בדיוק היום, 6 במאי, מציינת קבוצת הכדורגל של בית"ר תל-אביב 70 שנים להישגה הגדול ביותר בתולדותיה בזירה הבין-לאומית: ניצחון 2:4 על היידוק ספליט, אלופת יוגוסלביה.
היידוק כללה אז בהרכבה את מיטב שחקני הנבחרת היוגוסלבית, ובהוראתו של המרשל טיטו היא יצאה למסע משחקים כדי להראות את כוחה כי רב, כל זאת על סף סיום מלחמת העולם השניה והניצחון על גרמניה הנאצית. בהגיעה לישראל, לאחר שהופיעה בין היתר במצרים, קיימה כאן היידוק שלושה משחקים. האחד מול מכבי תל-אביב, והשני מול בית"ר תל-אביב, שהיו באותה עת בכושר מעולה. משחק שלישי נערך בחיפה מול נבחרת הצבא הבריטי בארץ ישראל.
אצטדיון המכביה שבצפון תל-אביב המה מאדם כאשר היידוק התייצבה להתמודדות מול מכבי תל-אביב. חיש מהרה התברר שהפרטיזנים מיוגוסלביה גדולים במידות אחדות על מכבי, אותה הביסו 2:7 מוחץ.
הניצחון המשכנע גרר מידית ישיבת הנהלה של הקבוצה הבית"רית, אליה הוזמנו שניים מכדורגלניה: נתן פנץ ואבי, לוניה דבורין. הועלה שם החשש שגם בית"ר תספוג מפלה דומה, ופנץ עמד על כך שיש לחזק את שורותיה בשחקנים אחדים מקבוצת מכבי. אבא התנגד לכך נמרצות והסביר מדוע: במקרה של ניצחון יאמרו הכול שהשיגה אותו קבוצה מחוזקת – אך במקרה של הפסד הוא ייוחס בלעדית לבית"ר. תחת זאת הציע לחזק את הקבוצה בשניים מכדורגלני בית"ר ירושלים. חברי ההנהלה התקשו להכריע בוויכוח, ואז הודיע אבי כי אם לא תתקבל דעתו, לא יתייצב למשחק החשוב, ורק נוכח דברים אלה הסיר נתן פנץ, (שהיה מחבריו הקרובים ביותר), את הצעתו.
ואכן, הוחלט מיידית להזעיק שניים מכוכביה של הקבוצה האחות, בית"ר ירושלים – את שחקן מרכז השדה, אשר ברנבלום, ואת החלוץ סימון אלפסי. ברנבלום היה לא רק כדורגלן מעולה, אלא אף אלוף ישראל באיגרוף במשקל בינוני, ושמו הלך לפניו כבעל מהלומת נוק-אאוט.
סימון אלפסי נחשב משך שנים, עד לעלייתו של אורי מלמיליאן, לגדול כדורגלני בית"ר ירושלים. היה בעל משחק ראש משובח, חוש לשערים, ובעל טכניקה מושלמת. השניים שמחו לשחק בשורות בית"ר תל-אביב, ואמנם כך היה.
ביום 6 במאי 1945, היום לפני 70 שנים, התייצבה היידוק בעלת סמל הכוכב האדום, למשחק מול כדורגלני המנורה. כ-15 אלף צופים שוב הגיעו לאצטדיון המכביה, ואיש מהם לא שכח את המשחק הגדול שהתפתח.
בית"ר הובילה במחצית הראשונה 0:4 משערים שהבקיעו גרינוולד, פנץ, סימון ו-וורמש. הקהל הריע בהיסטריה וממש לפני השריקה להפסקה עלה בידי האורחים לכבוש שער מצמק. השיג אותו החלוץ המרכזי מטוסיץ, בבעיטת פצצה. במחצית השניה התגוננה בית"ר נמרצות מול מבול ההתקפות של היידוק. השוער בנימין מזרחי והמגינים יצחק שניאור ולוניה דבורין, נתנו את משחק חייהם, ואם כי היידוק ספליט הבקיעה שער נוסף, התוצאה בסיום היתה סנסציונית – 2:4 לזכות בית"ר תל-אביב.
זה אף המקום לספר כי בעת ביקורה במצרים (שם ניצחה 1:7 בקהיר ו- 1:6 באלכסנדריה), נאמר להיידוק, על ידי מוכתר, מאמנה של נ.ס.ק. כי במשחקיה בישראל מוטב תיזהר מהקבוצה הבית"רית הלוחמת. אכן, בית"ר הייתה באותם ימים קבוצה אדירה ובין היתר הביסה 0:3 את קורינטיאס, שהייתה נבחרת הצבא הבריטי במזרח-התיכון.
כל אחד מכדורגלני בית"ר זכה למדליה מיוחדת שהונפקה לציון הניצחון המדהים. עד היום היא שמורה בביתי. באשר לקבוצת היידוק, היא ביקשה משחק חוזר, אך נענתה בשלילה מוחלטת, שכן לבית"רים היה ברור שהגומלין יהיה שונה בתכלית.
המדליה המיוחדת שהוכנה (אלבום פרטי)
ימים אחדים לאחר המשחק חגגו בתל-אביב את סיום מלחמת העולם השניה בתהלוכה ענקית שבה השתתפו כל קבוצות הספורט בארץ. היידוק לא שכחה את ההפסד. לקראת חג המולד שיגרה מספליט מברק ברכה לבית"ר תל-אביב, ובו הסבר שמברק שכזה משוגר רק לאותן קבוצות מעטות שעלה בידיהן לנצחה.
ובשולי המשחק סיפורו של העיתונאי הוותיק, משה קשטן, שהיה אז נער. בעמל רב הצליח להכנס לאצטדיון כשהתוצאה הייתה כבר 0:4. קשטן היה בטוח שזו היא היידוק המובילה, ולא בית"ר. במשחקה השלישי בארץ, שנערך יומיים לאחר ההפסד לבית"ר, גברה היידוק בחיפה 2:3 על נבחרת הצבא הבריטי בארץ ישראל.
מה דעתך על הכתבה?