רבעי הגמר של יורו 2016 שהסתיימו אתמול עשו היסטוריה, לראשונה כל 8 הקבוצות מצאו את הרשת. אבל מלבד הנתון היפה והמעודד הזה, שמעניין בעיקר את עכברי הטריוויה, צפינו בשלושה משחקים מרתקים, צמודים ודרמטיים ובמשחק אחד של פרידה מרגשת מסינדרלה והצהרת כוונות רצינית של המועמדת העיקרית לכתר.
המשחק המרכזי בערבי חצאי הגמר (יש שיגידו שזה הגמר האמיתי), יפגיש את צרפת המארחת ואת אלופת העולם גרמניה. שתי הנבחרות מגיעות למשחק הזה אחרי חוויות שונות לחלוטין.
- דשאן מוכן לגרמניה: "הנבחרת הכי טובה בעולם"
- הכל מוכן: מה מצפה בחצי גמר יורו 2016?
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
ממשחק הפתיחה של הטורניר, היה נראה שדידייה דשאן מחפש את הנוסחה, שתגרום לו להפיק את המקסימום מאוסף השחקנים הכל כך איכותי שלו. הוא התחיל את הטורניר ב-4:3:3, עם גרייזמן באגף וזה נראה תקוע, ניסה במשחק מול אלבניה לרווח את משחק ההתקפה עם מרסיאל וקומאן במקום שני כוכבי העל שלו, גרייזמן ופוגבה, וזה נראה עוד פחות טוב.
חזר שוב ל-4:3:3 מול אירלנד ומצא את עצמו במחצית בפיגור ועם הגב לקיר. ודווקא בסיטואציה הזו, דשאן ראה את האור. הוא עבר ל-4:4:1:1 כשמטווידי ופוגבה תופסים את מרכז השדה וגריזימן משחק כחלוץ שני אחרי ז'ירו. השינוי הזה שיחרר את הפקק אצל הנבחרת. צרפת הפכה ליותר גמישה ומהירה, כשהיא מצליחה לשלב בצורה נהדרת בין הנעת כדור מסודרת, לדילוג על חוליות עם כדורים ארוכים. ז'ירו מפנה שטחים לגרייזמן, פאייט נכנס למרכז בתזמון מצוין וגורם ליתרון במרכז השדה ופוגבה, אולי השחקן הכי מוכשר בסגל הצרפתי, מנהל את המשחק ללא הפרעה ומנצל את היכולות האתלטיות יוצאות הדופן שלו, בכדי שלא נרגיש שצרפת תוקפת עם חמישה ושישה שחקנים.
עד שדשאן מצא לו מקום נוח (Gettyimages)
וסידר ביטוי גם לכישרון הכי גדול שלו (gettyimages)
מן העבר השני מתייצבת אלופת העולם, שבכדי להגיע למשחק הזה, היא עברה יריבה חזקה, שהיא מעולם לא עברה בטורניר גדול, איטליה. יוגי לב, שיש הרבה טענות כלפי שמרנותו ונאמנותו לשחקנים שהיו בשיא כושרם אי שם ב 2012, עשה מהלך אמיץ במשחק מול האיטלקים ועלה למשחק עם שלושה בלמים. למרות שגרמניה אלופת עולם, והגיעה למשחק אחרי ניצחון סופר משכנע על סלובקיה, לב ראה את הלחץ של קונטה ששבר את ה-4:3:3 של דל בוסקה, ועשה את ההתאמות. בזכות שינוי השיטה, גרמניה ביטלה את העליונות הטקטית של האיטלקים והייתה ראויה לניצחון עוד לפני דרמת הענק בפנדלים.
יהיה מעניין מאוד לראות את ההערכות של שני המאמנים לקרב הטיטאנים ביניהם. מחד, דשאן יודע שאין דין משחקים מול אירלנד ואיסלנד, למשחק מול גרמניה, ולא בטוח שמרכז שדה דליל יספיק מול הקישור הדומיננטי של גרמניה בראשות טוני קרוס. מאידך, יוגי לב סובל מחיסורים מאוד משמעותיים, בעיקר הומלס וגומז שאין להם מחליף ברמתם בסגל. יהיה מאוד מעניין לראות האם לב ימשיך לשחק עם שלושה בלמים כשמוסטאפי תופס את מקומו של הומלס, או שהוא יחזור לבסיס ויציב קישור מעובה עם שני שחקני כנף טבעיים, בכדי להאט את המשחק הצרפתי, לשלוט במרכז ולנסות להביך את צרפת מהאזור הכי בעייתי בהגנה שלה – האגף של פטריס אברה שנמצא הרבה מעבר לשיאו.
מה לב מתכנן לנו? (Gettyimages)
חצי הגמר השני יפגיש שני חברים לקבוצה שהם גם סוג של יריבים ספורטיביים. הצוות המסייע של רונאלדו, עדיף לאין ערוך על זה של בייל, במיוחד לאור היעדרותו של ראמזי, אבל וויילס נבחרת הרבה יותר מאומנת ומסודרת ויש תחושה שהכוכב שלה הוא חלק מהקבוצה ולא תלוי מעליה. פורטוגל לא הגיעה למעמד הזה בזכות יכולת משובחת (לא ניצחה משחק ב-90 דקות), אלא בעיקר בזכות נחישות והגרלה נוחה. וויילס מאוד הרשימה מהמשחק הראשון בטורניר (יש שיגידו מהמשחק בסמי עופר) והגיעה לשיא מול בלגיה ברבע הגמר. יהיה מרתק לראות אם הוולשים ימשיכו לזרות מלח על הפצעים הפתוחים של האנגלים וייקחו את מסע הקסם עוד צעד אחד קדימה. אני בצד שלהם.
בייל, לאוזן כבר יש פייבוריט (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?