הטעות הגדולה של מרקו בלבול לא הייתה בהתעקשותו על כך שהשוער דניאל פרץ ישחק בנבחרת הבוגרת ב- 26 במרץ במשחק החוץ בגרמניה. היא טמונה בכלל במחשבה להעמיד את פרץ בשער, בבכורה בין ארצית, דווקא בגוב האריות מול אחת הנבחרות הטובות ביותר בעולם.
אני תמיד בעד מתן הזדמנות לכדורגלן צעיר, על אחת כמה וכמה כאשר רבים, לא רק בלבול, רואים בו את שוער העתיד של ישראל, אבל ישנו הבדל משמעותי וגדול בין שוער לשחקני שדה. כאשר שוער עורך את טבילת האש הבינלאומית שלו במקום שבו ישנו, לצערי, סיכוי שהנבחרת הבוגרת תספוג הפסד מכאיב, הוא עלול להיפגע מוראלית. שחקן שדה, לעומתו, הוא כבר סיפור אחר לגמרי. עליו אף פעם לא יאמרו שהוא ספג 4 או 5 שערים במשחק הבכורה שלו בנבחרת הלאומית הבוגרת. לכן, במקרה זה חושבני ששיקול הדעת של בלבול היה מוטעה מעיקרו. זאת ועוד: עומד לרשותו אופיר מרציאנו המנוסה, שבימים אלה לובש את חולצת השוער הפותח של פיינורד.
ייתכן שבלבול רצה להיזכר כמי שהיה המאמן הראשון שנתן לידיו של פרץ את חולצת השוער הלאומי של ישראל, אחרת קשה לי להבין מדוע התעקש בנושא זה, דבר שהביא לידי עזיבתו המוקדמת מאד את תפקיד המאמן.
אני כמובן מקווה מאד שהנבחרת שלנו לא תובס, הלוואי שאפילו תפתיע ותחולל סנסציה. עם זאת, גם אין להתעלם מפערי הכוחות, בהם ישראל דומה למתאגרף במשקל קל היוצא למפגש, ועוד בחוץ, מול מתאגרף במשקל כבד.
נושא שני הוא ההחלטה לשחרר את ערן זהבי מהמשחקים מול נבחרות גרמניה ורומניה. הודעתו של יוסי בניון בדבר שחרורו של הכוכב כדי לקבלו רענן יותר במשחקים שיהיו ביוני מעלה, לפחות אצלי, תהייה. אם תרצו, גם סימני שאלה גדולים.
זהבי הוא לא שחקן המוותר בקלות על השתתפותו במשחקי הנבחרת. מי שמשחק במדיה של איינדהובן, חשוב גם לנבחרת ישראל. כל עוד ביכולתו של ערן לעשות זאת, מיותר היה להחליט להשאירו בהולנד. ההסבר שנתן בניון במסיבת העיתונאים לא שכנע אותי, ואני מוצא לנכון לומר זאת בגלוי. העובדה שהבקיע צמד אתמול לרשתה של קופנהגן ב-0:4 המרשים של איינדהובן רק מחזקת את דעתי. זו הפעם החמישית ברציפות שזהבי מבקיע, ומכאן ברור שהוויתור עליו, למשחקיה הקרובים של הנבחרת, היה כאמור מיותר לחלוטין.
