חבל על הזמן והכסף: צריך לסגור את נבחרת ישראל

שאלה, ותענו בשיא הרצינות: ניסיתם לדמיין פעם את החיים שלכם בלי נבחרת ישראל בכדורגל? לא, הא? נסו רגע. הנה קצת עזרה. בלי מסיבות עיתונאים פאתטיות שבהן מפרסמים את הסגל ("מה, שוב 19 שחקנים מהקבוצה שמוליכה את הטבלה ב-40 נקודות הפרש?"), בלי מחנות אימונים מיותרים ("השחקנים קיבלו חצי יום חופשי ויצאו לקניות במדרחוב של קישינב"), בלי מפגני גבורה נלעגים ("הוא פצוע, אבל יעלה לשחק עם זריקה"), בלי תירוצים מתאמצים ("צריך לזכור שבליכטנשטיין הם לא מתגייסים לצבא מיד כשהם מסיימים גיל נוער") ובלי רעשי רקע מטופשים ("יו"ר המשלחת סיפר כי השחקנים לנים בחדרים, ולא ידע שמאחורי גבו התגנבו 22 מהם למועדון החשפנות 'שניצליקן' במרכז וינה").

נחמד, הא? וזה עוד לפני שדיברנו על היתרון האמיתי של עולם נטול נבחרת ישראל: החסכון הכספי. הדבר הזה, הפיקציה הזו – עולה כסף. המון כסף. ניסיתם לחשב פעם כמה עולה להוציא לחו"ל קבוצה של 35-40 איש? וזו לא רק הטיסה, כמובן. אלה גם המלונות, האוכל, האבטחה, הנסיעות. והפונקציונרים, אל תשכחו את הפונקציונרים. 

• חידת בניון: קומבינה או שחקן מפתח? הדעות חלוקות
• מה, לא תפנקו בלייק? עמוד הפייסבוק של ספורט1

וזה – אלוהים יודע איך הגענו למצב הזה – זה עוד הכסף הקטן. כי יש סכומים גדולים בהרבה שנשפכים. זוכרים שראש הממשלה חשף את תלוש השכר שלו בשבוע שעבר? כמעט 44 אלף שקל ברוטו בחודש. קצת יותר מ-11 אלף דולר. בשנה זה 132 אלף דולר. 528 אלף שקל ברוטו. כמה הרוויח אלי גוטמן מנבחרת ישראל ב-2013? 1.2 מיליון שקל. ברוטו. וגוטמן עוד השתכר בנבחרת פחות מקודמיו. מצד שני, היו לו שני עוזרים, במקום עוזר מאמן אחד כמקובל (כן, אפשר גם לשאול למה צריך "עוזר מאמן" לבדיחה הזו). עד כמה שכרו של גוטמן היה צנוע? ב-2009 נהנה קשטן דרור, המכונה גם דרור קשטן, ממעט יותר מ-2.4 מיליון שקל ברוטו. שנתיים לאחר מכן, אצל לואיס פרננדס, הסכום הזה זינק ל-3.7 מיליון שקל ברוטו. בשנה!

עזבו, יש דברים חשובים יותר להשקיע בהם (ערן לוף)

עכשיו עזבו רגע דעה פוליטית, בואו נדבר פשוט על שכר ביחס לתפוקה. מי עובד יותר, ראש ממשלת ישראל או מאמן הנבחרת הלאומית שלה? מי משפיע יותר על המעסיקים שלו – כלומר על אזרחי המדינה – האיש שממנה את שר הבטחון ושר החוץ או האיש ששולח את הקפטן ליו"ר ההתאחדות כדי לדון ב"סוגיית המענקים" (עוד מחלבת כספי ציבור חביבה)? 

אגב, נגיד שאתם חושבים שראש הממשלה בטלן. ידעתם שכל אחד ממאמני הנבחרת האחרונים הרוויחו ברוטו בשנה יותר מהרמטכ"ל – לא בדיוק האיש שאפשר לייחס לו בטלה? חוזר שנית: אנשים שעבדו בין 30 ל-50 יום בשנה הרוויחו יותר מאיש שעובד גם בשעות שהוא מנסה לנמנם, איך זה ייתכן?!

זה היה ייתכן אם היינו בעילית של אירופה. בצמרת של הכדורגל העולמי. אפילו אם היינו נבחרת שמעפילה לטורניר גדול פעם בעשור. הרי מסורת כזו הייתה משפיעה לטובה על המתקנים, על המאמנים המקומיים, על איכות הכדורגל בארץ וכמובן על הכדורגלנים פה – מגיל ארבע ומעלה. עם זאת, ולמרות השאיפות הגבוהות, אנחנו מציגים נבחרת מוגבלת, מצחיקה, לא קשורה לענף ודי לוזרית. הרכבי נבחרת חזקים פי מיליון מזו הנוכחית – למשל הנבחרת שהפסידה בקולומביה או הנבחרת של שרף בסוף שנות התשעים – לא הצליחו להגיע לטורניר גדול. אז זו? עם השחקנים האלה? עם המאמנים האלה? חלאס, שחררו.

הג'וב הכי משתלם בשירות הציבור (ערן לוף)

וכאילו זה לא מספיק, כדורגל נבחרות הופך משנה לשנה ממשהו מלהיב ומרתק לנטל בל יתואר. זה לא קשור אלינו, זה קורה בכל העולם – שחקנים מבינים שהם יצברו את הכסף ויפתחו את הקריירה שלהם רק בקבוצות. הנבחרת היא סרח עודף שגוזל שעות וימי מנוחה בקיץ (ובפגרות המטופשות בספטמבר, בנובמבר ובמרס). לפחות בקטע הזה אנחנו מסונכרנים עם רוב העולם, והחיבור שלנו לנבחרת יורד. ההבדל הוא שברוב המדינות, שחקנים מבינים שהנבחרת היא כלי עבודה שמתייחסים אליו ברצינות, גם אם לאף אחד אין כוח לזה באמת – ואילו פה הנבחרת היא סוג של אמצעי ענישה (ולכן צריך לתת צ'ופרים כמו "מענקים", "דמי כיס" וכל השטויות הללו).

אז יאללה, לסגור את הנבחרת. מספיק עם הדבר הזה. קחו את הכסף, את כל הכסף שזה עולה, ותעיפו אותו לקבוצות הפריפריה. תשקיעו באקדמיה למאמני ילדים ונוער, תתעקשו על מגרשי אימון טובים יותר, תפתחו את הכדורגל בנגב, תשקיעו בנכס הכמעט יחיד שיש לכדורגל שלנו – הוא אחד התחומים הבודדים בישראל שבו השסע היהודי-ערבי כמעט לא קיים. נתבו את הכסף לשם, עשו משהו עם הכדורגל כאן כבר, במקום עוד "ועדת איתור" בינונית ואינטרסנטית ועוד "קמפיין" נבחרת שלא יוביל לשום מקום.

תודה, שלום (ערן לוף)