מאת: לירן שכנר צילום: Gettyimages
לפני שנתחיל, כמה עובדות. הראשונה: מרקו רויס הוא השחקן הגרמני הכי טוב שלא זכה במונדיאל בברזיל. השנייה: רויס הוא השחקן הגרמני הטוב ביותר, נקודה. השלישית: הוא אוהב מאד את דורטמונד, פטריוט אמיתי. והרביעית: יש דברים שאנחנו לא יודעים.
עכשיו אפשר לפצוח במסכת המחמאות לאיש הכי מדובר בחלון ההעברות, וגם לפניו. ההחלטה של רויס להישאר בדורטמונד עד 2019 היא אנטיתזה מוחלטת לדרך שעושה כל כדורגלן גרמני מהדרג הבכיר. כדאי להניח שהשיקולים שלו לא היו רק מקצועיים או חברתיים אלא גם מעבר, אבל בוא נשחק לרגע את התמימים וניתן קרדיט.
נחזור אחורה, לחודש מאי 2014. רויס מסיים עונה בשוונג אדיר ומגיע למשחקי ההכנה האחרונים של נבחרת גרמניה לקראת המונדיאל כשהוא הבכיר בשחקניה. לא המנהיג, אולי גם לא הכוכב הכי מזוהה או מוכר, אבל בעיני המאמן יוגי לב, רויס הוא השחקן הכי בכושר, נכון לאותה תקופה.
הפציעה, שהגיעה בעיתוי איום מבחינתו, שינתה לחלוטין גם את גורלו. אם היה חלק מהנבחרת שזכתה, הוא ודאי היה כבר מזמן באחת מהגדולות של ספרד או אנגליה. הפציעה, ויחד איתה הכניסה האיטית לכושר העונה, הביאו את הקבוצות הגדולות להתעניין, אבל בדיסטנס. לא התאבדו עליו. כולם ידעו שבסוף העונה יעמוד סעיף השחרור שלו על של 25 מיליון יורו – מגוחך כשמדובר בטאלנט כזה.
רויס. הפציעה הגיעה בעיתוי איום
נכון, היה גם עניין הפציעות החוזרות, שתרמו לעובדה שאף אחד לא הסכים להפגיז כבר עכשיו סכום של 40 מיליון ומעלה, אבל הקיץ המתקרב היה האלמנט המכריע עבור הרוכשים הפוטנציאליים.
כאן נכנס לתמונה גם יואכים ואצקה, הבוס המקצועי של בורוסיה דורטמונד. המהלך שלו להשאיר את רויס במועדון לארבע השנים הבאות, הוא לא פחות מגורלי עבור המועדון הזה. עבור קבוצה שמחפשת את החזרה אל הצמרת, ובעיקר רגילה לאבד את כוכביה בכל קיץ, ההחתמה של רויס מוכיחה שבדורטמונד לא מוכנים להרים ידיים, והם עדיין מחשיבים עצמם כאיום המרכזי על באיירן בשנים שיבואו. בחוזהו החדש של רויס לא מופיע סעיף שחרור, כך שמעזיבה ודאית עבור סכום פעוט, עשוי רויס בעתיד להכניס עשרות מיליוני אירו לקופת המועדון.
וכאן מגיע גם חלקו של רויס. הוא גדל בעיר, הגיע אחרי עידן האליפויות, אבל עדיין לא הביא אליפות בעצמו (מזכיר לכם מישהו?). הרצון שלו להיות בבית ולהוביל את דורטמונד על הגב אל הלא נודע בשנים הקרובות מעורר השראה והתפעלות, ואם תרצו אפילו חשדנות.
רויס לוקח פה הימור ענק. הוא הרי לא חתם בקבוצה שנאבקת ממש עכשיו על התואר, אלא באחת שנאבקת במקום כל כך לא מוכר לה – התחתית. אף אחד לא מבטיח לו (למרות שהיא חזקה יותר מכולן שם למטה) שדורטמונד בכלל תהיה בשנה הבאה בבונדסליגה. ולכן, בעתיד זה יכול הגיע לממדים של תארים ושיאים בראשותו, אבל בהחלט יכול להיות גם מפח נפש בסיומו ימצא עצמו בגיל 30 עם קריירה מפוספסת.
רויס חוגג עם שחקני דוטרמונד. לקח הימור ענק
מסביב השמועות מדברות על הסכם חשאי עם בארסה, אליה יעבור בשנה הבאה כשהקטאלונים יוכלו לחזור ולסחור בשוק, ועוד סיפור על תסבוכת משפטית בענייני תעבורה שראשי דורטמונד חילצו אותו ממנה, ולכן הרגיש צורך לתת בחזרה. אבל בפועל, על קו הזינוק אחרי החתימה עומד שחקן מוכשר, שיכול בהחלט לקחת את ההזדמנות שניתנה לו – להיות סמל של קבוצה במקום להסתכן ולהתפזר ביבשת. להיות מעצב דור מקומי. תסריט גדול. עכשיו בואו נראה את הסרט.
מה דעתך על הכתבה?