ב-1981 החליט ז'ואו הבאלנז', האיש שהנחיל לפיפ"א את התאוריה ששחיתות היא סטנדרט, למנות את ספ בלאטר בן ה-45 למזכ"ל הארגון. לאט לאט הפך השווייצרי לדמות החזקה בכדורגל העולמי.
העובדה ששלט בחמש שפות נפוצות (אנגלית, ספרדית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית) אפשרה לו להתנהל ולתמרן נכון בין רוב החברים שייצגו את התאחדויות העולם. כבר כששימש יד ימינו של האבלנז' ב-1990 היה בלאטר הכוכב הגדול של כל כנס. האיש שמוביל כל טקס או הגרלה, האיש שדרכו עוברת כל עסקה, כל מהלך, כל העלאת מועמדות של אירוח אירוע הכדורגל הגדול בתבל, ובעיקר – כל בניית קואליציה סביב זוכה פוטנציאלית.
פורטוגזית הוא לא ידע, אבל הבין טוב מאד את שפתו של הבוס הגדול, שטיפח אותו ונתן לו את הכוח להלך אימים על כל נציגי הארגון. לתת כבוד ליו"ר התאחדות כזה, ובמקביל להפוך אותו לחייל מן המניין בתת הארגון שבנה.
ב-1998 תמה תקופת האבלנז' והחל שלטון בלאטר. עכשיו הוא כבר לא היה זה שתופר את הכל בפועל, אלא זה שרצים עבורו. כמו מפקד טוב, ידע להוריד את הפקודות לסגניו, לראשי ההתאחדויות ביבשות השונות, וכמובן לעסקנים שידעו בדיוק לאן נושבת הרוח, רוח המפקד.
האבלנז' ובלאטר. המורה ותלמידו (Gettyimages)
40 שנה חלפו מהיום בו נכנס ספ בלאטר לפיפ"א. הוא בהחלט האיש שאחראי ב-25 השנים האחרונות למיקומו של כל טורניר, להגדלת כמות המשתתפות במונדיאל, ובכך בהבאת הטורניר ליותר מדינות וליותר אנשים. הדבר המרכזי שאפשר לזקוף לזכותו הוא החלוקה השוויונית שהביאה את הטורניר תוך 12 שנה לאסיה, אירופה, אפריקה ודרום אמריקה.
אבל דבר אחד בטוח: בלאטר הוא בטח לא האיש שחתום על היותו של הכדורגל ענף הספורט הכי גדול בעולם המודרני. הכדורגל נשאר כזה למרות בלאטר. עוצמת הענף הזה נותרה כשהייתה, למרות ענני השחיתות שאפפו אותה בעשורים האחרונים והגיעו לשיאם בשנים האחרונות.
אנחנו באמת לא יודעים כלום. אין לנו הוכחות שבלאטר הוא מושחת או גנב. אבל ההתפטרות אתמול מוכיחה כנראה אחרת. אתה לא עוזב את אהבת חייך סתם כי מאשימים אותך ומפריעים לך לעבוד. ההנחה היא שהשווייצרי קיבל מסרים ברורים שגרמו לו לצאת בהכרזה. את השנים שעוד נותרו לו הוא יבלה כנראה עם להקת עורכי דין במשפטים ארוכים ומתישים.
לא בטוח שזהו יום שמח לכדורגל העולמי. פיפ"א הוא ארגון מספיק חזק, או אם תרצו מספיק מסואב, כדי להצמיח את אחד מבניו שגדלו תחת התנהלות מאוד מסוימת, ולא יודעים משהו אחר. הרצון לראות הצבעה מחודשת וצודקת על הזכות לארח את מונדיאל 2018 ו-2022 קיים כמעט אצל כל אוהד כדורגל. השאלה מה יאמר זה שיבוא, ואיך יתייחס לפרוטוקול ולחוקה. הלוואי ויהיה אחרת. הלוואי ויבוא שחקן עבר כדוגמת פיגו וינסה לפחות לשנות את התדמית של פיפ"א. זה בדיוק מה שצריך עכשיו הכדורגל.
פיגו. אולי הוא יצליח להביא את השינוי? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?