הרחש המדאיג שסביב נבחרת הכדורגל: הטור של דני דבורין

כבר ימים אחדים שמדורי הספורט השונים עוסקים בשאלות האם מואנס דאבור יפרוש מנבחרת הכדורגל? האם הוא יעשה זאת לאחר שני משחקיה הקרובים, או שמא יחליט להישאר בה? ואם זה הנושא, 3 ימים לפני משחקה באלבניה, יש מקום לדאגה.

כל נבחרת זקוקה לחדר הלבשה בריא, שהוא יסוד להצלחתה במגרש, והדבר בוודאי ידוע למאמנה החדש של ישראל, אלון חזן. אבל משום שמיד לאחר התיקו 2:2 עם נבחרת איסלנד, התפרסמו הידיעות על הויכוח שנערך בין דאבור לשון וייסמן, לפחות בעיני ספק אם לנבחרת הנוכחית יש חדר הלבשה בריא. עוזרו של חזן, אלון חרזי, אמר אתמול ש"השחקנים חברים, ושנצטרך להתמודד עם זה שישנם רחשים מסביב". אני רואה בדבריו ניסיון דיפלומטי להתייחס לנושא כאל משהו זניח. עם זאת, נבחרת לאומית לא יכולה להרשות לעצמה שבמקום לדבר עליה נטו כדורגל, שישפטו אותה על פי מערכת היחסים הפנימית של שחקניה.

לי חבל שהדבר קרה והלוואי שהוא לא ישפיע לרעה על משחקה עם אלבניה בסוף השבוע, במחזור השני של ליגת האומות.

נושא מטריד אחר הוא אולם הכדורסל של בית-הספר 'היובל' בהרצליה, שבו גברה אמש (ב') קבוצת הפועל חולון על בני הרצליה, במשחק הראשון בסידרת גמר אליפות ישראל. חולון הייתה ראויה לניצחונה, וניצלה היטב את חולשתה של המארחת.

האולם עצמו, שתפוסתו כ־1,500 מקומות, מתאים אולי למשחק של בתי ספר, או מקסימום למשחק של קבוצות במיסגרת הליגה למקומות עבודה. פשוט בושה שזהו אולמה הביתי של מחזיקת גביע המדינה, ובושה לא פחותה לכדורסל הישראלי. לפחות המשחק השני, שיהיה ביום חמישי, יערך באולמה החדיש והיפה של חולון, כי מגיע לאוהבי המשחק להגיע למיתקן ספורט מודרני, המתאים לתקופתנו. זו לא דרישה מוגזמת. היא לא לוקסוס השמור רק לקבוצות בודדות.

אני זוכר את הימים שבהם מכבי תל אביב שיחקה במיגרש הבלטות הפתוח שברחוב מכבי, בסמוך לקולנוע אוריון. כשטל ברודי הגיע מארצות הברית לקבוצה הוא לא האמין למראה עיניו. למען האמת הוא כנראה אפילו הזדעזע. הימים ההם כבר מאחורינו, וכך צריך להיות עם קבוצת בני הרצליה, כאשר תארח את משחקיה בעתיד. ויפה שעה אחת קודם.