די ברור מה יהיה נכון לשני הצדדים. לא רק יהיה נכון – זה פשוט מוכרח לקרות. הפרידה חייבת להגיע, כי אחרת שני הצדדים עלולים ללכת צעד אחד אחורה. בעצם, במקרה של השחקן זה יהיה צעד אחורה. הקבוצה עלולה לשלם מחיר כבד הרבה יותר.
זו הייתה שורת הסיום. סיכום של כל מה שתקראו מיד. ברק בכר מכיר היטב את הפסקה הקצרה הזו, הוא משנן אותה קיץ שלם. ובדרכו העדינה הוא מנסה לעשות הכל בשקט, בלי רעש וצלצולים. אבל במקרה הספציפי הזה, בלי רעש, כנראה אין בוזגלו.
בסוף, הכל עניין של איך אתה רואה את עצמך ואיך אחרים תופסים אותך. במקרה הזה קיים משולש מסחרר שגורם ליעקב בוזגלו כאב ראש תמידי. קודם כל, יש את המראה. מולה עומדים יעקב האב הגאה, וגם מאור, הבן שמנסה לעתים לחמוק מלפיתת האהבה והדאגה החונקת, ולעתים נסחף לתוך המערבולת. מול המראה הם רואים את הכוכב הישראלי הכי מוכשר. זה שאין עוררין על היותו שחקן-על שעדיין לא מימש את כל מה שטמון בו, אבל אם רק תתנו לו עוד קצת זמן, קרדיט וחיבה, השטרות לא יפסיקו להיפרע.
ממול נמצאת הצלע הבעייתית מבחינת בוזגלו: המועדון. שם יש בעלים, ומאמן, וגם שחקנים אחרים שרוצים להצליח בדיוק כמו מאור. למאמן יש מטרות משלו, והבעלים נותנים לו קרדיט כשהכל עובד. כלפי שחקנים כמו בוזגלו צריך סבלנות, ויכול להיות שהמאמן הנוכחי פשוט מעריך שחקנים אחרים קצת יותר, או שהשיטה שבנה מתאימה להם יותר. ולכן, סבלנותו כלפי תשוקותיו של בוזגלו, ובעיקר הקרדיט שהוא נותן לו, נעים במקביל לכיוון מאוד מסוים. הזרימה הזו החלה עם פתיחת הפלייאוף העליון והלכה והתחזקה ככל שהתקרב הקיץ, ובוזגלו לא פתח כמעט בשום משחק חשוב, למעט משחק האליפות. הצלע השנייה הזו, שנקראת המועדון, לא ממש מסכימה עם ההנחה הבסיסית של משפחת בוזגלו ש"אין עוד מלבדו".
בוזגלו, לגימה אחרונה בנגב (אודי ציטיאט)
ויש עוד צלע, שנקראת תקשורת. אוי, כמה שיעקב בוזגלו מתבלבל כשהוא משתמש בצלע השלישית. התקשורת מחבקת אותו, אוהבת את הפה הגדול שלו, שואלת את השאלות הנוקבות כדי להרים להנחתות, וכך בעצם נופלת משפחת בוזגלו למלכודת פעם אחר פעם. המשולש הזה הרסני לטווח הארוך עבור מאור בוזגלו. הבעיה היא שהשורה האחרונה נכתבה כבר ב-2008, עת עזב הילד הענק את מכבי חיפה, מועדון נעוריו. שמונה שנים אחרי, והטווח הארוך כבר לא כל כך ארוך.
בוזגלו יהיה בינואר בן 29. נדמה כי אין ספק שכל אדם אובייקטיבי רוצה בהצלחתו. הוא ילד טוב שמשתדל לא להיגרר לפינות שאליהן אבא מכניס אותו. משתדל. הגיל הוא אלמנט קריטי בסיפור הזה. כי בוזגלו לא ענק כפי שחשבנו שיהיה, או כפי שאבא הבטיח. הוא שחקן מצוין, מהטובים בליגה, אבל לא אחד שייזכר כפקטור משמעותי באמת. יש לו 46 שערים בליגה הבכירה, ומלבד עונה נהדרת בסכנין ועונת 2014/15 שבה היה מלך הבישולים וכבש עוד 12 שערים, הוא מוגדר כפוטנציאל לא ממומש. פספוס.
כבר קיבל החלטה לגבי בוזגלו (אודי ציטיאט)
ולכן תמוהה בעיני רבים ההתנהלות העכשווית. האם לצאת שוב לדרך חדשה בקבוצה שמחפשת את דרכה כמו מכבי חיפה, תהווה את קפיצת המדרגה? האם לא היה כדאי לשתוק ולאפשר למקום בו מאור בוזגלו מרגיש, או לפחות הרגיש מאד נוח עד תחילת 2016, להוריד ראש ולהוכיח על המגרש מה הוא שווה?
השאלות האלה כבר לא רלוונטיות. כי בכר כבר החליט. אולי זו הביצה ואולי התרנגולת, אבל מוקדמות ליגת האלופות הוכיחו לכל המעוניין שבוזגלו באמת כבר לא פקטור בהפועל ב"ש. יכול להיות שיעקב בוזגלו והתנהלותו עזרו לבכר לדחוף עוד קצת את העגלה למדרון, אבל בסוף יולי 2016, ואחרי הצגה טקטית בפיראוס עם 14 שחקנים שאינם מאור בוזגלו, בכר כבר החליט.
חייב לשנות אווירה (אודי ציטיאט)
ומכאן הדרך ברורה. בוזגלו חייב לצאת מהבור הנוכחי, לשנות אווירה ולעבור למועדון אחר, הוא עדיין מספיק מוכשר כדי להיות גורם משמעותי בקבוצת צמרת בליגת העל, אבל לקבוצה הזו לא קוראים הפועל ב"ש. גם עבור האלופה, כל הסימנים מראים שעדיף לשנות אווירה, מאשר להיתקע עם כוכב שלא מוכן או לא יודע לקבל את מעמדו המחודש. המאמן כבר הבין, כנראה גם אלונה. יכול להיות שאפשר היה אחרת. יכול להיות שלפני עשרה ימים היינו מתעקשים לסיים עם דרישת שלום בית ומלחמה על הזוגיות. לא עוד.
מה דעתך על הכתבה?