שגיא מוקי, אלוף העולם החדש בג'ודו במשקל של עד 81 ק"ג, חזר אתמול (חמישי) הביתה. הוא נחת מיפן עם המדליה המוזהבת והגדולה על צווארו, לא נפרד ממנה במהלך מסיבת העיתונאים והמשיך איתה גם אחר כך.
הראיון עם "ספורט1" נעל עבור מוקי בוקר אינטנסיבי וגדוש, במהלכו עמד במרכז תשומת הלב, והוא לא מתבייש להודות שכל מה שהוא רוצה כרגע הוא לשוב הביתה. "אני עייף, זה ממש ג'ט לג", הוא מתנצל כשחוט המחשבה שלו נקטע שוב. "רגע, מים", הוא אומר ומנצל את ההפסקה הקצרה כדי להתרענן עוד קצת, "את יכולה לחזור שוב על השאלה? מצחיק אותי שאני במצב הזה". לאחר שהתנצל שוב על חוסר הריכוז שהפגין בשל המסע הארוך, אפשר להתחיל את הראיון.
זאת ככל הנראה השנה הכי טובה בקריירה שלך.
"זאת הייתה שנה מטורפת. אחד האתגרים שיש לכל ג'ודאי בעולם הוא היציבות. בענף שלנו, טעות קטנה – ואתה מוצא את עצמך על הגב. השנה הזו הייתה באמת מדהימה: הגעתי לגמר בכל תחרות שבה השתתפתי, זכיתי בארבע מדליות זהב ואחת מכסף. אני מרגיש שאני בתקופה הכי טובה שלי. בשנה הזו גם היו התלבטויות לגבי התחרויות בהן אשתתף. ויתרתי על אליפות אירופה, למשל, ולא הגנתי על התואר שלי מ-2018. אני זוכר שאחרי מדליית הזהב בגרנד סלאם באקו במאי אמרתי לאורן (סמדג'ה, מאמן נבחרת הגברים, ס"א) שסיימתי את כל הסבב עם מדליה, ולדעתי צריך לוותר על אליפות אירופה. הרגשתי הרבה צער, גם כי זאת תחרות מטרה וגם כי ויתרתי מראש על שמירת התואר. האמנתי בעצמי שאני מסוגל לתת הכל באליפות העולם, וגם רציתי להגשים את החלום שלא הרבה זוכים לו. כבר הרבה מאוד זמן רציתי את הזכייה הזו. והנה, היום אני יושב איתך עם מדליית זהב היסטורית באליפות העולם".
איזה רגע. שגיא מוקי אלוף העולם ( Kiyoshi Ota / Stringer)
מוקי מספר שבאולם הג'ודו בטוקיו הייתה תמונה של סמדג'ה, המאמן שלו מגיל ארבע, מאליפות העולם בשנת 1995, שם זכה במדליית הכסף: "מצאתי את עצמי ממש מתעמק בתמונה הזו. באותו רגע אמרתי בלב: 'אני רוצה להגיע הכי גבוה שאפשר'". אגב, סמדג'ה עצמו טוען שמוקי עתיד לרשת אותו יום אחד בתפקיד מאמן נבחרת הגברים, ולדבריו הוא אף יהיה טוב ממנו.
בדיוק לפני שנה, בראיון ל"מעריב", סיפרת על הקושי שמתגבר ככל שיותר ג'ודאים לומדים אותך. באליפות העולם זה מאוד בלט.
"זה נכון. באמת, באליפות העולם לא זרקתי אפילו פעם אחת בתרגיל הכי חזק שלי: תרגיל ה'סודה'. שאלו אותי גם בעולם איך זה קרה, והיו הרבה תגובות מופתעות. הג'ודאים לומדים אותי. הם מפחדים מתרגיל הזה. אבל אם הייתי הולך רק על התרגיל הזה, הייתי מפסיד באחד הקרבות בדרך. השנה הייתי צריך להיות מגוון ופתוח לשינויים. הצלחתי לזרוק את היריבים שלי בתרגילים אחרים. אמשיך לעבוד על דברים חדשים, משום שכולם הולכים קדימה ואסור להישאר מאחור".
אנחנו נכנסים לשנה אולימפית, בה כרגע אתה ממוקם ראשון בדירוג העולמי. תהיה בררן יותר בבחירת התחרויות בסבב העולמי?
"בהחלט. כרגע אני נמצא בתקופה מאוד טובה מבחינת הדירוג. בשבועות הקרובים אשב עם הצוות המקצועי של הנבחרת, ואוכל לבחור בקפידה את התחרויות בהן אשתתף השנה. רוב הסיכויים שלמשחקים האולימפיים בטוקיו אגיע מדורג (דירוג 1-8 מקנה הגרלה נוחה יותר בסיבוב הפותח, ס"א)".
שגיא מוקי ואורן סמדג'ה. התמונה של מאמנו דירבנה אותו (צילום: איגוד הג'ודו)
אתה אוהב לדבר על "שגיא של לפני הפציעה" ו-"שגיא של אחרי הפציעה". בתקופת ההחלמה הארוכה, כשישבת בבית, האמנת שתגיע לרגע הזה?
"תמיד האמנתי ביכולות שלי. עוד קודם קיבלתי הוכחה לכך, כשהתחריתי במשחקים האולימפיים בריו. 90% מהסובבים אותי לא האמינו שאגיע לשם, ועשיתי את זה. האמנתי שאעמוד הכי גבוה שם. אם לא הייתי מאמין, לא הייתי מגיע לחצי הגמר. קיים אצלי אומץ. גם אם אני פצוע ולא יכול אפילו לקשור את שרוכי הנעליים, אני יודע מה מניע אותי מבפנים. אני גם יודע שכשאני רוצה משהו, אני בדרך כלל משיג אותו. את יודעת מה, אל תכתבי בדרך כלל. תכתבי תמיד. אני תמיד משיג אותו.
"אף פעם לא דיברתי על זה כי לא רציתי להעלות את זה בקול, אבל אם לא הייתי פצוע בריו, ככל הנראה הייתי זוכה שם במדליית הזהב. עכשיו אני יכול להגיד את זה. אם לא הייתי עכשיו אלוף עולם, אנשים אולי היו מגיבים למשפט הזה אחרת. תמיד האמנתי במי שאני, וגם כשחזרתי למזרן הג'ודו במשקל החדש, כשהגב כאב לי וכשהתחרויות לא הלכו כמו שרציתי, ידעתי שזה דורש זמן וסבלנות. ידעתי שאם אמשיך להמתין ולהתאמן, ההצלחה תגיע".
"האמנתי שההצלחה תגיע" (CHARLY TRIBALLEAU / AFP)
מה דעתך על הכתבה?