1.
בואו נתחיל מהשורה שאחרי השורה התחתונה – ניצחון חוץ על נבחרת עדיפה במשחק מאני טיים זה לא משהו שקורה כל יום – כי יש בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי מלא אופוריות שפוזרו בשאט נפש.
ניצחון בפארק דה פראנס? תיקו והפסד במשחקי הבית העוקבים מול אוסטריה ופינלנד; ניצחון על בולגריה ותיקו סנסציוני מול רוסיה במוקדמות מונדיאל 98'? הפסד מביך בקפריסין מיד לאחר מכן; 0:5 על אוסטריה? הפסד יותר מביך מול קפריסין במשחק הבא; ניצחון מכריע בקפריסין (סוף סוף) וניצחון מזהיר על בוסניה לאחר מכן במוקדמות יורו 2016? תבוסה ביתית מול וויילס אחר כך; תיקו מול סלובניה, ניצחון על אוסטריה וניצחון נהדר בלטביה במוקדמות יורו 2020? מיד תבוסה 4:0 בפולין.
נבחרת ישראל, כמו צבא הגנה לישראל, מתמחה יותר במבצעי בזק. תנו לה טורניר ארוך, היא לא תוכל לייצר מומנטום של הצלחות קבועות. כל ההישגים שלה היו לאחר טורנירים קצרים יחסית, לא 10 משחקים בבית, אלא שלושה-ארבעה: גביע אסיה ב-1964 (שלושה משחקי בית), עלייה לאולימפיאדת מקסיקו סיטי (שני משחקי בית), עליה למונדיאל (שני משחקים בבית המוקדם ושניים בפלייאוף – שלושה משחקי בית), עלייה לאולימפיאדת מונטריאול (ארבעה משחקים), עליה לפלייאוף מונדיאל 1990 (ארבעה משחקים) עלייה ליורו הצעירות ב-2007 (שני משחקים בבית המוקדם ושניים בפלייאוף). כלומר, אם הנבחרת מסוגלת לייצר ניצחון או שניים משמעותיים, בבית מקוצר זה יהיה משמעותי יותר.
זה בדיוק הפורמט בקמפיין הנוכחי, בליגת האומות, לאחר סילוקה של רוסיה מהבית. תיקו באיסלנד ביום שני יקרב את ישראל להעפלה לדרג א' במפעל (ועלייה לפלייאוף יורו 2024), בכפוף לכך שתוכל לנצל את יתרון הביתיות ולנצח את אלבניה ב-24 בספטמבר בבלומפילד. ניצחון באיסלנד וגם תיקו יספיק מול אלבניה, אולי אפילו הפסד.
2.
במחצית אמש, מיד לאחר שהנבחרת ספגה מהפנדל הגבולי, הוואטסאפ שלי היה מלא בהודעות כמו "נבחרת פח" ו"*** לא שחקן". גם במחצית הזו היו שני מצבים קורצים (הבעיטה של עבדה שחלפה ליד הקורה והנגיחה של מיגל ויטור) ולאלבנים בעיקר הכשלות מפוקפקות, אבל העם התרגל: חובה לספוג לקראת סיום מחצית, פנדל מטופש, בורות בהגנה, אז הוא מקטר.
אבל באופן מפתיע – ובניגוד לכל הביקורות – יש לנבחרת ישראל "מאמן נבחרת", שכמו בכל פרשנות שתפיק המקלדת הזו, נחזור ונחדד את המושג.
לאדי רייה, מאמנה בן ה-76 של אלבניה, יש 996 משחקים כמאמן. לאלון חזן יש 95 – 901 פחות. רייה אימן 29 עונות בליגה האיטלקית, לרוב בסרייה א', בין השאר חמש עונות רצופות בנאפולי וגם את לאציו, אטאלנטה וטורינו. הוא כבר 31 משחקים מאמן נבחרת אלבניה, ועדיין יש לו פחות משחקים כמאמן של נבחרת – לא משנה איזו – מחזן הצעיר (יחסית).
רייה טעה אתמול, הגיב מאוחר לשינויים שעשה חזן, וכנראה שגם לא תהה על קנקנם. בניגוד לוילי רוטנשטיינר, שהחילופים שלו לפעמים החלישו את הנבחרת ובחלקם נראו תמוהים, חזן חי את המשחק ומנהל אותו – עד כה – כמו שצריך. קארצב סחב צהוב? מחליפים אותו בספורי. אלה שני שחקנים שונים, אז מה עושים? מורידים את דור פרץ, שהוא שחקן פיזי אבל חלוד באופן מדאיג, להיות הבלם בקישור, ושמים במקומו את ספורי. התוצאה: משחק ההתקפה מקבל עוד שחקן שמאיים על השער ומדויק במסירות, וזה מביא למהפך בתוצאה, במשחק חוץ, מול נבחרת שיש לה רק שחקן אחד בסגל מהליגה המקומית ותשעה שחקנים בסרייה א', בעוד לישראל יש בסך הכל שמונה ליגיונרים, שאחד מהם לא שיחק מדצמבר. גם מול איסלנד, הכניסות של עומר אצילי ושון וייסמן הביאו את השוויון. גם שם נחלצה ישראל מפיגור, בזכות שינוי שהכניס המאמן.
ברור שחזן לא יהפוך את ישראל לנבחרת דרג א' – גם אם יעפיל לשם בליגת האומות – אבל בדרג הזה, שבו משחקות נבחרות שהן גרוסו-מודו ברמה של ישראל, הוא יכול לנצל את הפוטנציאל שיש בנבחרת.
עכשיו תגידו, אבל מה עם משחק ההגנה? התשובה היא שוב בסיכום שני המשחקים: ספגנו שלושה שערים, ממוצע של רק 1.5 למשחק, אחד מהם בפנדל. אתמול נאלץ אופיר מרציאנו להציל בעיטה אחת, לא יותר מדי. מיגל ויטור הוא כמובן שתי רמות מכל הבלמים ששיחקו בנבחרת בשנים האחרונות, ושון גולדברג משלים אותו. הקישור נמצא שם, הרבה חטיפות במרכז המגרש, יציאה טובה למשחק מעבר, פחות טעויות לא מחויבות.
חזן לא יכול ללמד את שחקני הנבחרת לעשות הגנה. את זה הם מביאים מהקבוצות. תפקידו של מאמן נבחרת – ושוב, זו ישות בפני עצמה – הוא למצוא את ה-11 הכי מתאימים ולנהל אותם כמו שצריך. ואת זה הוא עושה. ה-11 שעלו אתמול, הם הטובים ביותר שיש בסגל. אתמול ויתר חזן לחלוטין על מוחמד אבו פאני ועומר אצילי, ושיחק 90 דקות עם מחמוד ג'אבר, שחקן שהוא לרוב מחליף במכבי חיפה, כי הוא טוב. קשה להתווכח עם ההרכב הזה, אבל הגדולה היא שהמחליפים נראים אפילו טוב יותר, מה שיוצר תחרות בריאה על דקות משחק.
רוטנשטיינר התעקש לשחק כמעט תמיד עם אותם שחקנים ובוודאי שעם אותה שיטה. חזן החליט שעדיף שחקני אגף על בלם נוסף, ועדיף להעלות את השחקנים הכי טובים בכל תפקיד. והנה: סופגים פחות, התקפיים יותר. גם בלי שמונס דאבור כבש בהקשתה החכמה שלו אתמול לקראת הסיום, יש פה שלושה שערים כתוצאה ממשחק אגפים ושער נוסף כתוצאה ממשחק קבוצתי.
3.
מנור סולומון הוא כנראה תופעה עולמית. שחקן שלא שיחק מאז ה-11 בדצמבר 2021 כובש צמד במשחק נבחרת ב-10 ביוני 2022, הבדל של חצי שנה בדיוק. עזבו הכישרון, הרי זה לא תמיד תורגם למספרים. יש למאמנים – להרבה מאמנים – את הנטייה לקחת את הדריבליסטים ולשים אותם באזורים לא חשובים כדי שיעשו בלגן. שחקן שמכדרר ליד עיגול האמצע לא רלוונטי ליד השער. זה בזבוז מקום.
מכיוון שוילי רוטנשטיינר ויתר על שחקני אגף – בגלל מערך שלושת הבלמים – אבל לא רצה לוותר על סולומון, הוא שם אותו בקישור, מתחת לשני החלוצים. לפעמים זה היה כמו לשחק עם 10 שחקנים, בזבוז מקום. חזן ויתר על בלם והרוויח את סולומון, שחקן קו קטלני, עם יציאה מהירה מהמקום, דריבל מאוד מוצלח וסיומת טובה, כשהיא מגיעה אחרי שהוא מקבל כדור בשליש האחרון ולא במרכז המגרש. עד אתמול היו לסולומון ארבעה שערים בנבחרת, עכשיו יש לו כבר שישה. ביוני הבא, אם יישאר בתפקיד הזה בנבחרת, יהיו לו פי שניים. גם אם ערן זהבי יהיה שם.
4.
יש כבר כאלה ששואלים אם צריך את זהבי כשהנבחרת משחקת ככה בלעדיו. שאלה טובה. כשנפצע באלבניה בתחילת קמפיין ליגת האומות הראשון ב-2018, ניצחה הנבחרת בלעדיו בבית גם את סקוטלנד וגם את האלבנים.
את ערן זהבי אי אפשר למדוד לפי הישגי הנבחרת, אלא לפי התרומה שלו. כל שחקן מודדים ככה. זהבי לא כיסה רע בהגנה, הוא לא זה שלא לקח שחקנים במצבים נייחים, הוא לא שמט כדורים או איבד כדור קריטי שגרם להפסד. אפשר אפילו להגיד שאת מקומה של ישראל בדרג ב' בליגת האומות, הוא הבטיח (גם בשער המצמק בסקוטלנד ב-2018 וגם בשלושער בסלובקיה). הוא חלוץ, וכחלוץ היו לו 27 שערים בנבחרת בשלוש וחצי השנים האחרונות. זה המון גם בקנה מידה עולמי.
אם תשימו את זהבי כחלוץ במערך הזה של אלון חזן – במקום וייסמן או דאבור – לא תפגעו בנבחרת. ייתכן שאפילו משחק ההתקפה יהיה פורה יותר. זה כמובן אם זהבי ישחק באופן קבוע בקבוצה החדשה שלו וישמור על המספרים שלו. אם לא, המתחרים שלו על המקום הזה מצוינים ויכולים בשקט לשחק במקומו. השיח על זהבי כאילו מדובר בפיל שנמצא בחדר, עושה לו עוול. מדובר בשחקן הטוב ביותר בדורנו, וכבר אמרנו שהשחקנים הכי טובים צריכים לשחק. מי שראה איך וייסמן נכנס מול איסלנד ואיך דאבור נכנס אתמול, מבין שהרעב של השחקנים האלה מייצר מומנטום מצוין עבור הנבחרת, בכל מצב.
