אפשר וצריך – מה זה צריך? חובה להסיר את הכובע בפני אופיר חיים. ראשונים התכבדו אותם מבקרים שטענו כי המינוי שלו היה הרבה יותר סידור עבודה משיקול מקצועי. זה הזמן שלהם להתנצל. אם הם אינם רוצים לעשות זאת בשידור כדי לא לצאת קטנים, הם יכולים לשלוח לאופיר הודעה בפרטי. היום הוא נמצא על גג העולם והוא יסלח לכולם. באחריות.
אופיר חיים קיבל (ובצדק) את כל המחמאות. העמיסו עליו ערימה של סופרלטיבים, יחד עם הסיפור האישי ושילוב המשפחה, חיים הפך לאחרונה לקונצנזוס, והמילה קונצנזוס בהקשר של מאמן ישראלי היא דבר נדיר שלא היה כאן מעולם. יש בו, באופיר חיים, משהו שאי אפשר שלא להתחבר אליו, לחבב אותו וללכת אחריו (תשאלו את השחקנים שלו).
חיים הפך אולי למאמן הישראלי שהביא את ההישג הגדול ביותר לכדורגל הישראלי אחרי עמנואל שפר. הוא והשחקנים שלו הצליחו לרגש מדינה שלמה, פתאום נזכרנו שיש לנו נבחרת נוער. החיבור בין סיפורו האישי של המאמן, חדר הלבשה חזק ומגובש בו נמצאים שחקנים יהודים וערבים, המעמד חסר התקדים עבור נבחרת ישראלית, וגם הרעב של כולנו לראות בדורנו הצלחה של נבחרת ישראל בכדורגל. אפילו אם זו נבחרת הנוער, כזו שמרבית שחקניה אלמונים לגמרי.
הפסטיבל סביב חיים והנבחרת שלו עוד ילווה אותנו בתקופה הקרובה (ובצדק). כולם בנבחרת נהנו מרגעי התהילה מאז העלייה לחצי הגמר, אבל יש כמה שאלות שעולות אחרי ההישג הענק הזה של נבחרת הנוער. מה קרה בדיוק, איך הצלחנו להגיע לאליפות אירופה, איך בכלל העזנו להתמודד כשווים מול נבחרות גדולות מאיתנו, איך קרה שכל תחלואי הכדורגל הישראלי לדורותיו נעלמו פתאום בקמפיין הזה?
מעבר לזכויות הרבות שיש לאופיר חיים ולשחקנים שלו, שני דברים טובים קרו לכדורגל הישראלי בשנתיים האחרונות. טובים מאוד אפילו. כאלה שאפשר לומר בוודאות שהובילו למהפכה של ממש בנבחרות ישראל: הדברים הטובים הללו הם וילי רוטנשטיינר והקורונה. אורן חסון צריך להרים טלפון לחנות פרחים באוסטריה ולבצע משלוח של זר גדול למנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות ומאמן הנבחרת לשעבר.
תשאלו למה? אז ככה. רוטנשטיינר מונה למנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות, אבל מהרגע הראשון הייתה לו אובססיה לאמן את הנבחרת הבוגרת. גם בתפקידו כמנהל מקצועי בנבחרות הצעירות, הוא היה עסוק לרוב בנבחרת הבוגרת. אי אפשר להתעלם מהתרומה שלו לשינוי שחל בהתנהלות של הנבחרות, אבל רוטנשטיינר לא באמת השאיר חותם בנבחרות הללו.
הרגע בו ועדת האיתור נאלצה למנות אותו למאמן הבוגרת כדי לסתום חור, היה גם הרגע שהוביל למהפכה האמיתית בנבחרות ישראל. הלהט של האוסטרי לאמן את הבוגרת ואף לעסוק בה יום-יום שעה-שעה, גם כאשר אנדי הרצוג עמד על הקווים, היה הרגע בו היה צריך לבעוט אותו למעלה, או לשלוח אותו הביתה. ההתנהלות של רוטנשטיינר (שאין חולק על היכולות, הידע והניסיון שלו בתפקיד מנהל טכני בנבחרות), היא שהובילה את יו"ר ההתאחדות לכדורגל וחברי ועדת האיתור להסיק מסקנות ולקבל החלטות מתאימות.
המינוי של רוטנשטיינר למאמן הנבחרת הוביל את ההתאחדות להחליט על פיצול התפקידים. מנהל טכני לנבחרות הצעירות ומנהל טכני לנבחרת הבוגרת. המינוי של יילה חוס, מי שהיה בין השאר מנהל טכני של הנבחרות הצעירות של הולנד, של פ.ס.וו. איינדהובן וגם מאמן נבחרת אסטוניה, הוא המשמעותי ביותר שהיה כאן זו תקופה ארוכה.
בניגוד לרוטנשטיינר, הנבחרת הבוגרת הייתה עבור חוס מחוץ לתחום, הוא פעל סביב השעון אך ורק מול הנבחרות הצעירות. המינוי של יוסי בניון למנהל המקצועי של הנבחרת הבוגרת, היה שלב נוסף במהפכה שנולדה, יש יגידו במקרה. ואולי בעצם בגלל התנהלותו של רוטנשטיינר, בגלל אופיו הבעייתי, בגלל הרצון שלו לברוח למקומות בהם הוא לא אמור היה להיות.
חוס שאחראי במידת מה למהפכה בכדורגל ההולנדי שחזר לחיים, הוא לא רק איש מקצוע מהשורה הראשונה, הוא גם דמות חביבה, נעימה, אדם שיודע מה מקומו ומה תפקידו. הוא לא נעלב כשאחרים החליטו מי יאמן את הנבחרות ומי יהיו אנשי המקצוע בצוות האימון, הוא גם לא נעלב שהוא לא אמר את המילה האחרונה. הוא בא לעשות מהפכה בכדורגל הישראלי ולא רכש עם נחיתתו בישראל ארגז טישו.
האובססיה של רוטנשטיינר לאמן את הנבחרת הבוגרת, גם גרמה להבאת חוס לנבחרות הצעירות וגם למינויו של יוסי בניון למנהל מקצועי בנבחרת הבוגרת. עם המינויים החדשים, ועדת האיתור גם סימנה את ההיררכיה בתפקידים של כל אחד מהם, וכולם חיו עם זה בשלום (למעט מרקו בלבול שפוטר). לראשונה בתולדות ההתאחדות לכדורגל, במסגרת המהפכה, הובאו דמויות מפתח בכדורגל הישראלי לתפקידים מקצועיים, למשל בוני גינצבורג ומשה סיני.
מינוי שתי פיגורות כאלה הוא לא דבר של מה בכך ויש לו השפעה עצומה על השחקנים הצעירים. באימונים, באסיפות, בטיסות, במחנות האימונים, בחדר האוכל, ובכל מקום. חוס לא בחר אותם, אבל הדרך שלו ותפיסת העולם בנוגע לדרך בה ניתן לקדם ולטפח את דור העתיד של הכדורגל הישראלי, הובילה למינוי דמויות בולטות מאוד בכדורגל הישראלי.
נכון, חוס נמצא כאן כמעט שנה וחצי, אבל ההשפעה שלו כבר מורגשת בכל מקום. בשקט, בדרכי נועם וברגישות יוצאת דופן, מוביל ההולנדי את המהפכה הישראלית בנבחרות הצעירות. וזה לא רק בנבחרת הנוער. השילוב בינו לבין אלון חזן הוביל לקמפיין מצוין של הנבחרת הצעירה, והעלייה של הנבחרת לשלב הפלייאוף אינו מקרי. אגב, לראשונה בתולדות הנבחרת הצעירה, כל שחקניה משחקים בהרכב הראשון של קבוצתם.
הגענו להשפעה החיובית של הקורונה על הנבחרת הצעירה ונבחרת הנוער. לאורך השנים המאמנים בליגת העל התעלמו מהכישרונות הצעירים, העדיפו לבצע רכש מאסיבי ולהחתים זרים בינוניים, ואף פחות מזה. הצעירים הישראלים נזרקו הצידה, נשלחו ליציע, הפכו לקונוסים באימונים. מאחר וחרב הפיטורים הייתה מונחת על צווארם של המאמנים הפחדנים, הם לא העזו לתת לצעירים, גם המוכשרים דקות משחק.
ואז הגיעה הקורונה ובא החוק החדש שסידר חמישה חילופים במשחק. המציאות החדשה סידרה לצעירים דקות על הדשא. מעבר לכישרון הרב שיש לשחקנים של אופיר חיים, לא מעט מהם משחקים בליגת העל ולניסיון, כידוע, אין תחליף. הקורונה המשיכה ותרמה לטובת הכדורגל הישראלי – תקופת השיא של המאומתים והמבודדים גם בקרב הכדורגלנים, הישראלים והזרים, גרמה למאמנים להעניק לצעירים דקות משחק רבות, עוד דבר שהוסיף להם לביטחון ולניסיון.
דבר נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא השינוי הקיצוני במערכת היחסים בין הצוותים המקצועיים של הנבחרות לקבוצות. אם עד לאחרונה היו מאבקים (רובם מתוקשרים) בין מאמני הקבוצות למאמני הנבחרות, אם כל השנים המאמנים ולפעמים גם בעלי הקבוצות נתנו לאגו לנצח, אז כחלק מהמהפכה שהביא איתו יילה חוס, שילוב הקבוצות בנבחרות הוא המתכון להצלחה.
חוס לא מוערך רק בהתאחדות, גם בקבוצות מחזיקים ממנו מאוד. אוהבים ללמוד ממנו ויש כאלה שאפילו נהנים לקבל ממנו טיפים. גם בקבוצות התפכחו והבינו כי באמצעות אנשי המקצוע שהובאו מאירופה, השחקנים שלהם יעברו השבחה שאצלם הם לא יעברו (בעיקר בקבוצות הקטנות). פתאום המאבקים בין המאמנים בקבוצות לאנשי המקצוע בנבחרות נעלמו, המשקעים שלקחו איתם מאמני הנבחרות מהתקופה בה אימנו בקבוצות נעלמה וכולם גילו שבשילוב כוחות כולם מרוויחים. הסיקור והחשיפה ששחקנים מקבלים בטורנירים של נבחרות באירופה הוא חסר תקדים ביחס לזה שהשחקנים מקבלים בקבוצות, ובעלי המועדונים מבינים את המשמעות הכלכלית.
בוני גינצבורג (עוזרו של חוס) ומשה סיני (סקאוט) לא אחראים על קשרי החוץ עם הקבוצות, אולם אין ספק כי המעמד הרם והקשרים המצוינים שיש להם עם רבים בכדורגל הישראלי, מסייע לקרב בין הקבוצות לנבחרות, ושיתוף הפעולה הזה בשנה האחרונה עלה כמה מדרגות. כבר עם המינוי שלו לתפקיד אמר חוס: "חשוב שנשתף פעולה עם המועדונים כדי להצליח".
אי אפשר להתעלם מהעובדה כי הנבחרת הצעירה עלתה עם גיא לוי לאליפות אירופה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאלי אוחנה הוביל את נבחרת הנוער לאליפות אירופה, ואם הולכים עשרות שנים לאחור, אפשר להיזכר בעלייה ההיסטורית של נבחרת הנערים לאליפות אירופה, עם המאמן זאב זלצר, והילד יוסי בניון. נכון שלהוציא את נבחרת הנערים ההיסטורית עם בניון שסיימה במקום השלישי, אף אחת מהן לא עברה את שלב הבתים ובטח שלא העפילה לחצי גמר אירופי, אבל היינו שם. בכל עשור, שניים או שלושה, הצלחנו לגנוב עלייה לאליפות אירופה (פעם אחת בזכות אירוח אליפות אירופה לנבחרות צעירות).
אבל עכשיו יש עדנה לנבחרות, כך נראה לפחות. הבוגרת במומנטום מעולה להגיע ליורו דרך ליגת האומות, הצעירה רחוקה שני משחקים מהופעה שלישית באליפות אירופה, ונבחרת הנוער עשתה היסטוריה והעפילה כבר למונדיאל. 'ההיית, או חלמתי חלום', כתבה המשוררת רחל, ונדמה שחובבי הכדורגל הישראלי נמצאים בחלום. יוסי בניון, יילה חוס, אלון חזן, אופיר חיים, גיא לוזון ואחרים, חייבים להוכיח לנו שלא מדובר בעוד הצלחה מקרית, שלא ניאלץ להמתין עוד כמה עשורים להצלחה הבאה.
נכון, כאשר רואים את ההרכבים של הנבחרות מולן נבחרות ישראל מתמודדות אי אפשר שלא להבחין ברשימה המכובדת של המועדונים באירופה בהם משחקים שחקני הנבחרות, כולל הספסל. קחו למשל את היריבות של הנבחרת הצעירה ונבחרת הנוער, כל השחקנים שלהן משחקים בליגות הבכירות באירופה. בליגה האנגלית, הצרפתית הגרמנית. בליגות הטובות באירופה, לכן הקמת האקדמיה היא אחת הדרכים לצמצם פערים ביננו לבין אירופה. יילה חוס יודע היטב מה התרומה של האקדמיות. הוא עשה זאת היטב בהולנד, הוא אמור לעשות זאת גם אצלנו.
לכדורגלנים ממדינות נחשלות באירופה קל יותר להגיע למועדונים גדולים באירופה. זה בגלל השפה, בגלל הדרכון האירופאי, בגלל הסקאוטים שמתרוצצים במדינות הללו, וגם בגלל הכסף הקטן בו ניתן לרכוש אותם ממדינות עניות. גם אם יש לנו שחקנים מוכשרים יותר, הדרך לאירופה עבורם תהיה קשה יותר, לכן אמר יילה חוס כי הדרך להצלחה עוברת דרך מערכת יחסים טובה עם הקבוצות.
גיא לוזון ואלון חזן, יילה חוס ויוסי בניון, יכולים להמשיך את המהפכה שחולל אופיר חיים. עוד לפני שנתעורר מהחלום, הרביעייה הזו יכולה וצריכה להשאיר אותנו בתוכו.
