כאשר נבחרת ישראל תעלה במוצאי שבת למשחקה מול נבחרת גרמניה, עליה להשתדל, ככל הניתן, להציג עצמה כנבחרת שבאה לשחק כדורגל. עליה למצוא את הדרך הנכונה שבין התגוננות, לבין אחזקת הכדור וניסיונות תקיפה.
מובן שהמשימה לא פשוטה, מפני שגרמניה היא מהנבחרות הטובות ביותר בעולם, והיא בוודאי אינה עושה הנחות לאף אחת. כל מי שמכיר אותה יודע שגרמניה נעולה על מטרת הבקעת שער היריבה. זו כמובן תכונה של נבחרות גדולות, ולכן גרמניה רשומה על ארבע זכיות בגביע העולם: ב-1954, ב-1974, ב-1990 וב-2014. כדי לזכות בגביע העולם לא מסתגרים בהגנה, אלא מחפשים כל שביל ומסלול אפשרי המוליך לכיבוש שערים.
בהיותה הפעם המארחת, קל לראות בה מועמדת טבעית לניצחון על ישראל, אבל חשוב מאד שנבחרתנו לא תתבטל בפניה. שישראל תהיה שותפה למשחק ולא מי שתעמיד בונקר לאורכם של כל 90 הדקות.
התפקיד שהוטל על המאמן גדי ברומר, כשלצידו אלון חרזי, מאתגר וקשה. ברומר לא אימן מעולם קבוצת בוגרים, והקפצתו הבהולה לעמדת מאמן הנבחרת הלאומית הבוגרת, כשלעצמה מדהימה. אמנם זה קרה לאחר ובגלל התפטרותו של מרקו בלבול, אבל המציאות מעמידה את גדי בפני משימה הקשה גם למאמנים המנוסים ממנו בהרבה. לכן לא תהיה אשמתו אם הנבחרת תראה רע.
אז מה עושים? כאמור, למצוא את הנוסחה המתאימה במשחק שבו חובה לבלום את הסילונים הגרמנים, ועם זאת לא לוותר על ניסיונות לתקוף את ההגנה הגרמנית, והדבר לא פשוט. תנאי ראשון כדי לעמוד במשימה הוא להציב מרכז שדה שידע להחזיק בכדור, ולא לשחררו מהר מדי. בכך תוכל ההגנה הישראלית לנשום, ותימנע קריסתה מהתקפותיה של הנבחרת הביתית. במרכז חייבים להיות לפחות שני שחקנים טכניים שביכולתם לשמור על הכדור ואף למסור אותו מדויק קדימה. אולי יותר מאשר בכל משחק אחר, חשיבותה של המסירה המדויקת היא ממש עצומה.
במרכז השדה, השילוב שבין הטכניקה לבין קרבות המגע, יקבע את יכולת העמידה של נבחרת ישראל, כולל בהתקפות מתוכננות, או בהתקפות מעבר. אשר להתקפה, משימתה תהיה לא פחות קשה ומאומצת, מפני שההגנה הגרמנית היא קיר בטון. מגניה בדרך כלל מהירים מאד ונוהגים להצטרף מהאגפים למשחק ההתקפה. הגנה כזאת תסתער מידית על כל חלוץ ישראלי שאליו יגיע כדור, ואל לנו להשאירו בודד במערכה מבלי שיתאפשר לו למסור למישהו את הכדור. אחרת הוא עלול לאבד אותו במהירות הבזק.
עם כל אלה תתמודד נבחרת ישראל, שמאמניה, ברומר וחרזי, מוצאים עצמם כאמור, מול המבחן הכי קשה שיש לכל מאמן בעולם, כולל המנוסה ביותר.
נהוג לומר שלעמוד בלחץ משך 20 הדקות הראשונות של המשחק, מבלי לספוג שער, זהו סימן טוב, אולם נבחרת גרמניה מסוגלת להבקיע בכל דקה אפשרית, כולל בתוספת הזמן. מכיוון ששחקני גרמניה נהנים מלכתחילה מכושר גופני ומהירות מעולים, דווקא דקותיו האחרונות של המשחק עלולות להיות קריטיות בכל הנוגע למצבי הבקעה. מה עוד שבמשחק זה ירצה כל אחד משחקניה להוכיח שמקומו בסגל שייצג אותה השנה במשחקי גביע העולם.
עובדה זו מלמדת על כך שגם אם ישראל לא מעוניינת להעמיד אוטובוס הגנתי, יריבה שהיא עדיפה עליה בהרבה ומאומנת, מסוגלת לדחוק את שחקנינו לאחור והם יחויבו להתגונן "על נפשם". שחקני גרמניה יודעים להפעיל לחץ כבד אף על מחזיקי הכדור שלנו ובמקרה שבו הגרמנים יעלו הילוך, אסור בשום פנים ואופן להיבהל ולהיכנס לפאניקה.
לנו נותר אלא רק להאמין שכל אחד משחקני נבחרת ישראל יעלה למגרש הכדורגל נחוש בדעתו לזכות בקרבות המגע, ולדייק במסירות, ככל הניתן.
נאחל להם בהצלחה.
