1. זה היה ערב אירופאי למרגלות הכרמל. סמי עופר הופך יותר ויותר לאכסניה של כדורגל טוב וקצבי. היציעים העמוסים מאחורי השערים נותנים את התחושה שהייתה מנת חלקם של חייליו של טארק בן-זיאד, אשר הנלית את לוחמיו על החוף, מול המון זועם,נ תן הוראה לשרוף את הסירות ושלח אל דפי ההיסטוריה את המשפט האלמותי: "לפניכם האויב, מאחוריכם הים".
זו התחושה שנותן האצטדיון הגועש הזה: אין ברירה אלא להלחם. וגם הפעם: יותר מכדורגל,ז ו היתה מלחמה גדולה.
2. קהל האוהדים אוהב וירטואוזיות, אנשי המקצוע אוהבים טקטיקה וזו היתה בעיקר טקטיקה. ברק כמעט ולא קיים בהרכבים של יוקאנוביץ'. מול קבוצות חזקות באירופה, זה טל בן חיים וריקן באגפים. בליגה שלנו, הסרבי מעיז יותר עם קשר קדמי נוסף, היה זה אמשגילי ורמוט, כשריקן הוסט לאחור.
את הכישרון, פתח במאמן של מכבי באגפים. דסה ו-ורמוט בימין, ריקן ובן חיים בשמאל. בכל עמדות המרכז: בלמים, קשרים וחלוץ, אצלו זה רק מה שנהוג באנגליה: עוצמה.
קריאף לפני מיטרוביץ'. לא קיבל עזרה נכונה (ערן לוף)
3. רוני לוי לקח החלטה לא פשוטה עבור מאמן בספורט מקצועני. לאחר שבחודשים יולי-אוגוסט, מאמן הירוקים תרגל ולימד אך ורק את שיטת הקווים הישרים של 4-4-2, חיפה עלתה ב-4-3-3 קלאסי. המטרה היתה אחת: יצירת מאבק במרכז השדה מול שלישיית הקשרים העוצמתית של הצהובים מתל אביב.
סיום המשחק ההירואי ב"טוטו טרנר", שם חיפה היתה מצוינת עם שכטר בודד בחוד ואלירן עטר מעולה בשמאל, נתן ללוי את המחשבה לכך. אל אביחי ידין וקריאף, הוסיף רוני לוי את אוברניאק ושם חיפה לקתה. הפולני מוכשר, אך כשחקן קו ולא בשביל הצפיפות והאגרסיביות מול האמצע של החברים של אלברמן.
4. מכל הביקורת, יוקאנוביץ' המשיך עם שלישיית קשרים אחוריים: אלברמן, מיטרוביץ' ופרץ הצעיר. אצל פאקו הוא שיחק כבלם, אמש מצא עצמו פרץ, לא מעט פעמים קרוב יותר לזהבי מאשר לטיבי וגארסיה.
השלישייה הזו התישה את חיפה עד לדקות הסיום ומתוך שלישייה זו קמו המבשל, אלברמן והכובש, פרץ.כשנכנס ברק יצחקי, זהבי הוסט שמאלה. כשנכנס בן בסט, זהבי זז שלב נוסף לאחור, ואז החלה החגיגה.
בן בסט. כמה מגיע לו (ערן לוף)
5. שלושה חלוצים ששבו מהליגה הצרפתית, נטלו חלק בקרב. שניים בחיפה, עטר מריימס ושכטר מנאנט, אחד במכבי תל אביב, שהבקיע בטולוז וכבש בנגיעה הראשונה שלו בכדור.כ מה מגיע לו, לעדן בן בסט.
6. מכבי חיפה פגעה עם הזרים. סטויקוביץ' פנטסטי בין הקורות, ואליינטה קליל וטכני ונראה הבלם הטוב בישראל. דרינצ'יץ' נכנס ונראה כדורגלן ברמה גבוהה מאוד ואוברניאק כבש לא מעט שערי הכרעה בבונדסליגה ורגל שמאל שלו מזכירה את רובן ראיוס. הנפילה של חיפה היא בישראלים שלה. בהגנה טוואטחה חסר אחריות, דגני סביר, משומר מצוין.
ואליינטה. הבלם הטוב בישראל (ערן לוף)
ההתקפה ישראלית וכושלת. מהעבר השני מכבי תל אביב מצליחה דווקא בזכות הישראלים שלה ובראשם הגנרל, שנתן מופע גם מול צ'לסי. נופל וקם מיד, עירני וחד, גל אלברמן.
יחד עם דסה וריקן, טיבי ופרץ, ורמוט ובן חיים וכמובן זהבי. ג'ורדי הכריז כי ייתן עדיפות לישראלים הטובים ביותר ועשה זאת בגדול.
מה דעתך על הכתבה?