1. חמש קטנות? הדקות האחרונות בין צרפת לאלבניה היו משולות לנידון למוות שחש את החבל מתהדק סביב צווארו. אלבניה הייתה כבר גמורה פיזית, והלחץ על שחקניה השפיע גם מנטאלית. השער שהגיע בדקה ה-90 מנע אמנם את הפתעת היורו, אבל 90 הדקות שקדמו לשער של גרייזמן – ובכלל שבוע המשחקים הראשון בצרפת – הוכיחו שאין ביורו הזה נבחרת לא ראויה.
והרי על זה דיברו כל המקטגרים. מדוע להוריד את הרמה, שאלו. אז חמש הנבחרות שעושות את טורניר הבכורה שלהן מוכיחות שהן עומדות ברמה. נכון, צפון אירלנד נראית כחלשה ביותר, אבל עדיין הקשתה מאוד על פולין; וויילס היא נבחרת ששייכת לדרג השני לפחות; אלבניה מראה שהיא לא פראיירית; לאיסלנד יש פוטנציאל לא רע להגיע לשמינית; וסלובקיה בדרך לשם. ויש כאלה שהוגדרו כחלשות ולא מתאימות כמו רומניה והונגריה, וגם הן יכולות למצוא עצמן בשלב הבא, כשתגענה למחזור הסיום עם גורלן ברגליהן.
מה שמביא אותנו לעוד הצלחה יחסית שתחילה נראתה מיותרת: אלמנט המקום השלישי. על פי מה שנראה כרגע, לכל אחת מהקבוצות, כולל האלבנים (הדברים נכתבו לפני משחקה של צפון אירלנד), יש עדיין סיכוי להגיע לשמינית. המחזור השלישי יהיה מרתק, וזאת לעומת טורנירים קודמים שבהם היו קבוצות שהפסידו פעמיים או ניצחו פעמיים ומחזור הסיום היה קריטי פחות עבורן.
ממש לא פגעה ביורו. נבחרת איסלנד (gettyimages)
2. הכוכבים. אומנם אנחנו רק אחרי יומיים של מחזור שני, אבל כבר עכשיו ברור שצרפת מאוהבת באיש אחד בשם דימיטרי פאייט. דידייה דשאן הפך אותו בחודשים האחרונים לשחקן הרכב, אבל אף אחד לא תיאר לעצמו, בטח לא פאייט עצמו, שקשר ווסטהאם יהפוך לבורג החשוב ביותר בקו הקדמי של הטריקולור.
דשאן הגיע ליורו הזה עם שני כוכבי על – פוגבה וגרייזמן – אבל הספסול שלהם מוכיח שאצל דשאן אין כוכבים, אלא קבוצה שכולם נלחמים למענה. הניעור הצליח וההנחה היא שמול שווייץ השניים ישובו להרכב. אבל בספסול הזה השיג דשאן משהו נוסף: הוא הראה לפאייט עד כמה הוא סומך עליו, ופאייט מחזיר. שער בכל משחק, כל כדור עובר דרכו, והוא השחקן היחיד בקו הקדמי שהשלים לפחות 90 דקות בכל אחד משני המשחקים (הוחלף בתוספת הזמן).
והקהל התאהב. בכל נגיעה של פאייט בכדור ליד הרחבה מתחיל הרחש. ואולי דשאן יודע מה דרוש כדי להגיע למטרה. אולי פליימייקר, כמו זה ששיחק בזמנו יחד עם דשאן בצרפת הגדולה של סוף ה-90', זה מה שצריכה צרפת כדי להתנהל נכון על כר הדשא. פליימייקר כזה לא היה מאז פרישתו של זידאן.
היורש של זידאן. פאייט (gettyimages)
3. הערב ובשבת ישוחקו שלושה בתים. אם היה נדמה כאילו בית 4 צפוי להיות הקשה והסבוך מכולם, היום הסיפור יכול להיגמר. ספרד פוגשת את טורקיה, קרואטיה את צ'כיה, וכמו ששתי הבכירות של הבית נראות, הן עשויות להבטיח את ההעפלה. הטורקים והצ'כים נפגשים במחזור הסיום של הבית, ומי שלא תנצח היום תגיע נואשת למחזור הסיום. לכן המשחקים היום הם הזדמנות כמעט אחרונה עבור מפסידות מחזור הפתיחה.
ויש את בית 5, המלהיב מכולם, לא רק על הנייר. שבדיה פוגשת את איטליה ואירלנד העיקשת פוגשת את בלגיה, שכרגע נראית כמו הנבחרת הכי לחוצה ביורו הזה. הציפיות מהבלגים בשמיים, ואיטליה הוכיחה ביום שני מה זה אומר לחיות על הקרקע, לחשוב נכון ולהשתמש בניסיון. אירלנד היא נבחרת שיודעת להוציא את המיטב משחקניה, וילמוטס לא מצליח לעשות את זה עם בלגיה. אל תתפלאו אם גם הפעם הלחץ יכריע את בלגיה, ותיקו הוא כמעט כמו הפסד מבחינתה.
4. ונסיים באווירה. זה הולך ומשתפר. הולך ומשתחרר. אם עד כה הצרפתים התחבאו וחששו מחגיגות, הניצחון על אלבניה שיחרר את הרסן ופאריס נראתה ברביעי בלילה כמו מארחת גאה. אם עד כה ראינו בעיקר דומיננטיות של אוהדי האורחות מרחבי היבשת, הצרפתים החליטו שאפשר להפסיק לפחד ולצאת לרחובות שצבועים בשלושה צבעים.
הספרדים יחגגו כרטיס לשמינית? (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?