יובנטוס חזרה לעצמה. כולם כבר הבינו. במיוחד אחרי שספגה רק 15 שערים ב-26 מחזורים בסרייה A. בעונת האליפות של 2012/13, בה נראה היה כי הגברת הזקנה שוברת כל שיא הגנתי, היא ספגה עד אותו מחזור שני שערים יותר. עונה לאחר מכן כבר ספרו שם 19 כדורים ברשת עד לאותה נקודה. ללא ספק העונה ההגנתית הייתה זו של 2011/12, ומה קרה אז לאחר המחזור ה-26? הקבוצה של אנטוניו קונטה חטפה 17 גולים ומי שהרים גבה ותהה לגבי אלגרי, מסתתר כיום.
שניים מחמשת השערים שספגה יובה עד אמש היו בליגת האלופות ופפ גווארדיולה, שברגעים קשים חושב קודם על נעילה, נערך לפריצת הסגר, בטח כאשר האימפריה הגרמנית הפכה להיות דלילה ונמוכה בקו ההגנה שלה. כמות מינימלית של 24 שחקנים שותפה על ידי המנג'ר הקטלוני העונה ומכמות זו באיירן איבדה את עוגני ההגנה שלה מול מנדז'וקיץ' או מוראטה ונאלצה להתלבט כיצד עוצרים את רגל שמאל של דיבאלה. שני האחרונים היו אחראים ל-0:3 על אינטר בגביע האיטלקי והפעם זו כבר הייתה משימה גדולה יותר.
עם שני בלמים של 176 סנטימטרים, אלגרי החליט על מערך 1-4-1-4 כשדיבאלה שיחק בתעלה שמאחורי הקרואטי, שגבוה ב 12 ס"מ מקימיך ואלאבה. בעונה שעברה – מול רומא בליגת האלופות, מול שאלקה בליגה ובמפגשים נוספים – פפ שיחק עם אלאבה כבלם משמאל בקו של שלושה ועם ברנאט לאורך כל הקו. הפעם השניים הללו זזו חצי שלב לאחור, ברנאט לעמדת מגן בקו של ארבעה, אלאבה כבלם אחד משניים – תזוזה קטנה בשטח, אך גדולה באחריות. לכן הגרמני נקט בשתי אסטרטגיות.
הראשונה הייתה פתיחה מוחצת של התנפלות בשטח המגרש של יובה, זאת כדי להרחיק את הצרה מחצי המגרש האדום וכדי להקטין את חשיפת הבלמים. המאמן גם ידע שמול מתפרצות הבלמים המאולתרים קלי הרגליים יתמודדו וייתנו מענה. השניה הייתה סגירת האגפים. בבאיירן חששו מכדורי רוחב מול שני הבלמים שלהם ובמיוחד כשאלגרי עלה עם שניים על כל קו. קוואדראדו כהרגלו נותר על קו ימין ופוגבה הקל על הגרמנים כשנכנס יתר על המידה למרכז, שם פפ המתין עם משולש מיומן בראשותו של צ'ילאני מוכר.
יש תכנון ויש יישום (gettyimages)
עוד רגע לפני ההחמצה הגדולה של מולר בדקה ה-13, באיירן סיכנה משילוב בין שני שחקני הכנף שלה, שניהם שמאליים, כשרובן חודר למרכז ומכין לברזילאי שהגיע מאוקראינה. דוגלאס קוסטה מעולם לא היה כובש גדול וגם בליגה האוקראינית פגש את הרשת חמש פעמים בממוצע לעונה. אבל הברזילאי הוא פצצת אנרגיה ובמשחק הלחץ הזה הייתה לו חשיבות גדולה ביותר.
פיזית, מול קבוצה גרמנית, יובה הייתה הפעם עוצמתית יותר. באיירן הייתה מקורית יותר, התקפית וגם הגנתית, בעיקר בנעילת נתיב הכניסה לאמצע של פוגבה משמאל. הצרפתי וארתורו וידאל היו אולי הצמד המאוזן ביותר, הלוחץ ביותר והמצטרף ביותר במדי הגברת הזקנה. אמש הם נפגשו פנים אל פנים בשני תפקידים זרים. את פוגבה פפ חיסל.
מול שני קשרי אמצע של יובה, לפפ יש משולש ולכן הצרפתי, בכל חדירה לאמצע, קיבל לרוב את מולר ופעם אחת יד מקרית בתוך הרחבה של החבר משכבר הימים. מאידך, וידאל פרח. דווקא בהנעת הכדור גווארדיולה עבר לקו של שלושה, כשהצ'ילאני הוא המרכזי ביניהם. הגרמנים הניעו על קו האמצע עם שלישיה מול מנג'וקיץ אחד חסר אונים. שליטה מוחלטת של הגרמנים.
הרעיון היה שיש שני בלמים נמוכים וטכניים ולכן משחקים על קו החצי. אליה וקוץ בה. שהיה על קו החצי חושפת למתפרצת, אך עם שניים קלי רגליים כמו קימיך ואלאבה לא צריך לחשוש מפאסט ברייק, מה עוד שהמתפרצת הראשונה המהירה של יובה הגיעה רק בדקה ה-41. אלאבה הגיע מהר וניקה בקלות. דקה לאחר מכן רובן הקשית ראשון, דוגלאס את השני והאיש שמשחק בכל תפקיד הגיב בנגיעה קלילה ובטוחה בדרך ל-0:1 כל כך צודק.
פוגבה, וידאל מחק אותו (gettyimages)
במשימת הכיבוש מול קבוצת ההגנה הטובה באירופה גווארדיולה הצליח, אך הייתה בכך הצלחה גדולה יותר כשפפ היה הראשון במסגרת האירופאית לכבוש לרשתה של יובה במחצית הראשונה, תודות לפתיחה החזקה. סיטי וסביליה כבשו העונה גם הן מול ההגנה של אלגרי, אך עשו זאת במחצית השניה.
בפתיחת מחצית השניה הבליטה באיירן את הקומבינציה המיוחדת של צד ימין. פוגבה היה אמור לסגור את לאם וקיבל את הקפטן, כשהכדור אצל באיירן, בכלל בקישור האחורי. הרנאנס נכנס כדי לקבל את מולר וראה אותו נדחף רחוק קדימה ולמעלה על ידי לאם, ואילו רובן שיחק על כל הקו.
ואכן, במתפרצת של השער השני לבנדובסקי מצא עצמו עם אופציית מסירה ימינה למולר ורובן, שרצו לאותו נתיב. בתנועת יד, שהזכירה את דניס ברגקאמפ ביורו 1992, סימן כובש השער הראשון לחלוץ השפיץ הפולני על ההולנדי ששט מאחורי גבו. משם רובן עשה את הדבר הקבוע: דריבל פנימה באלכסון הפוך, כאילו נגד כיוון התנועה. כולם לומדים אותו, אבל דברים טובים אי אפשר לעצור.
חיתוך ידוע מראש (gettyimages)
זה היה כנראה יומם של מובילי הכדור השמאליים וגם ליובה יש אחד כזה. דיבאלה אמנם משחק במרכז ולא בקו ולכן השטחים שלו מצומצמים מאוד. בגיל 17 הילד כבש 17 שערים בליגה השניה בארגנטינה. כיום, כשהוא כבר בן 22, יש לו העונה 37 משחקים רשמיים. למרות זאת, הוא רענן. במתפרצת היפה במשחק, בדקה ה-66, הוא פינה את הדרך לקולומביאני המהיר. מנדז'וקיץ' הגיש כדור מדוד לבעיטה בנגיעה, קוואדראדו השקיע יותר מדי כוח בבעיטה ופחות מדי דיוק.
והנה משהו על השמאלי הנוסף, דוגלאס קוסטה. ברנאט נכנס בלי כדור באופן מרשים למרכז והותיר את הקו לברזילאי. דוגלאס קיבל חיפוי מאלאבה, כאשר בנעטיה המצוין, הכובש המצטיין מימי רומא שגם ניתח עם באיירן את האקסית, נכנס לעמדת הבלם מימין. קימיך עבר שמאלה ויחד עם וידאל השלושה קיבלו עוד חלוץ שפיץ, אלבארו מוראטה, מגיש הכדור לסטפאנו סטורארו.
עם כל הטקטיקה המרשימה, לבודדים בשיטה יש משמעות וקימיך רשם שער באשמה מלאה שלו. סטורארו הוא בן גילו של דיבאלה. את המפגש הזה הוא סיים עם שער שני שלו העונה, שער רביעי בקריירה בקבוצה בוגרת והשער הכי חשוב בחיים שלו.
סטורארו, חזר מהדלת האחורית (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?