הפועל באר שבע איבדה אתמול שני תארים, כשסיימה ב-1:1 מול הפועל חיפה בתום 90 דקות ולאחר דו-קרב פנדלים נכנעה בגמר אלוף האלופים, שהחל מהעונה גם משמש כמשחק הראשון ברבע גמר גביע הטוטו. מי שציפה ליכולת שונה מהאלופה אחרי הסטירה המצלצלת שספגה מדינמו זאגרב, כנראה שלא מבין את מידת ההשפעה של הצד המנטאלי של ספורטאים – ולא משנה באיזה ענף.
לפן הפסיכולוגי יש משמעות מאגית על ספורטאי. כדורגלן טוב עם ביטחון עצמי גבוה שווה פי כמה מכדורגלן מצוין עם ביטחון נמוך, ולאלופה יש כרגע סגל שחקנים עם ביטחון נמוך – וביניהם שחקן אחד בלי ביטחון בכלל. אם נחזור לרגע למשחק מול זאגרב, עד השער השני ב"ש הייתה טובה יותר מהקרואטים ואף החמיצה, אבל הקומדיה בין הקורות ריסקה את הביטחון העצמי של כל הקבוצה ומשם הדרך להתרסקות קלה.
לאורך זמן התקשיתי לקבל את הטענה לשחצנות בארשבעית, קבוצה שמצליחה ויש לה גב כלכלי היא קבוצה שהופכת מיד לשחצנית בעייני השאר. זה קרה למכבי חיפה בתחילת שנות ה-2,000 כששחר קנה את כל מי שרק רצה, זה המשיך עם גאידמק שקנה חצי ליגה בבית"ר ירושלים והגיע עד לגלאקטיקוס של מכבי ת"א שזכתה בשלוש אליפויות. עכשיו תורה של הפועל ב"ש, ולמרות כל זאת כיום אני נוטה לשנות מעט את דעתי.
אנסטיס. קומדיה בין הקורות בזאגרב (דני מרון)
בעונה שעברה האלופה סבלה מאין ספור בעיות בחוליית ההגנה: חיימוב פתח את העונה כשהוא רחוק משיאו, צדק נאלץ להיעדר תקופה ארוכה, אורן ביטון נפצע, כמוהו גם ויטור, טאהא ואוחיון ולמעשה כמעט כל חוליית ההגנה – וזה לא הפריע להפועל ב"ש לזכות באליפות שלישית ברצף עם כמות הספיגות הנמוכה בליגה. העונה הזו נפתחה בנקודת מוצא לא מבטיחה מבחינה הגנתית, כשצדק חזר אחרי תקופה מאוד ארוכה, ויטור איננו, אלחמיד שבלט בסיום העונה פצוע והיה ידוע שיחמיץ את חודש יולי לפחות, כך ששוב ב"ש ידעה שתיאלץ לאלתר.
ההערכה הייתה שצדק אחרי שלושה משחקי אימון בנוסף לשני משחקים מול פלורה טאלין יחזור לכושר טוב ויחד עם טאהא יהוו הגנה יציבה, לכן גם פנו לעמדת השוער כנקודה שאפשר לשפר מיידית, תוך מחשבה שאם עברנו את העונה שעברה ועדיין היינו עם ההגנה הטובה בליגה אז "יהיה בסדר, נדלג על פתיחת העונה עד שכולם יתאפסו". זה יכול לעבוד פעם, פעמיים, אפילו 20 פעמים (כמו בעונה שעברה), אבל ללכת על המחשבה הזו כדרך מוצא ולהאמין שתמיד נסתדר, זה כבר ביטחון עצמי מופרז על גבול השחצנות.
צדק ושחקני ב"ש. מי שהייתה ההגנה הטובה בליגה לא מתפקדת (דני מרון)
מי שראה את משחקי ההכנה של ב"ש ראה בדיוק את אותו שער שהאלופה ספגה אמש. בזמן שבעונה שעברה ב"ש לא ספגה ולו שער אחד ממצבים נייחים, העונה יש לה כבר שניים במשחקים רשמיים ועוד שניים במשחקי הכנה. גם בעונה שעברה חזרתי על זה שוב ושוב כשנדמה היה שבית"ר ירושלים קוראת תיגר אמיתי על האליפות, כתבתי ש"התקפה מביאה שערים, הגנה מביאה תארים", ואכן ב"ש הצליחה לשמור על יציבות הגנתית וזכתה בתואר, אך העונה כבר ממשחקי ההכנה ניכר שחוליית ההגנה ומשחק ההגנה רחוקים מלהרשים.
ועכשיו מגיע המבחן הגדול של ברק בכר, אלונה ברקת וצוותם הרחב – איך מתקנים את מה שנבנה עקום, על קרקע לא יציבה? ברקת, אני מזכיר לכם, כבר הייתה בשפל של ליגת העל. היא לא חדשה בתחושת המשברים, לבכר היו שניים בעונה שעברה, אחד אחרי מאריבור והשני אחרי ההדחה מגביע המדינה, את שניהם הוא צלח. בעיניי ב"ש החדשה, זו שגורפת תארים, עומדת בפני האתגר הכי גדול שעמד בפניה. המערכת הוכיחה שהיא ברמה הכי גבוהה שיש לכדורגל הישראלי להציג והיא לא צריכה להוכיח את יכולתה, אבל המוצלחים ביותר לפעמים מגלים אתגרים שהם לא מצליחים לצלוח.
ברקת ובכר. גם המוצלחים ביותר יכולים שלא לעמוד באתגר (מאיר אבן חיים)
בשבוע שעבר טענתי שאנסטיס לא יוכל לסייע ואני מצרף אליו גם את סטו, שהוא לא ברמה הנדרשת וגם הוא לא יוכל לתרום יותר מדי כי הוא פשוט לא מספיק איכותי. לשחרר את שניהם יעלה לב"ש לא מעט, אבל זה חלק מתהליך ההחלמה של הקבוצה מטראומת זאגרב. התועלת מהבאת מחליפים לא מובטחת, אבל התועלת משחרור השנים בעיניי ברורה. האתגר המקצועי הבא של ב"ש יהיה (אלא אם יהיה נס בטרנר מול דינמו זאגרב) מול אפואל ניקוסיה, ואם ב"ש תצלח אותו היא תזכה לרוח גבית אדירה ותחזור לאיתנה, אלא שהדחה מול הקפריסאים – ולא משנה איך – והתחושות שיש כעת במועדון יראו כמו מסיבה לעומת מה שיקרה אחרי הדחה סופית מאירופה.
מה דעתך על הכתבה?