המגזין

המקפצה: הצ'אנס הגדול של גרנט

|

מאמן גאנה זכה בחמישה גביעים, אבל רובם זניחים. היום יש לו הזדמנות שספק אם תשוב

(גודל טקסט)

   מאת: לירן שכנר      צילום: gettyimages

 

 

מקטרגיו יאמרו שיש לו תחת ומזל, שהכל מסדרים לו, שהוא היה צריך לפרוש כבר מזמן כי אין לו את זה כמו פעם. העשור האחרון בחייו של אברם גרנט היה מטלטל מצד אחד, ונוח מאד מזווית אחרת. גם תומכיו הגדולים ביותר כבר מתקשים לבסס באופן עובדתי את הטענות שמדובר במאמן כדורגל שמתאים לרמות הגבוהות. אחרי הפרידה מצ'לסי החל תהליך החיפוש אחר המקום שייתן לו יציבות ומעמד גם יחד.

 

 

בווסטהאם ופורטסמות' זה לא עבד. פרטיזן בלגרד הייתה הרפתקה שהסתיימה באליפות אבל לא ממש הצלחה, תאילנד הייתה טיול ללא מעמד, ואברם המשיך לחפש את הקפיצה בחזרה למעלה.

 

 

והנה באה אפריקה. אין צורך לחפש את הדרך והקשר שהביאו את גרנט לתפקיד. יש צורך להבהיר שחובת ההוכחה הייתה עליו. אסור לזלזל באפריקה. נכון, הארגון שכונה, דרכי הגישה בגינאה המשוונית הן לא האוטוסטראדה שמובילה אותך לפרנקפורט, אבל מבחינת כדורגל – השחקנים הטובים של היבשת היו שם בחודש האחרון. והנה אל הגמר הגיעו שתיים שנראות כמו שילוב של הגמר הקלאסי. אז זהו שלא: חוף השנהב לא זכתה באליפות אפריקה מאז 1992, והנבחרת אותה הביא גרנט לגמר ממתינה לתואר כבר 33 שנים. וזו כבר הצלחה גדולה לאברם, שזכייה תעמוד בראש רשימת התארים שלו.

 

נחזור למקטרגים ולעובדות. אמרתם תחת? אז כשזה מגיע לגמרים, התחת לא מופיע. אברם גרנט הוא לא איש גביעים. עד היום זכה להניף חמש פעמים, אבל מתוכם ארבעה היו גביע הטוטו. רק פעם אחת הייתה באמת משמעותית. זה קרה ב-1994, כשניצח עם מכבי ת"א בגמר גביע המדינה את הפועל בדרבי. 

 

מצד שני, בטור ההפסדים הכואבים אפשר לראות שגרנט הגיע שמונה פעמים לגמר משמעותי והפסיד. הוא שיאן ההפסדים בגמר הגביע בישראל. ב-1991 עובדיה בן יצחק השאיר את הפועל פ"ת בלי גיא גת אחרי שתי דקות, אברם השתולל והפסיד למכבי חיפה. ב-1992 הוא הגיע  כאלוף עם מכבי ת"א והפסיד לאקסית; שנה אחר כך רשם הפסד שלישי רצוף בגמר – שוב מול הירוקים מחיפה. ג'ובאני רוסו לקח לו גביע ב-1997 במדי הפועל ב"ש, כשאברם אימן את מכבי ת"א, ואותו ג'ובאני הפסיד לו גביע ב-2002, כשבעט החוצה את הפנדל המכריע במדי מכבי חיפה מול מכבי ת"א. להוציא את שנת 1991, בכל הפעמים האחרות, אברם הגיע כפייבוריט לגמר.

 

 

גם ב-2008 גרנט הגיע לגמר גביע הליגה מול טוטנהאם כפייבוריט והפסיד לקראת סוף ההארכה. שני המקרים האחרונים הם הכואבים באמת: אם היה מנצח לפחות באחד מהם, הקריירה שלו הייתה ממשיכה בדרך אחרת לגמרי. על ההחלקה של ג'ון טרי אין צורך להרחיב. אבל האיש מפתח תקווה שהודח מסטמפורד ברידג' ועשה עם פורטסמות', דרך הרואית עד גמר הגביע ראה איך קווין פרינס בואטנג מחמיץ פנדל במחצית השנייה עבור פומפי במצב של תיקו מאופס, ואיך דידייה דרוגבה זוכה עבור הכחולים בגביע.

 

הערב, בגיל 60 בדיוק, גרנט יוכל לחזור לכותרות. אל אור הזרקורים, אל המקפצה שתוביל אותו שוב ללגיטימציה האירופית. הוא תמיד חיפש את הדרך למגרש המשחקים של הגדולים – והנה ההזדמנות. בניגוד לאותם גמרים בהם כשל בישראל, אל הגמר הערב הוא מגיע כאנדרדוג, מול סוללת הכוכבים של חוף השנהב. וכאן בדיוק הוא זקוק לאלמנט הזה. זה שכולם מדביקים לו ואמור לזכות עבורו סוף סוף בגמר חשוב.

 

‏

עוד באותו נושא:

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי