המופע של אופיר קריאף ואביחי ידין

קריאף מול בוזגלו. המנוע של הירוקים
קריאף מול בוזגלו. המנוע של הירוקים | צילום: מאיר אבן חיים

מאמן ההגנה הטוב בישראל, הבעיה של אליניב ברדה, התסכול של יוקאנוביץ' והיהלום של רעננה. לחמן מסכם את המשחקים המרכזיים של המחזור

(גודל טקסט)

1. זה היה יומו הגדול של רוני לוי. המאמן הטוב בישראל בהצבת מערך טקטי של קווי 4, נתקל עד היום בתופעה לה לא התכונן – כשיריבותיו הניעו כדור, השחקנים שלו אמנם עמדו מסודר, אך לא חילצו כדורים. כשהמשחק החל מסטויקוביץ', חיפה נתקלה ביריבות שלומדות אותה ובמאמנים שמציבים שלישיית קשרים מול הצמד הירוק.


ההרחקה המוצדקת של טוואטחה, שתמיד הולך על הקצה, הפכה את חיפה למתגוננת – ושם רוני לוי הוא הטוב מכולם.

 

 

2. שתי דרכים נהוגות במצבים של חסרון מספרי. באם הרצון לשחק עם שני חלוצים, פורשים משולש קשרים וארבעה שחקני קו אחורי. המחיר במצב כזה הוא הזנחת הקווים. הדרך השנייה והפופולארית יותר, זו שרוני לוי בחר בה ללא שום דילמה, היא מערך של 4-4-1, חלוץ בודד שעליו להתרוצץ בין שני בלמי היריבה כשבשאר המקומות נותר איזון.

 

הירוקים, שמתורגלים מאד בעמידת הקווים, נתנו עמידה מושלמת ושמרו בזכות הטקטיקה וההקרבה על שער נקי.

 

3. בחסרון מספרי שכזה, באר שבע כצפוי ניסתה לפתוח את המשחק לקווים – ושם הייתה גדולתה של חיפה. אל בן ביטון ואופיר דוידזאדה, הצטרפו בדקות הלחץ, בוזגלו ו-ווקאמה, שניים משחקני הקו היצירתיים בישראל. שם בדיוק רואים תיאום מהו.

 

בוזגלו. חיכתה לו הפתעה על הקו (ירון אלפי)


כשהכדור זז ע"י חובאן ואוגו למגנים, לא תמיד יצאו בחיפה שחקני הקו, אלא דווקא משומר וקריאף במחצית הראשונה וסאן מנחם בשנייה. קשרי הקו המתינו באמצע וחיפה שמרה על קו ארבעה קשרים מכווץ באמצע מול שלישיית הקישור הפנטסטית של ברק בכר.

 

4. שחקן קבוע בהרכב הירוקים שדווקא נעדר מהמפגש, הוא אלון תורג'מן שבשל חריצותו היה הבן המועדף על מאמן חיפה. לפתע, ועם שחקן פחות בחלק הקדמי, פתחו ב-11 ובלטו איתי שכטר כחלוץ ואלירן עטר בקו.
הכיצד? ראו סעיף 1. 


כשהיריבות צופפו מול חיפה, עטר ושכטר קיבלו את הכדור עם הגב ותחת לחץ. לשניים הללו היה שטח בעומק ושכטר ועטר הביאו לידי ביטוי את הכדרור והתנועה עם הפנים, כך שהמהירות באה לידי ביטוי והשניים פרחו.

 

המהירות באה לידי ביטוי. שכטר ועטר (דני מרון)


צמד נוסף שפרח היו שני המגנים במחצית השנייה, אייל משומר וסאן מנחם המחליף. בעוד אצל משומר זו תופעה ידועה, מנחם מרמה"ש הפתיע ונראה שחיים שאבו נטע בו יסודות סגירה.
 

מעל כולם היה אופיר קריאף. ב"טוטו-טרנר" זה היה מופע של ידין וקריאף במרכז הקישור, כאשר ידין היה אחורי יותר ואקס בית"ר הוסיף גיחות לעומק, הגיע לשני מצבים והיה המנוע של חיפה.

 

ידין סוגר את ראדי (מאיר אבן חיים)

 

5. המחליף של ראיוס. מעט רך, כפוף, לא חזק, אבל לודוביק אוברניאק הוא שמאלי עם ים כשרון, כזה שיכול לשחק במרכז ובשני הקווים.
 

אהבתי את ראיוס ולא ראיתי שום סיבה להחליפו. נראה כי אוברניאק הוא תעתיק של הספרדי ואם ראיוס עזב, בתוך בליל הרכש המוגזם הפולני יהיה פגיעה. אם ישרוד. או יותר נכון, שחיפה הפעם תדע לשמור על יציבות עם הסגל.

 

6. עבור הפועל באר-שבע זה היה מבחן גדול. השחקנים של אלונה רצו לעבור את המבחן הקשה באצטדיון חדש שהוא פאר היצירה ומול הקהל הכי לוהט בישראל.
 

הקהל הלוהט בישראל (מאיר אבן חיים)

 

בכר המשיך עם שיטת המשחק החדשה שלו,4-1-4-1, כשהפעם היה תורו של שלומי ארבייטמן לשחק כחלוץ בודד, מה שהותיר את הקפטן אליניב ברדה על הספסל.

 

ברדה כבר לא מתאים לשחק כחלוץ גב וכמובן לא בשביל לרוץ על הקווים. ברדה הוא החלוץ השני האידאלי ובשיטת שלושת הקשרים החזקים של בכר, הקפטן יישב העונה לא מעט על הספסל. כשבכר שילב קשר התקפי במרכז, זה היה מליקסון, כאשר ווקאמה ובוזגלו שיחקו בקווים, ומכאן שלברדה לא נותר מקום בעמדות הפנים ונוצר עבורו קושי להגיע למצבים.


7. באר שבע העיר לבשה חג והאווירה הרימה את המשחק לפסגה אירופית, הן מבחינת האווירה והן בכל הקשור לקצב. המהירות הייתה מסחררת וסוף סוף היה ערב קצבי, שלא היה מבייש שום באנגליה או גרמניה. היה אדיר.
 

משחק אגרסיבי, תוסס, מאבק טקטי וכמות מצבים לשתי הקבוצות. הכדורגל הישראלי החזיר משהו מהכבוד האבוד שלו. כן ירבו.

 

8. נראה שיוקאנוביץ' הוא מאמן שהולך על מומנטום. בימים הראשונים שלו במכבי ת"א, הביא הסרבי את ההרכב שנראה לו ממבט ראשון וקבוצתו נראתה מעט כבויה.

 

יוקאנוביץ'. מאמן של מומנטום (עדי אבישי)

 

השחקנים שייכו זאת לאימונים פחות טובים מהמאמנים הזרים הקודמים, אחרים להרכבים לא מאוזנים, אך בסופו של דבר שב יוקאנוביץ למערך שסיים את העונה, עם זהבי חלוץ, ואלה דברים שהוא לא בהכרח מאמין בהם.

 

9. במסגרת המומנטום, פתחה מכבי ת"א עם שלישיית קישור חזקה שכללה את אלברמן, מיטרוביץ' ופרץ, שלושתם קשרים אחוריים נטו ללא אוריינטציה התקפית או סיכוי להביא העונה מספרים.

 

דווקא השלישייה של רעננה הפתיעה. מול השלישייה הצהובה, סילבס הגיב עם מיחאליץ', בבאייב ושבתאי. בן בנימין הוסט לעמדה אחורנית, כאחד משלושת הבלמים, והיה המצטיין.

 

מי שהיה חסר ב-11 של סילבס הוא שניר שוקר. הנער שצמח במחלקת הנוער של רעננה, הוא טכני, אגרסיבי – ואין ראוי ממנו לכבוש את שער הניצחון. אותו שוקר ירה כבר בעבר מול מכבי חיפה מ-30 מטר ומוזר שלא פרץ קדימה בכדורגל הישראלי.

 

שניר שוקר. הגיע הזמן שלו לפרוץ (מני בן ארי)

 

10. כרם ארשיד גדל במועדון ספורט ג'וליס, כפר דרוזי בצפון שקבוצת הנערים שלו העפילה העונה לליגת העל וקבוצת הנוער לליגה הלאומית. בגיל 16 הושאל לקריית שמונה ובעונה הקודמת היה כובש מצטיין בנוער.

 

העונה במועדון של שרצקי התמהמהו. לאשר אלון זה הספיק. הילד מג'דיידה אוהב את הכניסות מכנף ימין, עם רגל שמאל החזקה שלו, והכישרון הגדול של המגזר משם בדיוק את שער הניצחון האדיר של רעננה בבלומפילד.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי