדם שמכיר את הכדורגל ביבשת אירופה, ולתפקיד נבחר ההונגרי לאסלו סקלי, שם שהיה מוכר בהונגריה ככדורגלן מצטיין ומאמן רב שבחים. סקלי ביקש להקנות לישראלים דגש על משחק ההתקפה ועל הבקעת שערים תחילה לפני התכנון ההגנתי. הוא נהג להדגיש בפני שחקניו כי משחק הכדורגל מוכרע בזכות כיבוש שערים. אחרי ניצחון ידידותי 1:5 על טורקיה בתל אביב והפסד דרמטי 3:2 בגומלין, הודיע סקלי כי הוא מוותר על החוזה בישראל, למען הצעה כספית מפתה שקיבל מפנרבחצ'ה המקומית באיסטנבול.

לקראת משחקי מוקדמות מונדיאל 1954 בשוויץ הוחלט בהתאחדות לנסות לראשונה מאמן ישראלי, ולתפקיד נבחר משה "ג'רי" בית הלוי, שהצעיד את הנבחרת לארבעה משחקים של בית וחוץ נגד יוגוסלביה ויוון שהסתיימו בהפסדים דחוקים (2:0 מול היוונים ועוד שלושה הפסדים של 1:0). הכדורגל הישראלי היה דל מקצועית וזכה לביקורות נוקבות בתקשורת וגם אצל השחקנים שטענו שהם לא משחקים כדורגל, אלא נשלחים לבצע בונקר שמורכב אך ורק מהגנה ללא יכולת התקפית.

בית הלוי זכה לכינוי "מר בונקר" בשל הכדורגל השלילי שהציג ורצונו לחלץ תוצאות מכובדות במפגשים האירופיים. השיטה הייתה מוכרת וברורה – חלוץ חוד כמעט בודד בדמותו של הצנטרפור שייע גלזר. חלוץ מכבי תל אביב המתין על קו האמצע לכדורים ארוכים של הקשרים ושל שאר השחקנים שירדו לאחור לבונקר הגנתי סביב רחבת השוער של יעקב חודורוב. השיטה סירסה את נבחרת ישראל, כשמלבד כדורי הרחקה נוסח הפוטבול האמריקאי, לא הציגה משחק התקפי ראוי.

בספרו "חיי סביב הכדור" הסביר בית הלוי את סגנון המשחק המושמץ שלו וכתב: "ספק אם מישהו מכול אותם מומחים שביקרו את משחק ההגנה שלנו היה רוצה להיות בעורי, בלי אותם תנאים נלווים שיש היום למאמנים. במשחק הכדורגל צריכים שיטה. שיטת המשחק גוררת את הויכוח בין חובבי הכדורגל – טובה או לא טובה – כי בלי שיטה המשחק היה משעמם. בלי שיטת משחק, זה פשוט בעט ורוץ. הוותיקים זכרו איך ב-1949 ישראל הובסה 6:0 ביוגוסלביה. כשהגעתי לסקופיה כעבור ארבע שנים למשחק נוסף נגדם חיפשתי דרך למנוע תבוסה נוספת בחוץ. רצינו להשיג תוצאה סבירה שם. רצה הגורל וספגנו גול כבר אחרי 3 דקות, אז חששתי ממפלה נוספת. החלטתי לצופף את רחבת השער שלנו, שהפכה מלאה וגדושה בשמונה שחקנים שלנו לפחות. רק את גלזר השארתי למעלה, בחוד. קיוויתי שפריצה אחת טובה שלו תוציא את הערמונים מהאש. היו שראו במשחק הזה את מבצע ההגנה של העשור. היו שראו בו בושה למקצוע הכדורגל".

בית הלוי סיים את דרכו לאחר המסע לדרום אפריקה, ומחליפו היה אלברט הנרי ג'ק גיבונס – כדורגלן עבר אנגלי ומאמן מומלץ על ידי ההתאחדות האנגלית לכדורגל. גיבונס מונה במקביל לתפקיד מכשיר המאמנים הראשונים בכדורגל הישראלי, עם תעודה רשמית ביד, ורבים למדו מהג'נטלמן האנגלי את תורת האימון המודרני. גיבונס החליט לרענן את הנבחרת הלאומית וכבר בשני המשחקים הראשונים שלו נגד נבחרת רוסיה במוקדמות אולימפיאדת מלבורן ב-1956 שותפו שחקנים צעירים כבני 18 בהרכב, בהם סטלמך, חלדי, קופמן, שאול מתניה ובנימין רבינוביץ' לצדם של הוותיקים, חודורוב, שניאור, דוד קרמר, מירמוביץ' וגלזר.

תחת גיבונס השתתפה נבחרת ישראל בגביע אסיה בהונג קונג ב-1956. גיבונס הקנה לנבחרת משחק התקפי שהתבסס על משחק טכני בקישור ומשחק אגפים מהיר בו שותפים שני הקשרים מימין ומשמאל. ישראל נתקלה לראשונה ביריבות לא מוכרות מהמזרח הרחוק, והישראלים לא הסתדרו עם הכדורגלנים המהירים והזריזים ולא גילו עליונות עליהם. ניצחונות דחוקים על הונג קונג (2:3) ועל וייטנאם (1:2) לא עזרו בעקבות ההפסד לדרום קוריאה (2:1). גיבונס היה מאמן קפדן וקשוח, בנוסח המסורת האנגלית. הוא הקרין אמינות ודרש משמעת מהסובבים אותו. לקראת חידוש חוזהו היו חילוקי דעות מול ההתאחדות לכדורגל – גיבונס דרש בין השאר לקבוע את כל רשימת שחקני הסגל ולא שיקבעו לו רשימה על ידי מרכיב נבחרת או המרכזים הגדולים, והעדיף לעזוב בשקט למען משרת מאמן הפועל פתח תקוה.

ההתאחדות החליטה להמשיך עם מאמן זר, ובחרה ביוגוסלבי איבן יזבנצ'יק, שהוביל את הפועל תל אביב לזכייה בתואר האליפות של 1957. יזבנצ'יק קיים מספר אימונים, אבל החליט לעזוב את ישראל, גם הוא לטובת משרה בטורקיה. שרביט האימון לקראת מוקדמות גביע העולם ב-1958 ניתנה לידיו של משה וארון, שחקן עבר בנבחרת ובהפועל פתח תקוה, אותה הוביל לאליפות הראשונה שלה בעונת 1954/55. אחרי שמדינות באסיה לא הסכינו לשחק נגד ישראל, כולל נבחרת טורקיה, עלתה בגורל של פיפ"א נבחרת וויילס, ששיחקה פעמיים נגד ישראל על הזכות לשחק במונדיאל בשבדיה.

תחת וארון ישראל הפגינה רוח לחימה, הפסידה פעמיים 2:0 במשחקים שנראו כמו מפגש בין קבוצה מקצוענית לחובבנים לוחמניים. בהמשך ישראל יצאה לאליפות אסיה בטוקיו, שם שיחקה הנבחרת של וארון משחק התקפי ומשוחרר, כפי שהיה עצמו ככדורגלן. ישראל פתחה את הטורניר בשני ניצחונות, על פרס (0:4) ועל סינגפור (1:2). וארון נתן את הבמה לשמות שהפכו לאגדות בכדורגל הישראלי, כמו גדעון טיש, רפי לוי, אהרון אמר, אמציה לבקוביץ', שלמה נהרי וזכריה רצאבי, אבל הפסד מביך של 2:0 מול פורמוזה (כיום טייוואן) הפך את המסע ליפן ככישלון. בנסיעה היו התנהלויות לא ספורטיביות של שחקנים ועבירות משמעת רבות, שהובילו לוועדת בדיקה של ההתאחדות, אחריהן וארון לא המשיך בתפקידו.

למחליפו נבחר אלי פוקס, קפטן הנבחרת לשעבר, שמיד החל בהכנות למשחק הידידות המסקרן מול פולין ביוני 1959. אלא שיומיים בלבד לפני הטיסה לוורוצלאב הוחלט בהתאחדות למנות במקומו את גיולה מאנדי. היהודי-הונגרי האגדי סיים חוזה אימון בריו דה ז'נרו והיה שם עולמי ענק, עם רזומה שכלל משחק בקבוצת הפאר מ.ט.ק ונבחרת הונגריה, ורבים בהתאחדות האמינו שהוא יהפוך את ישראל לנבחרת מתקדמת ואיכותית.

מאנדי היה חלק מצוות האימון של נבחרת הפלא ההונגרית שהגיעה עד לגמר מונדיאל 1954 עם שמות כמו פושקאש, גרושיץ', בוז'יק, הידקוטי, בודאי, קוצ'יץ', צ'יבור. בהתאחדות הציעו לפוקס את תפקיד עוזר המאמן, אך הוא סירב. בבכורה של מאנדי ישראל הובסה 7:2 בפולין, אך מאז הכדורגל הפך למוכר ומעניין בכל בית. מאנדי דאג לקיים רצף של אימונים כמעט בכל עשרה ימים. פעם בשבועיים זומן סגל שחקנים רחב יותר עם שמות אלמוניים אותם ראה ההונגרי במשחקי הליגה. הסגל קיים משחקי אימון נגד קבוצות מליגות נמוכות באצטדיון רמת גן אליהם הגיעו חינם אין כסף אלפי צופים, בהם בני נוער רבים.

השמות שמאנדי גילה היו: מישל פורטל, יאנגו סימנדיריס, אברהם מנצ'ל , מישל בן דוד, מרדכי בנבנישתי, צבי מויססקו, אמנון אהרונסקינד, שלמה לוי, דני שמואלביץ', אורי וינברג, רובי יאנג, יעקב גרונדמן, שלום פטרבורג , צבי טנדלר, יהודה פדאל, אנטוניו בונזי, מוצי ליאון, ארנון רוקמן, יעקב גולדפרב, בובי קלמי, יוסף מהלל, דני בורסוק, בנימין בלנרו, שמעון כהן, ודרור קשטן אשר שיחק בנבחרת ישראל עוד לפני שרשם הופעה בקבוצה הבוגרת של הפועל פתח תקוה.

האוהדים אהבו את מאנדי ואת הנבחרת שלו. לכל משחק רשמי הגיעו קרוב ל-50 אלף צופים, שראו את מאנדי דורש משחקניו משחק מהיר , מחשבה מהירה בכל פעולה ואהבה להימנון הלאומי ולסמל של נבחרת ישראל. ההישג הגדול של מאנדי היה זכייה בטורניר אליפות מערב אסיה שנערך בארנקולם שבהודו ב-1959, בהשתתפות פרס, הודו ופקיסטן. מאנדי היה המאמן בתיקו 2:2 ברמת גן נגד יוגוסלביה במוקדמות אולימפיאדת רומא 1960, וכמובן גם בניצחון הענק בבלגרד על יוגוסלביה 1:2 מצמד השערים של רפי לוי. הניצחון 0:4 על אנגליה הצעירה שימש השראה להוצאת סדרת ספרי הנוער "הספורטאים הצעירים", "בעט אלון, בעט", כשגיבור הסדרה הוא אלון המתבסס על החלוץ רפי לוי.

מאנדי ציין בראיונות שונים שלו כי נחום סטלמך, אהרון אמר וגדעון טיש היו יכולים להתברג בנבחרת הפלא של הונגריה הגדולה. מאנדי ביצע שינויים רבים בהרכב והשחקנים אהבו את מאמנם. במוקדמות מונדיאל 1962 עברה ישראל את קפריסין בזכות 1:6 מוחץ בבית ואת חבש עם 0:1 ו-2:3, לפני המפגש הכפול מול איטליה. יומיים לפני המשחק יצאה הנבחרת לחוף הים בהרצליה. מאנדי והשחקנים נגעו במים, המאמן הצביע על קו האופק וביקש להביט לשם, לחלום ולדמיין ניצחון על איטליה.

באסיפה לפני המשחק ביקש מאנדי משחקניו ליצור הפתעה שכל העולם ידבר עליו ואמר: "איטליה מזלזלת בנו, אנחנו יכולים להפתיע כמו את יוגוסלביה". בתום המחצית הראשונה, לאחר משחק התקפי והגנתי מאורגן, ישראל הובילה 0:2 משערים של יאנג וסטלמך. אבל בסיום זה נגמר 2:4 לאיטליה. בגומלין בטורינו, ישראל הובסה 6:0.

שני המשחקים הבאים היו הפסד מביך בקרדיף נגד אנגליה הצעירה (7:1) והפסד 2:0 ליוגוסלביה ברמת גן. האוהדים ואנשי התקשורת המאוכזבים ביקשו בעקבות כך מההתאחדות לכדורגל להחליף את מספר הטלפון של מאנדי ל- 607120, כמו ההפסדים. בהמשך הקסם של ההונגרי הלך ונמוג. המשחק האחרון שלו כמאמן הנבחרת הלאומית היה במאי 1963 ברמת גן נגד ברזיל, בו ניצחה אלופת העולם 0:5.

שחקן הפועל תל אביב ונבחרת ישראל רחביה רוזנבויים נזכר: "העידן של גיולה מאנדי היה אולי המרענן הטוב ביותר לכדורגל הישראלי. האוהדים התחברו לנבחרת באהבה והערצה למאמן ושחקניו, הצופים הגיעו למגרשים וקריאת העידוד אל אל ישראל הושמעה לראשונה נגד יוגוסלביה ברמת גן. מאנדי היה מהמאמנים הגדולים ביותר של נבחרת ישראל, ללא ספק, הוא הראשון שהשינוי שלו הורגש בכדורגל הישראלי למשך שנים רבות".