האכזבות שאינן נגמרות

שחקני איי פארו חוגגים עוד סנסציה מול יוון
שחקני איי פארו חוגגים עוד סנסציה מול יוון | צילום: AFP

דני דבורין מנתח את כישלון הנבחרת ומתקנא מעט באיי פארו ובאיסלנד

(גודל טקסט)

שאלה ראשונה: לפניכם שמותיהם של 11 כדורגלנים, בתוספת שלושה מחליפים, שנטלו בסוף השבוע חלק במשחק נבחרתם במוקדמות אליפות אירופה. האם תוכלו לנחש באיזו נבחרת מדובר?

הנה השמות: נילסן, גרגרסן, נאטסטאד, הנסון, בנימינסן, אולסן, סרנסן, הולסט, אדמונדסון, ווטנהאמר, הנסון. מחליפים: דוידסן, פארו, יוהנסן.

רמז: אין מדובר בנבחרות שבדיה או דנמרק.

 

שאלה שנייה: באיזה מקום מדורגת אותה נבחרת על ידי פיפ"א?

 

אם עדיין לא ניחשתם, מדובר בנבחרת הכדורגל של איי פארו, שחוללה סנסציה עם ניצחון 1:2 על יוון. הגם שחלפו 11 שנים מאז זכייתה של יוון באליפות אירופה (בשנת 2004 בפורטוגל), אבל קשה להאמין עד להיכן היא התדרדרה. ולא שכחתי: נבחרת איי פארו מדורגת רק במקום ה-102 בעולם.

 

נבחרת ישראל לעומתה תופסת את המקום ה-40 בדירוג פיפ"א, ומאמר זה אגב, אינו מיועד לנתח את ניצחונה של נבחרת איי פארו. בכוונתו להדגיש כי איכשהו ישראל ממשיכה להנחיל לאוהדיה ולעצמה אכזבות מרות. שלושה ההפסדים הרצופים במשחקים מול נבחרות וויילס, בלגיה ובוסניה, מדברים בעדם, ועל כך מיותר להכביר מילים.

 

מה לעשות, אבל במשחקים המוקדמים אין מצב שבו נבחרת ישראל תשובץ בבית אחד עם נבחרות אנדורה, סן מרינו, מלטה, ליכטנשטיין וגיברלטר. השיבוץ המוקדם לפני ההגרלה דואג לכך שתהיה בה חלוקה מאוזנת של דרגות איכות. וישראל, נוכח יכולתה, פוגשת לפחות בשתי נבחרות עדיפות, ואין צורך שיהיו אלה דווקא נבחרות ספרד והולנד. ובכל זאת כאשר באירופה נבחרת איי פארו הקטנטנה מנצחת את יוון, וכאשר איסלנד צועדת בראש בית א'  ומקדימה בו לאחר שישה מחזורים את נבחרות צ'כיה והולנד – גם אנו תמהים כיצד הם כן, ואנחנו לא (מספר תושביה של איסלנד: כ-330 אלף בלבד!).

 

איסלנד. ומה איתנו? (AFP)

 

ואין זה עניין של הרכב זה או אחר. רמתם של שחקני סגל נבחרת ישראל שווה למדי, ובעיני פחות חשוב מי בהרכבה ומי על הספסל. כשמסי אינו משחק בנבחרת ארגנטינה – לכך יש משמעות. כך גם לגבי רונאלדו בנבחרת פורטוגל, לבנדובסקי בנבחרת פולין ורובן בנבחרת הולנד. אצלנו מוגזם לחשוב שמי שלא שיחק יכול היה להושיע. למרות שחיסרון של שחקן זה או אחר שימש אותנו לא פעם ולא פעמיים כסיבה להפסד. זו אינה סיבה, אלא תירוץ.

 

עשרות שנים מנסה נבחרת ישראל להגיע לטורניר גדול, ומעלה חרס בידיה. גם אם עדיין ישנו הסיכוי להגיע לצרפת 2016, ואינני מבטלו, שורש הבעיה כנראה עמוק מכפי שחשבנו. מאמנים רבים קיוו "לשבור את הקרח", בהם ריצ'רד נילסן, שכמאמן הוביל את נבחרת דנמרק לזכייה באליפות אירופה. גם הוא כשל במשימה. אלי גוטמן, כקודמיו, הגיע לנבחרת מלא אמונה ביכולתו לשנות את התמונה. המשימה לא צלחה בקמפיין שעבר, ועתה לאחר הפסד 3:1 בבוסניה, התברר ששוב נתקלנו באותו "מחסום" בלתי עביר. בזמן אמת תיפקוד הנבחרת לקוי – ומי בכלל זוכר היום את הניצחון בחיפה, 0:3, על בוסניה?…

 

בן חיים מתוסכל. שורשי הבעיה עמוקים (אודי ציטיאט)

 

יתכן שיש מקום להקמת צוות חשיבה שיציע תכנית ארוכת טווח בהערכות הנבחרת לקראת משימותיה הבאות, ואינני מדבר על המונדיאל הקרוב, אלא על אלה שאחריו. עד אז תמשיך לפעם בנו התקווה שגם הנבחרת העכשווית תיראה טוב יותר ותפתיע במשחקים שנותרו – כי לקוות תמיד מותר. 

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי