1. עם כל הכבוד למוריניו שנכשל בצ'לסי, הכשלון של לואי ואן חאל מהדהד פי כמה. לא כי יונייטד טובה על הנייר מהבלוז. היא לא. אבל הכחולים, שפשוט נראו רע בתחילת העונה ועדיין נראים זוועה ולא הפסיקו להפסיד, עשו זאת תוך כדי ניסיונות לשחק כדורגל. הם הגיעו להזדמנויות, החמיצו והפסידו. צ'לסי איבדה את זה העונה לחלוטין, אבל עלתה שלב באלופות והמשחקים שלה עוברים בגרון בקלות יחסית. הקצב טוב, וההבדל בין משחקיה לאלה של יונייטד ענק.
לראות את מנצ'סטר יונייטד זו חוויה לא פשוטה. העניין הוא שאם עד לפני חודש הצליח ואן חאל להחביא את ההתקפה על ידי משחק יעיל בהגנה ושוער גדול, עכשיו גם הסיפור הזה נגמר. ההפסד לסטוק היה קל מדי לניבוי. היריבה טרפה את סיטי בדקות הראשונות, ועשתה בדיוק אותו דבר מול השדים באדום. יונייטד הרחיבה כל כך הרבה שיאים שליליים הפעם, עד שלפעמים ניתן לחשוב שוואן חאל רק מעוניין להיות רשום על משהו שייזכר בקריירת האימון המתקצרת שלו במנצ'סטר.
אז ככה: זה היה הפסד רביעי רצוף בכל המסגרות. זה קורה לראשונה מאז 1995. זה היה משחק שביעי בלי ניצחון וזה קורה לראשונה מאז דצמבר 1989. זה היה הפסד ראשון ליונייטד בבוקסינג דיי לראשונה מאז 2002, שהגיע גם אז אחרי 11 ניצחונות רצופים ביום המיוחד הזה. ובכלל, זו פעם ראשונה בפרמייר-ליג שיונייטד לא מבקיעה בחג המולד.
ועכשיו, אחרי הנתונים שמאחורי המציאות, לואי ואן חאל יודע שזמנו קצוב. הוא ידע זאת קודם, אבל קיווה לתיקון במשחקי הכריסמס. כמו שזה נראה כרגע, לא רק האוהדים כבר מתים לשינוי, אלא גם השחקנים משחקים בידיעה שהעתיד של המועדון שלהם לא תלוי לאורך זמן בהולנדי שמתדרך אותם בחדר ההלבשה.
בקיצור, מחכים לגונג הסופי. הסיכוי האחרון של ואן חאל (אולי) יגיע באולד טראפורד. ואם צ'לסי תהיה קצת פחות בלחץ מהרגיל, היא תוכל לצאת עם ניצחון על קבוצה חסרת בטחון בצורה קיצונית (שני, שידור ישיר בספורט2 החל מ-19:15). ומוריניו? אם תחפשו היטב, תוכלו לראות אותו מחכה בסבלנות במסדרון, על ספת ההמתנה. אוי, כמה שמוריניו יעודד את הידינק הפעם.
אולי זה הזמן של גיגס? (gettyimages)
2. מי שרצה חזק בשקט יחסי היא טוטנהאם. התרנגולים הפסידו פעם אחת בלבד ב-17 המשחקים האחרונים שלהם בליגה, ושני הניצחונות האחרונים על סאות'הפטון ונוריץ' – על האפס – מוכיחים את הבגרות והאופי שלהם העונה. הארי קיין נראה בכושר של מלך שערים, אריקסן ולאמלה רעבים להצלחה, ודלה עלי ממשיך להרשים. ההגנה יציבה, השוער הוא עוגן, וטוטנהאם בעיניי היא איום גדול יותר מלסטר על שתי הפייבוריטיות לתואר.
לאמלה וקיין, אסור להתעלם מטוטנהאם (gettyimages)
3. הרי לא חשבנו שלסטר תמשיך לנצח כל העונה. ליברפול הייתה טובה וניצחה בצדק, אבל לא הייתה מולה יריבה גדולה הפעם. היא עמדה בקצב המהיר במחצית הראשונה, אבל נעלמה לחלוטין בשניה. ראניירי העדיף להוציא את וארדי ומחרז כדי לשמור עליהם לקראת הקרב מול מנצ'סטר סיטי ובעצם השאיר את המחליפים לבדם, בלי הכוכבים הגדולים שלו, בניסיונות להשוות.
לסטר לא עמוקה מספיק, את זה ידענו. אבל ההוכחה הגיעה כשקרמריץ', דייר ואוז'ואה היו אלה שניסו להחזיר אותה לעניינים. זה היה משחק ראשון העונה בו השועלים לא מבקיעים שער. את מבחן האופי אחרי ההפסד לארסנל במחזור השביעי לסטר עברה בצורה פנטסטית. הנה מגיע מבחן עוד יותר גדול.
נגמר ללסטר הכוח? (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?