אין סיבה לגאווה. לא התקדמנו

מאת: לירן שכנר               צילום: ערן לוף

אחרי חמישה משחקים הגיע הזמן לסיכום חצי. אז בואו נביט לאחור ונבין כמה באמת התקדמנו. האם המשחק שלשום גרם לנו להתרגש יותר מהתיקו מול צרפת בדיוק לפני עשור? או השוויון הדרמטי של עבאס סואן מול אירלנד באותו קמפיין? שנה לפני כן, אצל אברם סיימנו בתיקו בפריז מול הצרפתים. שנתיים אחר כך סיימנו עם קשטן ברמת גן בתיקו מול אנגליה. אני לא אדבר על ה-5-0 על אוסטריה, כי היריב שלשום היה איכותי בהרבה.

בלגיה היא איכותית כמו אנגליה של לפני שמונה שנים, וקצת פחות מצרפת של לפני עשור. לכן, עם כל הכבוד למחמאות העצמיות ולסיפוק שהפגינו שחקנינו, לא ממש קיימת סיבה לגאווה. לא התקדמנו.

ניצחנו נבחרת טובה כמו בוסניה ששיחקה אומנם בלי כוכביה הגדולים, אבל עדיין הייתה כאן הצגה. אבל במאני טיים, בשני משחקים מול כוכבי הווה רציניים, התבטלנו. לא צריך להתלהב מהלחץ על קורטואה, כי הבעיטות הגיעו מרחוק ולא באמת הייתה לנו הזדמנות מתוך רחבת ה-16. הבלגים שיחקו בכיף מחצית אחת, נחו בשנייה ונלחצו לאחור כשקומפני הורחק.

הטקטיקה החדשה, שיטת ה"נבוא כאנדרדוג", היא כנראה השיטה הנכונה. ככה אברם גרנט סחט את תוצאות התיקו מול הגדולות שהזכרתי קודם. ככה בדיוק חייבים לשחק מול הבלגים, הוולשים והבוסנים. הנחיתות האיכותית של שחקנינו בלטה מאוד מול הבלגים במחצית הראשונה. הנחיתות הפיזית בלטה לאורך כל המשחק מול ווילס ולכן, קשה לבוא בטענות לאלי גוטמן.

הוא הודה שטעה בהרכב שהציב מול קולמן ושינה נכון מול וילמוטס, אבל בכל הרכב, תמיד יהיו לו שחקנים פחות איכותיים משתי הנבחרות שהיו כאן השבוע.

השבוע התוועדנו לבעיה הפיזיולגית שקיימת בכדורגל שלנו. האיסלנדים מצליחים מאוד בעיקר כי יש להם יתרון פיזי על פני היריב. הם טכניים פחות מרפאלוב ו-וורמוט, אבל יכולים להפיל אותם אם רק יעשו 'פו' לעברם, ולכן, הם עם רגל וחצי ביורו, חמש נקודות בבית שלהם מעל הולנד.

כשאין לנו יתרון טכני על נבחרות גדולות, אבל בהחלט יש לנו נחיתות פיזית, צריך להסתדר עם מה שנשאר – לקוות לנפילות של היריבות במקומות אחרים ושדז'קו ימתח שריר בתחילת יוני.

השורה התחתונה היא שהיה אפשר להשיג יותר. תשע נקודות אחרי חמישה משחקים זה קצב סביר שאמור להספיק להשיג את המקום השלישי. הבעיה היא שמתוך החמישה, נותרו לנו שלושת המשחקים הכי קשים של הקמפיין. בהנחה שאת השניים הביתיים מול אנדורה וקפריסין ישראל תנצח, יישארו לגוטמן משחקי חוץ מול בוסניה, וויילס ובלגיה.

שתי נקודות מתוך הנ"ל, יהיו הישג גדול, ואם אחת מהן תהיה מול בוסניה, זה גם עשוי להספיק למקום בהצלבה. בוסניה תהיה חייבת לנצח לפחות ארבעה משחקים, כולל המשחק מול ישראל, ולקוות שהנבחרת שלנו תיקח רק נקודה משני המשחקים בבריסל ובקרדיף.

בקיצור, המשחק הבא, ב-12 ביוני בסראייבו, הוא המפתח הגדול. גוטמן כבר הכריז שיגיע כאנדרדוג, כלומר – לחלץ תיקו. אחרי מה שראינו בשבוע האחרון, תיקו יהיה נפלא ויוציא אותנו לקיץ של חלומות – דז'ה וו לחורף שאחרי ה-3-0 של נובמבר.