לפעמים אני מתגעגע למוטל'ה שפיגלר. זה לא מובן מאליו כי עד השנים האחרונות קיבלנו אותו במנות גדושות. היו שנים שכבר אמרתי "די, לא יכול לשמוע אותו, לא יכול לראות אותו", אבל אז הוא נעלם ולפעמים אני מתגעגע אליו. הוא היה שחקן עצום, על זה לא היה אף פעם ויכוח, אבל הוא היה גם אינטליגנטי. לא רק ביחס לשחקני כדורגל, לאלון מזרחי, לאיציק זוהר, לאלי אוחנה, אלא ביחס לבני אדם בכלל.
נזכרתי בו השבוע כי ערוץ הספורט שידר ב"שער השבת" קטע ארכיוני, דהוי, שחור-לבן, מעונת 1983. מוטל'ה היה אז בשנתו הראשונה כמאמן. הוא לקח את מכבי נתניה והביא אותה לאליפות היסטורית. היסטורית מבחינת טיב הכדורגל שהקבוצה שלו שיחקה. הקטע המדובר התייחס למשחק של נתניה נגד מכבי תל אביב בבלומפילד, שהיה מפוצץ ב-20 אלף איש. התל אביבים העמוסים בכוכבים לא היו מוכנים לוותר על מעמדם, דוביד שווייצר ז"ל היה המאמן. אנחנו נמצאים בחדר ההלבשה של נתניה דקות לפני המשחק. מוטל'ה הכניס את המצלמות. דוביד בחיים לא היה מאפשר דבר כזה. הוא עומד מול שחקני נתניה, שיחה אחרונה לפני העלייה למגרש, אומר להם משפט אחד: "הם מועדון גדול אבל אנחנו קבוצה גדולה. אין סיבה שלא ניקח את המשחק הזה. תעלו למגרש".
- דיווח בסרביה: פרטיזן רוצה להחזיר את דרינצ'יץ'
- ג'ורדי קרויף יעזוב אם מכבי ת"א לא תזכה באליפות
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
נתניה ניצחה. ישבתי ביציע וראיתי. בכל דקה אפשר היה להיווכח מה ההבדל בין קבוצה גדולה לבין מועדון גדול. הפועל תל אביב מינתה בסוף השבוע שעבר את גיא לוי למאמנה. נברך אותו על כך ששב והצטרף למעגל המועסקים. המשפט הראשון שלוי אמר עם מינויו היה "הגעתי למועדון גדול". אכן מועדון גדול. מועדונים גדולים לא ממהרים למנות מאמנים. ייקח חודש, חודשיים, שלושה, ייקח כמה שייקח, ועד שיגיעו להחלטה – שוואליד יאמן.
גיא לוי נחשב למאמן טוב בכדורגל שלנו. היו לו כמה הצלחות בעבר, טביעת האצבע שלו ניכרה בכמה מהקבוצות שלו, אבל רוב הזמן הוא יושב ביציע ומחכה שאיזה מאמן יפוטר ואז אולי יפנו אליו. יש בארץ הרבה מאמנים כאלה וזה המשפט הראשון שהם אומרים ברגע שהם מתמנים, "הגעתי למועדון גדול". אחרי שבועיים הם כבר אומרים "נצטרך להמשיך לעבוד קשה". את הביטוי הזה, המשמעויות שלו והבלוף סביבו חקרנו כאן לפני כמה שבועות.
גיא לוי. מחכה שיפנו אליו (דני מרון)
כשגיא לוי אומר "הגעתי למועדון גדול" הוא קודם כל מתחנף למעסיקיו, לסביבת העבודה החדשה שלו, לאוהדים, לכל מי שצריך. בסאבטקסט הוא אומר שזה כבוד גדול עבורו, הוא מודה למעסיקיו על ההזדמנות שניתנה לו, לגיא לוי, דווקא לו, להוביל את המועדון הגדול והמפואר הזה שעד עכשיו הסתפק בבאדיר. אלה הדברים הנכונים שנהוג לומר, אבל הם ריקים מתוכן ואין להם שום משמעות.
יש ברחבי העולם ובענפי הספורט השונים כמה וכמה מועדונים גדולים, אבל רק כאן נעשה שימוש כל כך תכוף במונח הזה. אנחנו מוצפים ב"מאמנים טובים" וב"מועדונים גדולים". מה זה "מועדון גדול" במונחים שלנו? ובכן, אלה הם הקריטריונים: מועדון גדול זה מועדון שיש לו היסטוריה, מועדון שקיים לאורך כמה עשרות שנים במהלכן קושש כמה תארים – לא חשוב איזה, כמה, איך ומתי. יש לו מגרש ביתי ואיזה אלף אוהדים ששומרים לו נאמנות. הוא גידל בימיו כמה שחקנים ורצוי גם כמה מאמנים. זהו, אלו הן הדרישות, הן לא בשמיים. אני עובר עכשיו על טבלת ליגת העל ואם אלה הם הקריטריונים אז אני מוצא עשרה מועדונים כאלה. הנה הם: מכבי תל אביב – אין ספק ואין ויכוח. הפועל באר שבע, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים – בוודאי.
אלה הם מועדוני ענק בקנה מידה שלנו. אבל הם המובנים מאליהם, יש עוד: כפר סבא עומדת בקריטריונים; מכבי נתניה, הפועל חיפה. גם בני יהודה ומכבי פתח תקווה. הן אמנם מתעקשות למתג את עצמן כקבוצות קטנות וקשות יום, אבל זה נעשה משיקולים שלהן. הלוזונים חצבו לעצמם קריירות מעצם היותם אנדרדוגים ובני יהודה בוחרת לזהות את עצמה עם השכונה. לשתיהן לא מתאים הזיהוי כ"מועדונים גדולים" אבל הן עומדות בקריטריונים שקבענו, הן עוברות את הרף. יש גם כמה מועדונים גדולים בליגה השנייה: הפועל פתח תקווה, הפועל ירושלים.
גולדהאר. בעלים של מועדון גדול (עדי אבישי)
מי הן אלו שלא עומדות: עכו, רעננה, סכנין, קריית שמונה. רעננה נוסדה אתמול ומחר לא תהיה כאן. עכו זה כמו רעננה. סכנין זה ערבים ואף אחד לא יגיד על ערבים שהם מועדון גדול. לא כאן, לא בישראל. קריית שמונה יכולה להמשיך ולהעמיד קבוצות מצוינות שנה אחרי שנה ולהתנהל בצורה מופתית – כלכלית ומקצועית – אבל היא אף פעם לא תוגדר "מועדון גדול" כי היא נידחת בהגדרה. קריית שמונה זה "חור" ומועדונים גדולים לא נוצרים ב"חור". אנחנו מדברים כאן כל הזמן על תדמיות ריקות, שגויות ומניפולטיביות, שמשרתות אינטרסים של בעלי עניין ושבינן לבין טיבה האמיתי של הקבוצה או של המועדון אין ולא כלום. זה מביא אותנו להפועל תל אביב.
המונח "מועדון גדול" זה לא איזה תואר אצולה שמלכת בריטניה מעניקה לנתיניה הנבחרים בגין תרומתם לחברה – תואר לכשניתן, אז הוא ניתן, בלתי אפשרי לקחת אותו בחזרה. "מועדון גדול" זה מונח שמחייב את מי שמתהדר בו להוכיח יום-יום ושעה-שעה שהוא ראוי לשאת אותו. יש מועדונים גדולים שהיו ונעלמו, יש מועדונים גדולים שהיו בעבר כאלה והיום הם סתם קבוצות. הפועל תל אביב זו סתם קבוצה. אם גיא לוי חושב שהוא הגיע למועדון גדול, אז שישכח מזה. הוא הגיע לסתם קבוצה, קבוצה קטנה.
למועדון גדול יכולות להיות שנים לא טובות אבל גם במהלכן הוא מחויב לסטנדרטים, הוא חייב להיות תחרותי, תמיד תחרותי. לא פעם הוא שורד את השנים הקשות שלו רק בגלל האתוס שהוא מחויב לו. מועדון גדול אף פעם לא שוכח שהוא מועדון גדול ומתנהג בהתאם. אין בהתנהלות של הפועל תל אביב השנה, אבל לא רק השנה, משהו שמעיד על מחויבות עקבית לאתוס הזה. אם יש, אז אני לא מוצא. לצד שנים יפות שסימנו אותה כמועדון גדול, יש תקופות ארוכות, ממושכות, שהפועל מתנערת מהחובות שחלים עליה בתוקף היותה מועדון גדול. כל השנים האחרונות שלה הם כאלה וזו לא הפעם הראשונה. אין להפועל שום בעיה לעלות למגרש קבוצות סמרטוטיות בכל האספקטים – גם המקצועיים וגם הניהוליים. גם בשנים הטובות שלה – והיו לה כאלה – הפועל לא תמיד הטביעה את חותמה.
שחקני הפועל ת"א בתקופת ניצן שירזי ז"ל. היו גם שנים טובות
בעשור הראשון של שנות האלפיים היו להפועל כמה קבוצות לא פחות טובות מאלו שמכבי תל אביב מעלה בשנים האחרונות – אולי יותר טובות – וכל זה נגמר באליפות אחת ובעוד אחת שהגיעה בעונת הקיזוז. אז הם מתחילים להתווכח שיש עוד אליפויות, כאלו שרק הם מחשיבים, שלקחו להם ושהגיעו להם, אבל על הגביע שגילי לנדאו לקח עבורם עם היד, עליו הם לא יוותרו, זה שלהם. כך לפחות בעיני הקהל שלהם שגדש השבוע בהמוניו את יציעי האצטדיון בנתניה כיאה לקהל של "מועדון גדול".
זה הולך ומחלחל, רואים את זה, שומעים את זה בכל מקום, עוד רגע זה יהפוך לקונצנזוס: הכדורגל שמשוחק כאן מדי מחזור זה כדורגל עלוב. אבי נמני הצביע על זה השבוע ב"שבת ביציע". אמר: "עשר קבוצות בליגת העל זה מספיק". קצת פחות "מועדונים גדולים" ועוד כמה קבוצות טובות כמו קריית שמונה, זה כל מה שצריך.
סלאח חסארמה. מאמן בקבוצה שיש לה מקום בליגת העל. (דני מרום)
מה דעתך על הכתבה?