ההנהלה גיבתה את פפ מול אהוב הקהל

חשיבותו של השוער במשחק הכדורגל אינה ניתנת לוויכוח, ולא סתם נאמר ששוער "שווה חצי קבוצה". כאשר רצים לאליפות, ולא משנה היכן, שוער מעולה הוא תנאי ראשוני להצלחה. דוגמאות לכך אינן חסרות, לא בארץ ולא בחו"ל. אני כותב זאת משום שברקע קיים הסיפור הגדול סביב התפקיד במנצ'סטר סיטי.

הקבוצה האנגלית, הטוענת לכתר, החתימה לאחרונה את שוערה של ברצלונה, קלאודיו בראבו. כשבראבו הגיע למנצ'סטר הבהבו האורות האדומים, שכן בשערה של הקבוצה שיחק  ג'ו הארט, שהינו שוערה הבכיר של נבחרת אנגליה.

המאמן פפ גווארדיולה בוודאי לקח בחשבון את התהודה העצומה הנובעת מהחלטתו הדרמטית. את הארט ניתן להכתיר בתואר הבלתי רשמי "יקיר האוהדים", ואם בראבו כבר בשטח – הארט כבר ידע לצפות מה יקרה אם יישאר.

עם כל הכבוד, הארט אינו מגדולי השוערים של תקופתנו. הוא שוער טוב, אך אינו שוער ברמתם של בופון או נוייר. ואם כך אני חושב על שוערי ההווה – קל וחומר כשמדובר בהשוואה לשוערי העבר. הארט אינו בדרגתם של השוערים גורדון בנקס ופיטר שילטון, שהיו עמודי התווך של הגנת נבחרת אנגליה. בנקס הוא אף בשורה הראשונה ההיסטורית, שבה ניצבים יאשין, זאמורה ופלאניצקה.

ג'ו הארט בטורינו. יקיר האוהדים, אך יש שוערים טובים ממנו (AFP)

החלטתו של גווארדיוולה הינה בגדר תפקידו של מאמן. מותר לחשוב אחרת, אבל צריך להשלים עמה. הוא הגיע לסיטי כדי שהקבוצה תהיה טובה יותר, בכל קנה-מידה. עובדה היא שכאשר פפ חפץ בבראבו, הנהלת המועדון פעלה על פי דרישתו.

אישית אינני רואה פסול בהחלטה אם היא נעשתה בצורה המכבדת את הארט ולא בגסות, כי זה הכדורגל. דברים כאלה היו בעבר – ויהיו גם בעתיד. ג'ו הארט החליט לא להשאר באנגליה ובחר להגיע לטורינו שבאיטליה, שם הוא יקבל הזדמנות להוכיח שעדיין הוא רחוק מלומר את המילה האחרונה.