נבחרת הנוער תשוב היום (ראשון) לארץ אחרי אליפות אירופה המאוד מוצלחת שהסתיימה שלשום בסלובקיה, עם המקום השני לאחר הפסד 3:1 בגמר לנבחרת אנגליה. הורי השחקנים, שליוו את הנבחרת ביורו וראו את ההישג ההיסטורי מקרוב משחק אחרי משחק, הגיבו לקמפיין המרשים שרשמו אופיר חיים ושחקניו.
"כל הקמפיין הזה עבר בצורה מצוינת, זו גאווה גדולה עבורנו. זה היה אירוע ענק וחיכיתי בקוצר רוח לכל משחק", סיפר אלדד ישראלוב, אביו של אור, בלם הנבחרת. "אני שמח מבחינה אישית בשביל אור, אנחנו ההורים שם בשבילם כל הדרך. לגבי ההפסד הכואב ביום שישי, ברור שרציתי שינצחו, אבל ההצלחה כבר נעשתה עוד לפני הגמר. אנחנו מאוד צנועים במשפחה, ומבחינתנו מה שבא – ברוך הבא, אז ההפסד לא אכזב אותי בכלל. אני גם חושב שהיינו יותר טובים מהאנגלים בזמן החוקי".
ישראלוב האב המשיך: "שלחתי לו הודעה מיד בסיום המשחק וכתבתי לו כל הכבוד ושהוא היה מצוין, שירים את הראש כי הוא עשה היסטוריה. כתבתי לו להסתכל בעיקר על מה שיש ולא על מה שאין, שיעשה לעצמו רשימה של מה יש לו בעקבות הקמפיין ויבין שהיא מאוד ארוכה, אז הוא יראה כמה דברים הוא הרוויח. אור שיחק ברמה מאוד גבוהה בגמר ואני לא מהאבות שלוחצים, אבל מדי פעם אומר לו מה צריך לשפר, זה חלק מהתפקיד שלנו. אני מלווה אותו מגיל ארבע, כששלחנו אותו לבית הספר לכדורגל בשוהם, כבר אז קלטנו שיש פה משהו מיוחד. בכיתה ז' הוא עבר להפועל תל אביב ואני כמובן אחריו, מלווה אותו בכל משחק, כל שבת ובכל צעד בדרך".
לגבי התחושות כשראה את בנו בגמר אליפות אירופה, אחרי שנים שהוא מלווה אותו לכל מקום, אלדד הוסיף: "חשבתי על זה שהעבודה הקשה משתלמת. אור ויתר על המון דברים בחיים שלו, הוא הקריב המון בשביל הכדורגל וגם אנחנו כהורים שלו כמובן".
על הציפיות והמחשבות בנוגע לעתיד אמר אביו של הבלם: "מבחינתי האליפות הזאת היא החשיפה הכי טובה שהילדים האלה יכולים לקבל. אם לא האליפות, כנראה שלא היו מכירים אותם בכלל ולא יודעים מי הם, אלא אם כן אתה עילוי ויש לזה הד. בלי להתרברב, ידעתי כל הזמן שזה יגיע ואמרתי לו שימשיך בדרך שלו והוא יגיע לנבחרות בדלת הראשית. לגבי העתיד, אני לא ממש אוהב לדבר על זה ולדעתי הוא אפילו לא בחצי הדרך שלו. אור אוטוטו בן 18 ויש לו עוד דרך לעשות. החלום שלי הולך לשני כיוונים, אחד זה להיות קפטן נבחרת ישראל, ואני מאמין שהוא יגיע לשם, גם כי הוא מוכשר וגם כי הוא מנהיג ויש לו את זה. הכיוון השני זה לשחק בחו"ל וגם את זה אני בטוח שהוא יגשים".
ליאור, אביו של שחקן ההתקפי אריאל לוגסי, סיפר: "אלה היו שבועיים עם המון מתח, אבל עם גאווה עצומה ונחת. לצד כל אלה גם פספוס אחרי ההפסד בגמר, אבל באמת גאווה גדולה בשבילי ובשביל כולנו. הייתי שם באצטדיון בגמר, אריאל הגיע אלינו בשריקת הסיום, הוא ממש בכה אז ניגבתי לו את הדמעות ואמרתי לו שירים את הראש ושיהיה גאה בעצמו על כל האליפות הזאת. האליפות הלכה והתפתחה שלב אחרי שלב, זה היה טירוף אמיתי. את המשחק עם צרפת ראינו יחד כל המשפחה, ולא ישנתי אחרי זה כל הלילה".
לגבי הציפיות מהעתיד הוסיף לוגסי: "עכשיו אנחנו כבר מסתכלים קדימה. מה שהיה נגמר. בעוד שלוש-ארבע שנים אני רואה את אריאל משחק באירופה, אין לי בכלל ספק. זה היה החלום שלו והוא עבד קשה מאוד עד היום בשביל זה. אני הולך אחריו לכל אימון ומשחק מאז שהיה בן שש. לראות אותו עומד במדי הנבחרת ושר את ההמנון בגמר אליפות היורו עשה לי צמרמורות בכל הגוף, כמו להרגיש חשמל בגוף. זו הגשמת חלום בשבילו, ובמהלך האליפות כבר הרגשנו את כל המדינה אחרינו, אז זה כבר לא משהו אישי רק שלנו".
ללוגסי יש חוזה לשנים הקרובות במכבי פתח תקוה, שם מאמינים שהוא יהיה היהלום הבא אחרי מנור סולומון וליאל עבדה. גם אביו של השחקן המוכשר מסכים עם זה: "אנחנו בקשר מצוין עם אבי לוזון ומכבי פתח תקוה, כמו משפחה ממש. סומכים עליהם לחלוטין. אני יודע הרבה שנים שגם המועדון רוצה בהצלחת אריאל ומי שמכיר אותו מגיל קטן יודע בדיוק מה הוא שווה ולאן הוא יכול להגיע. אני רואה את הדרך שעושים ליאל ומנור ורואה כמה הם השתפרו והתקדמו מאז שיצאו לאירופה, גם עושים דברים גדולים בנבחרת הבוגרת שלנו ואני בטוח שגם אריאל יוכל ללכת באותה דרך. הוא חייב להמשיך לעבוד קשה עם רגליים על הקרקע ויגיע הכי רחוק שאפשר".
משה מדמון, אביו של קפטן הנבחרת איליי, אמר: "קודם כל, כאבא, אפשר לסמן סימן דרך ראשון בקריירה, אחרי שיצאנו למשימה לפני תשע שנים". מדמון נכח בסלובקיה בכל משחקי האליפות והרגיש גאווה עצומה בבנו. "עברתי איתו אימונים מקבוצת ילדים ג' בהפועל באר שבע, ועכשיו זה בעצם סוף פרק הנערות שלו כי מעכשיו הוא כבר שחקן בוגרים לכל דבר. בשבילי לראות את איליי מדמון הקטן, שהיה פעם מטר וחצי והכי קטן בקבוצה, כקפטן של נבחרת ישראל, כנציג הדרום, באר שבע וכל עוטף עזה, זה משהו שגם אם רציתי לשרטט לעצמי תסריט דמיוני, לא הייתי מצליח לחשוב עליו. הגאווה הרבה יותר גדולה ממה שאנשים חושבים. כל אזור הדרום ובעצם כל מדינת ישראל היו מאחוריו, עשו הקרנה מיוחדת אצלנו במושב, כולם עודדו ושלחו ברכות. כל המשפחה הגדולה שלנו ממש גאה בו, הסבים והסבתות בכו מההצלחה שלו, כולם היו מאחוריו".
על התחושות אחרי ההפסד בגמר: "איליי ילד קר רוח, קשה מאוד לשבור אותו. כמו שהוא לא מתרגש או מתבלבל בהנעת הכדור במגרש, ככה הוא לא התרגש יותר מדי אחרי ההפסד. הוא בכה קצת, הוא מאוד רצה להניף את הגביע בתור הקפטן, אבל אחרי זמן קצר הוא כבר הסתכל קדימה ואמר שעברנו פרק אחד ועכשיו המונדיאל זה הפרק הבא.
לגבי עתידו של הקשר הוסיף האב: "יש לאיליי דרכון ספרדי, עכשיו הוא יתמקד בקריירה האישית ובהתפתחות קדימה. גדלנו בהפועל באר שבע ואיליי מאוד אוהב את מועדון הבית שלו, הלוואי שהוא יקבל את הבמה בבאר שבע, אבל יש גם המון קבוצות שמתעניינות בחו"ל וגם זו אפשרות. הדבר הכי חשוב כרגע זה שהוא חייב לשחק. אני חייב לציין שהיכולות שאיליי הביא לנבחרת בטורניר הזה, הן המון בזכות המעבר שלו לבני יהודה. כמה שזה היה קשה, התחיל טוב אבל הסתיים רע שם בגלל הירידה, הוא שיחק כמעט בכל משחק והרגיש את העוצמות של בוגרים, את הפיזיות והקושי, וזה מאוד מחשל בגיל הזה. השחקנים שבלטו באליפות הם אלה שטעמו קבוצות בוגרים והיה להם יותר קל להתמודד. איליי התמודד מול האריות של אירופה, שחקנים מהפרמיירליג וליגה צרפתית, ועמד בגבורה מול כולם. בשביל איליי לייצג את נבחרת ישראל זה הכבוד הכי גדול שיכול להיות, ואני מקווה שמכאן נמשיך הלאה. מדובר במקצוען אמיתי, שמעולם לא פספס אימון, או איחר, ותמיד עושה אימונים אישיים ותוספות. הלוואי שמכאן נמנף את זה".
גם שגית רביבו, אמו של המגן השמאלי רוי, הקדישה פוסט באינסטגרם לו, לשחקנים ולמאמן אופיר חיים, וכתבה: "הנבחרת המדהימה הזו, הגאווה של מדינת ישראל. ווינרים אמיתיים ,שחקני מופת אחד-אחד. נלחמתם ונתתם הצגה שתיזכר בספרי ההיסטוריה. אנחנו וכל מדינת ישראל גאים בכם על המשחק המטורף שהצגתם. הרמתם ללא ספק את רף הכדורגל הישראלי".
