"הייתי בדרך לפגישה בתל אביב שלא היתה קשורה לכדורגל", מתחיל אלון חזן לשחזר את אחד הימים המאושרים בחייו. "יוסי בניון צלצל ואמר לי שאורן חסון רוצה לדבר איתי. אורן התחיל בשיחת חולין ואז הוא אמר לי שהוא מאוד נרגש לבשר לי שיוסי בניון החליט להמליץ עלי כמאמן הנבחרת והם כולם בוועדת האיתור הסכימו מיד עם הבחירה".
לא ציפית לזה?
"ממש לא חיכיתי לטלפון כזה באותו יום. זה לא שמישהו הכין אותי. זה היה הכי ספונטני בעולם וזה ממש ריגש אותי. גם כך אני בחור עם המון אמוציות וזה היה בום משום מקום. זה ריגש אותי כי פתאום זה נתן לי מעבר לבשורה גם פלאשבק אחורה לכל כך הרבה שנים שעברתי. עצרתי את האוטו בצד כי התקשיתי להמשיך לנהוג. גם אורן התרגש. סיימתי את השיחה עם אורן והתחלתי לצלצל לאשתי, הילדים שלי וההורים שלי. כולם הזילו דמעות. ככה במשך שעה ישבתי במכונית".
ואז?
"המשכתי לפגישה שתכננתי בתל אביב עם אותו אדם ולא שיתפתי בדבר. ואז בשלב מסוים הטלפון שלי התחיל להבהב כי קיבלתי מלא הודעות ושיחות. הבנתי שההתאחדות כנראה הוציאה הודעה מסודרת. הוא שאל אותי אם יש משהו דחוף שאני צריך לטפל בו או לענות בגללו, ואמרתי לו שלא. אמרתי לו שהכול בסדר. ואז מבול ההודעות והטלפונים המשיך ואז הוא קיבל הודעה והסתכל עלי ועל הטלפון שלו ושאל אם זה אמיתי. אמרתי לו: 'למה אתה מתכוון?' אז הוא אמר לי שפורסם שמוניתי למאמן נבחרת ישראל. הוא היה בהלם ומה שהפתיע אותי במיוחד שהאדם הזה שלא הכיר אותי במיוחד אמר לי שהוא מתרגש בשבילי.
"זו הייתה ההתחלה למבול של הודעות וטלפונים באותו יום. התקשרו אלי חברים שהתרגשו עד דמעות וכל אחד החזיר אותי שוב להתרגש. ואז הלכתי לישון עד השעה 18.00. קמתי והלכתי כרגיל לתפילה שלי של מנחה וערבית בבית הכנסת. גם שם קיבלתי כזו אהבה כיפית מאנשים תמימים וטובים כל כך. נסעתי אחרי זה לראות את המשחק בין ריאל לסיטי במנצ'סטר ואת כל הגולים ראיתי רק בהילוכים החוזרים כי פשוט ישבתי עד 1 בלילה והחזרתי הודעות לכל מי ששלח לי. לא רציתי שמישהו יחשוב בטעות שאני לא חוזר אליו כי פתאום אני מאמן הנבחרת והשתניתי".
מי היה חסר לך באותו יום של בשורה?
"ברור שחסרו לי שניים. קודם גיסי, אח של אשתי, שהיה החבר הכי טוב שלי ונהרג לפני 22 שנים בתאונת עבודה. זו הייתה תקופה מסוייטת עבורי. והיה גם חבר נוסף שנהרג מיד אחרי זה. היינו שלושה חברים קרובים וצמודים ונשארתי רק אני. אני לא אשכח איך נסענו אותו חבר ואני לבני ברק כדי לבחור ארגז לספר התורה שנכתב לגיסי, ושלושה שבועות לאחר מכן החבר הזה גם נהרג. גם גיסי וגם אותו חבר היו חזק בתוך הדת. החבר החליק ממעקה ונפל מגובה והנפילה לא הייתה טובה. בתוך ארבעה חודשים איבדתי את שני החברים הכי טובים שלי. שניהם היו סביב גיל 30. זו הייתה תקופה שבאתי למ.ס. אשדוד ופתחנו את העונה עם 10 הפסדים רצופים. אלישע לוי היה המאמן. ברגע הבשורה על מינוי הנבחרת, תקשרתי בלב עם שניהם ואחרי כמה ימים עליתי לבית העלמין ושיתפתי אותם. הם קבורים לא רחוק אחד מהשני. לשניהם לא היו ילדים ולא נשארו ממשיכי דרך".
המוות של שניהם בטוח השפיע עליך והפך לחלק ממי שאתה.
"יום יום אני חושב עליהם. בכל בוקר שאני מתפלל, אני מזכיר אותם בתפילה שלי. אין בוקר שלא אזכיר את גיסי יעקב עזרן והחבר הנוסף שלי שגיא גוזלן. בהרבה רגעי אושר בחיים רציתי שהם יהיו לידי וגם הפעם רציתי שזה יהיה כך".
פעם סיפרת לי בריאיון שכילד היית הולך לבית הספר ומדמיין את עצמך עומד באצטדיון רמת גן ושר את ההמנון כשחקן נבחרת ישראל הבוגרת. היו מחשבות גם על היום בו תאמן את הנבחרת הלאומית?
"בילדות ממש לא חשבתי על אימון. כל מי שמשחק כדורגל כילד לא חושב לרגע על אימון. גם אם הוא יעריץ את גווארדיולה, הוא לא יחשוב על אימון. בחלומות שלך כילד אתה חושב איך אתה נהפך לכדורגלן נבחרת ישראל. כשאני הייתי ילד זו הייתה פנטזיה של ילד אשדודי להיות חלק מהנבחרות הצעירות של ישראל. אבל הייתי הולך הרבה לבית הספר מהבית בתחילת שנות ה-80 וכל הזמן מדמיין שאני שחקן בוגרים".
איפה היה הרגע בו התחלת לחשוב על אלון חזן המאמן?
"גם כשהייתי בשלהי הקריירה שלי, לא רציתי לאמן. נוצרה סיטואציה מסוימת כשיוסי מזרחי עזב את מ.ס. אשדוד בשנת 2006 לבית"ר ירושלים וישבתי עם ג'קי בן זקן, שהוא חבר ילדות שלי, והוא הציע שאאמן את הקבוצה אחרי יוסי. אני מאוד אוהב את ג'קי והוא השפיע עלי הרבה בחיים. קפצתי לזה בלי לדעת אם אני מוכן. העונה הראשונה הייתה יותר טובה. העונה השנייה פחות טובה. לא הייתי ערוך כמאמן לאותה עונה. לא ידעתי להתמודד עם הרבה דברים כמאמן. למרות שהייתי שחקן ומנהיג, לאמן זה עולם אחר לחלוטין. הרגשתי שאני לא נהנה ממה שאני עושה. אמרתי לג'קי שאני לא נהנה".
אני זוכר שסבלת.
"נכון, סבלתי. הרגשתי שאני לא רוצה לקום לאימון מ.ס. אשדוד. ג'קי המשיך להחזיק אותי גם כשהמצב היה רע מאוד. לא חששתי שנרד ליגה ובכל זאת אמרתי לו שאני מעדיף שמישהו אחר יציל את הקבוצה. כשהודעתי לו את זה, הרגשתי הקלה מאוד גדולה. פתאום הרגשתי שהאוויר זורם לי בגוף יותר טוב. אחרי מספר ימים הייתה לי הצעה לאמן קבוצה בלאומית עם מטרה לעלות ליגה וסירבתי. החלטתי לקחת פסק זמן ואז קיבלתי הצעה לטוס לפרשן את היורו עבור הטלוויזיה בשוויץ וזה מה שעשיתי. התנתקתי מהכול".
אז איך חזרת לאמן?
"אבי לוזון שהיה יושב ראש ההתאחדות לכדורגל פנה אלי ואמר לי שכדאי שאעשה את הדברים מלמטה בדרך קצת אחרת. אמר לי שאקח ילדים ונערים ואתן להם דברים שאני יכול לתת להם. דיברתי עם ג'קי, איתו אני בדרך כלל מתייעץ, ואמרתי שאעשה את זה בדרך אחרת באמת. האמנתי שאני, שבאתי מהפריפריה, יכול לתת באמת משהו אחר. החלטתי ללכת על זה עם גילאים צעירים ומשם כל ההשתלשלות. אף פעם לא הרגשתי פחיתות כבוד לאמן נערים ב'".
תן לי שלושה שחקנים שנגעת בהם מגיל צעיר.
"אני לא רוצה לפגוע באחרים, אבל אתה יודע מה? אני אזרום ואנקוב בשלושה. הראשון הוא דן גלזר. הרגשתי שיש לי חיבור איתו מעבר לכדורגל. הגיע אלי ילד שאמרו עליו שהוא איטי והוא ככה וככה, אבל מהיום הראשון הוא היה דוגמא למה ששחקני כדורגל צריכים להיות. אני כל כך שמח עבורו ועל מה שהוא עשה בקריירה. השני חמודי כנעאן שראיתי אותו בנוער של מכבי חיפה וידעתי שיש כאן ילד עם פוטנציאל גדול ובדרך מסוימת נוציא ממנו הרבה. השלישי זה עדן קארצב שמגיל צעיר מאוד היה איתי וגם כשלא הייתי איתו, תמיד הוא שמר על קשר. התייעץ ופנה אלי. היו עוד הרבה אחרים שהיה לי איתם חיבור מצוין".
נתת שלושה שכל אחד שונה מהאחר.
"בוודאי. כל אחד הגיע עם חבילה אחרת של החיים לנבחרות הצעירות. בשלושתם ראיתי חינוך, דרך ארץ ורצון ללמוד ולהתקדם. כל אחד הגיע מרקע אחר, אבל כולם הבינו שיש להם מתנה ביד. אני מקווה שעזרתי להם להגיע יותר רחוק".
שחקנים בנבחרת אמרו לי שהמבחן שלך יהיה במעבר מעוזר מאמן מאוד אהוב בנבחרת למאמן הראשי שצריך לשים גבולות ולהיות הרבה יותר קשוח. אתה צריך להשתנות בתפקיד החדש.
"אני לא חושב שאני צריך לעשות שינוי במי שאני. להיות עוזר מאמן לא בהכרח מבטיח לך יחס טוב מהשחקנים. אנשים יעריכו אותך אם תביא ערכים. אם הם יראו שאתה נאמן למאמן שאתה עובד תחתיו. אם תהיה נחמד לשחקן ותרצה אותו נגד המאמן, זה לא יגרום לשחקן להעריך אותך יותר. תפקיד לא גורם לשינוי האדם. אני אותו בן אדם ואהיה אותו בן אדם. אני גם לא אדם שדוגל במשמעת ובכללי ברזל, אלא בכבוד. קנס הוא לא פיתרון מבחינתי. שחקן שמבין שהוא טעה ומכבד את המקום, יעשה זאת בלי הקנס. כללים חשובים בהחלט. אבל לאורך כל השנים שלי כמאמן נבחרות צעירות אני לא יודע אם הענשתי מישהו.
"אני לא מאמן שרץ להתחבק עם השחקנים שמבקיעים. מבחינתי התמונה של הקמפיין של הנבחרת הצעירה הוא שחקני הספסל שרצו למגרש לשמוח כשבדקה ה-92 הבקענו שער נגד לטביה. הם הראשונים שרצו לחבק את עידו שחר ועל זה הייתי שמח. אני לא חושב שאם הייתי עוזר מאמן אהוב בנבחרת הלאומית, עכשיו אני אצטרך לשמור על דיסטנס. אני לא מגיע כדי לקבל כבוד עצמי. אני מגיע לתפקיד כי אני חושב שאפשר לעשות נחת. אני אוהב את מה שאני עושה ורוצה שאנשים יאהבו לבוא לנבחרת".
אני יודע שאתה מת על המדינה. שאתה אוהב את היהדות ואת הציונות. עד כמה היה חסר מזה לנבחרת תחת אנדי הרצוג ווילי רוטנשטיינר?
"לזכותם של אנדי ווילי צריך לומר שלא רק עניין אותם הכדורגל. שניהם תמיד רצו לדעת ולהרגיש את המדינה כדי לתת את החיבור בין הנבחרת לישראליות. אני כישראלי שחי במדינה הזו עם כולם מביא את עצמי. בישראליות שלנו יש כל מיני ניואנסים קטנים ומעולם לא הסתכלתי על דתות. אתה יכול להיות עם הכיפה הכי גדולה והכאפייה הכי יפה וזה לא יהפוך אותך ליותר טוב. אתה צריך להיות בן אדם ולא משנה מאיזו דת. תאהב בני אדם ללא קשר למוצא שלהם. אני אוהב את המדינה ברמה מטורפת. אני שומע את התקווה ובוכה. אני מרגיש שליחות וגאווה. אבל אני מרגיש שכל מי ששם עליו חולצה של נבחרת ישראל, מייצג את המדינה בה הוא חי. יש הרבה דברים לא טובים במדינה, אבל יש גם דור טוב במדינה ואני לא רוצה ליפול לסטריאוטיפים של הכול חרא או הכול רקוב. חשוב להיות קשוב לכולם. לא לכל אחד יש את הזכות לעשות משהו שמייצג את המדינה שלו. אני רואה זכות גדולה בהימצאות בסגל הנבחרת".
אמרת שגם היום אתה דומע בהמנון. איך התייחסת לדברים של איל ברקוביץ' על ביברס נאתכו שאמר שהוא לא יכול להיות קפטן הנבחרת כי הוא לא שר את ההמנון?
"אם איל חושב משהו, זו זכותו. אני לא חייב להסכים. לי חשוב הבן אדם שמולי. אני מסתכל על ביברס שלא שר את ההמנון, אבל הוא בן אדם כל כך אהוב. ביברס נאתכו הוא אחד האנשים הכי טובים שהכרתי בחיי. בן אדם עם ערכים שיכול לפזר את הטוב שלו סביב. אם היו יותר אנשים כמו ביברס בעולם, העולם היה יותר טוב. ביברס תמיד אמר שהוא מרגיש גאווה לייצג את המדינה. יש לו בני משפחה שנפלו על הגנת המדינה, אבל הוא לא יכול לשיר נפש יהודי הומיה. אני יודע לראות את הצד היפה האחר של מישהו שבאמת מתרגש להיות קפטן נבחרת ישראל. הוא מרגיש גאווה והוא יודע מה הוא מייצג".
הוא יפתח איתך את הקמפיין הבא?
"עדיין לא ישבנו על הסגל לקראת החודש הבא. באופן כללי אני חושב שביברס כדמות מאחדת יכול עדיין להיות מישהו בנבחרת שכולם יכולים לשאוב ממנו רק טוב".
ערן זהבי יהיה חלק מהסגל גם אם כרגע אתה לא רוצה לחשוף מה יהיה הסגל. מה אתה אומר על האמירה שהנבחרת הזו היא של ערן זהבי? שכל עוד זהבי בנבחרת ישראל, זו הנבחרת שלו.
"ערן זהבי נותן הרבה לנבחרת ישראל, אבל הנבחרת לא מרכיבה את עצמה סביב שחקן אחד. ערן זהבי לא צריך להיות אתגר לאחרים, אלא צריך ליהנות ממנו כי מי שלא סובב את ערן בנבחרת, מפספס הרבה דברים. ערן דומיננטי קודם באימונים. הוא ברכה לדור הצעיר. צריך לראות את ההשקעה, את המקצועיות. בהתחלה אמרו שיד אלוהים עליו, אבל גם אם היד למעלה מברכת, הוא עובד בצורה ששחקנים מסתכלים ואומרים שזה לא הגיע רק ממזל או מיד אלוהים. ערן זהבי דמות שמובילה דעת קהל ואומרת דברים. הוא מאוד ציוני ופטריוט. יש דברים שהוא אומר בלהט ומתפרשים קצת אחרת, אבל לא צריך להתמקד בכל אמירה שנאמרת אלא ליהנות מהנכס שהוא. אחרים צריכים לתרום לא פחות לנבחרת כדי שכל הנבחרת תגיע למקומות בהם לא היינו הרבה שנים".
בחירת הסגל תהיה שלך ושל יוסי בניון יחד?
"בהחלט. אגיד לך משהו על יוסי. אפשר להגיד שיוסי חזק או שאלון חזן חזק, ומה יהיה ביניהם. השנים מעדנות אותך. אחד הדברים שלמדתי בחיי הוא שהיכן שיש אגו, לא צומח דבר. הייתי עם יוסי מהרגע שבו הוא עלה לנבחרת הבוגרת. יוסי אולי אמוציונלי, אבל הוא מהאנשים היותר תמימים ונאמנים שנולדו בכדורגל שלנו. אחד הדברים שיכולים לגרום ללחץ זה אם מישהו פוחד ממישהו. אני לא פוחד מיוסי ויוסי לא פוחד ממני. אני מאוד מעריך שיש לי את יוסי לידי. חשוב להעריך אנשי מקצוע שיכולים לסייע לך. מהרגע הראשון שישבנו, אני מרגיש שיש בינינו אמונה הדדית. יש כאן איש מקצוע שעבר הרבה באירופה, ראה דברים וחשוב מאוד שיהיה לצידי איש כזה. אני ויוסי נעשה הכול בשיתוף פעולה בצורה הכי טובה".
לגבי הסגל יהיה יותר קל, אבל לגבי ה-11 יכולות להיות מחלוקות ביניכם?
"אני לא רוצה סביבי אנשים שיחשבו רק כמוני. אני לא צריך אנשים כאלה. אני צריך אנשים עם דעה שיכולים לחשוב אחרת ממני והם יאירו את עיניי. אני לא חי בתחושה שאני יודע הכול וכל מה שאני יודע הוא הנכון. בנבחרות הצעירות שחקנים הרגישו נוח לבוא ולדבר איתי על דברים מקצועיים והנבחרת הרוויחה מזה. יוסי לא מתערב בהרכבים. הוא יכול לשאול, להביע דעה, אבל ייתן לי להחליט. יוסי בטוח ייתן לי לחשוב על דברים שאני לא חושב עליהם. בנבחרת הצעירה הייתי יושב לפעמים עם שני האפסנאים שהיו לי ושומע מהם דעות מחוץ לקופסה. כשיש לי אחד כמו יוסי, מה יש לי לחשוש?".
יש לך רעיונות חדשים להתמודדות עם כדורים נייחים, חוץ ממיגל ויטור?
"מצבים נייחים אף פעם לא היו פונקציה של גובה. לאורך רוב הקריירה שלי דווקא הנמוכים זכו במירב הכדורים הנייחים".
אני כעיתונאי רוצה שהדברים ייצאו החוצה מהנבחרת, אבל הפרמטר הכי חשוב לשחקן בנבחרת הוא הדיסקרטיות והעובדה שכאשר הוא ידבר איתך, הוא יידע שהדברים לעולם לא ייצאו החוצה.
"מצידי לא לדבר ולא להתראיין בתקשורת. אני רוצה שהשחקנים שלי יהיו ישרים והגונים. איך אקבל את זה מהשחקנים שלי, אם אני לא אהיה כזה? לעולם לא אאכזב את השחקנים שלי. לעולם לא אגרום להם להרגיש שהפרתי את האמון שלהם. גם אם אעשה משהו בשוגג, אתנצל בלי לחשוש. לא יהיה מצב ששחקן שלי ידבר איתי וימצא את הדברים בינינו בתקשורת".
לסיום, מה נותן לנו אופטימיות הפעם?
"העובדה שאני מאמין בכדורגלן הישראלי, אני מאמין בצעירים וותיקים, אני מאמין בזה שנביא עוד דברים כדי לשנות. אני לא מסתכל על העבר, אלא רק על העתיד. נעבוד קשה, אבל שום דבר לא ישתנה אם לא נאמין שאנחנו יכולים לשנות אותו".
מה דעתך על הכתבה?