מאת לירן שכנר צילום: עדי אבישי
ג'ורדי קרויף הוא ישות עצמאית לחלוטין. הוא קובע לעצמו הכל. הוא קובע גם לאחרים. המחויבות שלו למערכת לא מסתכמת בשעות עבודה, ובטח לא בנוכחות בקרית שלום. היא בעיקר באה לידי ביטוי במחשבה, באסטרגיה, בהצלחה בכל מה שעשה עד כה. אז מחויבות זו ממש לא המילה. אפשר לקרוא לזה קשר.
- פאקו אייסטרן מכין שיטה חלופית
- רוצים לטוס לדרבי של לונדון על חשבוננו?
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
הקשר הזה , בין מכבי תל אביב לבוס המקצועי שלה, הוא השילוב המושלם בין התנהלות עסקית וארגונית נכונה במערכת, לבין ניהול מקצועי. ג'ורדי מקבל כסף וחופש בחירה, מיץ' גולדהאר מקבל אליפויות.
התמהיל הזה עובד טוב. עד כדי כך טוב, שלא שמענו כמעט בשלוש השנים האחרונות ביקורת על הקשר בין השניים. רק תשבוחות. כך אמור לעבוד מועדון גדול באירופה.
גולדהאר חוגג אליפות בעונה שעברה. ג'ורדי מקבל כסף ובחירה, הקנדי אליפויות
מאז הגיע לכדורגל שלנו הבן של יוהן קרויף, למדו גם אלה שהיו בטוחים שעשו הכל נכון שאפשר לנהל אפילו טוב יותר. הביקורות הבודדות שהופנו לעבר ג'ורדי, היו על כך שבהרבה מקרים הוא קונה שחקנים רק כדי להחליש את היריבות שלו, או למנוע מהן להתחזק. ראו מקרה ורמוט – פאקו לא ממש זקוק לו במערך הקיים, אבל מכבי חיפה רצתה את גילי, אז ג'ורדי עשה מעשה וחטף. לגיטימי, יעיל, אלגנטי. ככה עושים ביזנס כשאתה נטול יועצי אחיתופל, נקי מאילוצים ומועקות מקומיות.
קרויף הוא האיש שעשה את השינוי העצום במנטליות הלוזרית שפקדה את הצהובים בעשור שקדם לו. באליפות הראשונה הוא הביא לתפקיד המאמן שם לא גדול, וגרם לו לחשוב שהוא גדול. אוסקר לקח אליפות וחיפש את הצעד הבא. כשעזב, הגיע שם גדול. פאולו סוזה היה שחקן שחקן, אבל כמאמן הוא המריא רק אחרי הביקור בארץ הקודש. ג'ורדי הביא אותו נטול תארים, סוזה עכשיו חולם על רבע גמר האלופות. מאמן טוב באמת. אבל את ההתקדמות הוא חייב לג'ורדי.
אוסקר וסוזה, שניהם הביאו אליפויות, שניהם דאגו אחר כך לעצמם. כל אחד רוצה להתקדם, זו דרך העולם. עבורם ישראל היתה תחנת מעבר בלבד. גם אם הייתה חשובה לרזומה. ועכשיו נשאלת השאלה – מה עם ג'ורדי? האם לא מדגדג לו להמשיך קדימה ? הרי זה מתבקש.
סוזה. אחרי עונה אחת בישראל, עבר לבאזל
ההולנדי נהנה בישראל ממעמד של מלך. הוא לא סופג את הביקורת המידית כשהקבוצה לא נראית טוב. הוא מנווט מלמעלה ושומר על דיסטנס מעסקני ארצנו. במקביל הוא נהנה ממה שיש לעיר תל אביב להציע. הכל באמת נורא נחמד וסימפטי. אבל מה עם השלב הבא? האם ג'ורדי לא מרגיש שהגיע הרגע לקפוץ קדימה אל המדרגה הבאה כמו שעשו המאמנים שעבדו תחתיו? האם להמשיך להיות ראש לשועלים (כן, אנחנו שועלים) מספק את מי שבא ממשפחת האצולה של הכדורגל האירופי? אני בטוח שלא.
ג'ורדי קרויף שואל את עצמו יותר ויותר מה הצעד הבא. האם שלוש שנים של שליטה מספיקות לו? אני מניח שכן. עכשיו נותר רק לסמן יעד. יוון היא אופציה. לא קפיצה משמעותית, אבל קרוב יותר לתודעה. עם יכולת ניהול מקצועי מוכחת, ושם כמו שלו, ובעיקר קשרים וחברים , ג'ורדי צריך להיות במועדון יותר גדול ממכבי תל אביב.
הכל עניין של החלטה. אני מניח שהאביב הקרוב יהיה מכריע מבחינת קבלת ההחלטה – להישאר ולהמשיך לשלוט בביצה שלנו, או לקפוץ קדימה, אל ליבת היבשת. בינתיים מיץ' ואוהדי מכבי ת"א יחזיקו אצבעות לאופציה הראשונה. ככל שנוקפים הימים היא נראית כמו האפשרות הפחות סבירה.
מה דעתך על הכתבה?