יש קבוצות שמתאימות למאמנים מסוימים, ולהיפך. חוס הידינק, למשל, מרגיש נוח בצ'לסי. מאז שהגיע, הכחולים ממערב לונדון הפסידו רק פעם אחת ב-17 משחקים בכל המסגרות. בליגה, הידינק וצ'לסי מחזיקים ברצף של 13 משחקים בלי הפסד – הרצף הארוך בפרמייר-ליג. המנג'ר ההולנדי כבר נמצא ברבע גמר הגביע, אבל כמובן שההיסטוריה – ורומן אברמוביץ' – ימדדו אותו על פי מה שיקרה בליגת האלופות.
הקדנציה הקודמת של הידינק בסטמפורד ברידג' הייתה קצרה ותמציתית. ההולנדי הגיע בפברואר, בלי סיכוי ממשי לזכות באליפות, ובשלושה חודשים וחצי בתפקיד הספיק לזכות עם הכחולים בגביע האנגלי ולהגיע לחצי גמר האלופות, שם הפסיד לברצלונה של פפ גווארדיולה. עד כאן נשמע הגיוני. לגיטימי להפסיד לבארסה – ובטח ההיא – בחצי הגמר. אבל אם תשאלו כל אדם אובייקטיבי שראה את אותו משחק, הוא יזעק את אותה זעקה מפורסמת של דידייה דרוגבה ("שערורייה, טירוף מוחלט" – במילים עדינות, כמובן). השוד הגדול בתולדות הצ'מפיונס מנע מהידינק להשלים 100 ימים מופלאים בתפקיד המחליף של סקולארי, ואולי גם לקבל חוזה שהיה מכניס אותו למועדון האקסקלוסיבי שכולל חמישה או שישה מאמנים בעולם כיום.
תקציר האירועים מאותו ערב בחודש מאי 2009: צ'לסי התבנקרה בקאמפ נואו שבוע קודם, סחטה 0:0 מבארסה, אבל הגיעה מוכנה לברידג' ועלתה ליתרון בדקה התשיעית משער של אסיין. היא המשיכה לשלוט, אך מי שתפס את הפוקוס הוא השופט הנורבגי טום הנינג אוברבו, שלא שרק לשלושה פנדלים ברורים לזכות הבלוז (אחרי המשחק הודה השופט בטעויותיו) ובעצם מנע מצ'לסי את ההעפלה לגמר. בדקה ה-90 הגיע אנדרס אינייסטה, נעץ פאלש מדויק מ-16 מטר והעלה עם שער חוץ את ברצלונה לגמר.
הערב שאף אוהד צ'לסי לא רוצה לזכור, אבל לעולם לא ישכח (gettyimages)
אין פה ממש דז'ה וו. צ'לסי של היום פחות טובה מזו של 2009. אז הכחולים היו אחת משלוש הקבוצות הטובות ביבשת, והיו ראויים לזכות באותה שנה בתואר האירופי. הקבוצה שהידינק קיבל העונה ממוריניו הפכה לאנדרדוג מובהק בכל הקשור למפעל האירופי הבכיר – רוב שחקניה לא נמצאים בשיא כושרם, ההגנה פצועה ולא יציבה, וגם קורטואה מציג עונה בינונית. אבל מעבר לעובדה שאין פה את אותו הסגל, יש הרבה מרכיבים בסיפורו של הידינק שחוזרים על עצמם ואולי מרמזים על מה שיקרה הערב מול פאריס סן ז'רמן.
החיבור הזה עובד. הבטחון עולה, ולרבע גמר הגביע מול אברטון, תגיע צ'לסי כפייבוריטית. למעשה, כשמביטים אל שאר הקבוצות שנשארו במפעל הגביע האנגלי, אפשר לסמן את צ'לסי כאחת שיכולה ללכת עד הסוף, כמו ב-2009. ומה שעוד מזכיר את 2009, זו הפוזיציה שבה מגיעה צ'לסי למשחק הגומלין הערב. פ.ס.ז' טובה ממנה, איכותית ומפחידה יותר. אבל הכחולים מגיעים הביתה עם שער חוץ שנותן תקווה. אם תחברו את הבטחון, את האיכות הפוטנציאלית ובעיקר את המאמן שיודע לעשות את העבודה השקטה, תקבלו תמהיל שיכול להתפוצץ דווקא הערב, כאנדרדוג, ממש כמו אז מול ברצלונה.
נכון, זו רק שמינית הגמר ואין כאן הרגשה שצ'לסי יכולה ללכת עד הסוף. מה שכן יש – וזה לא מעט – זו ההתקדמות שעשו הכחולים בשלושת השבועות מאז המשחק בבירת צרפת וההבנה שאפשר לנצח 0:1 ולעלות שלב. עכשיו הגיע הרגע להזכיר שמעבר למסכה, עדיין מתחבאת כאן אלופת אנגליה.
איך יסתיים המפגש? (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?