חמש תובנות על היורו

הנה ארבע תובנות בעקבות משחקי רבע הגמר ביורו 2016 ועוד אחת משמינית הגמר.

1.הפנדל המוחמץ של האיטלקי סימונה זאזה בדו קרב מול גרמניה. מעולם לא ראיתי סגנון שכזה בדרך אל הכדור המונח על הנקודה הלבנה: הקפיצות שביצע זאזה לפני ההגעה לכדור, אינן מובנות לי. מה פשרן? לשם מה הן נועדו? ושאלת המפתח: האם מאמנו וחבריו לנבחרת ידעו שזהו סגנונו, או שמא הוא הפתיע את כולם. מכל מקום, הבעיטה כבר נכנסה להיסטוריה, ולא לחיוב.

2. ג'יגי בופון, שוערה של איטליה. תשוקתו למשחק, גם בגיל 38 היא מופת לצעירים. כשגרמניה ניצחה, נצבט הלב לראותו. בופון הוא אחד מעשרה השוערים הגדולים שראיתי במגרשים (לא באמצעות הטלוויזיה). הרשימה האישית שלי כוללת גם את גורדון בנקס, לב יאשין, פט ג'נינגס, ספ מאייר, ביארה, פטר שמייכל, דינו זוף, אובלדו פיליול ושושקיץ'. אחדים מהם זכיתי לשדר.

3. נבחרת וויילס. עד היורו הזה, הישגה הגדול ביותר היה רבע הגמר במונדיאל 1958 בשבדיה. שער של פלה הדיח את הוולשים, וברזיל ניצחה 0:1 והמשיכה עד הזכייה לגמר. לאותה אליפות הגיעה וויילס לאחר שגברה פעמיים 0:2 על ישראל, ברמת גן ובקארדיף. אז היה ג'ון צ'ארלס הכוכב הבלתי מעורער של נבחרת וולס. גם הפעם, עם כוכב עליון בדמותו של גארת' בייל, הגיעו הדרקונים ליורו מבית המוקדמות בו השתתפה נבחרת ישראל.

אלה מקום ראשון בעולם? (Getty)

4. נבחרת בלגיה. השנה דורגה על ידי פיפ"א (לפרק זמן מסויים) במקום הראשון בעולם. היא עדיין היתה בצמרת ערב פתיחת היורו, ותישאר במקום השני לפחות עד הפירסום הבא, ב- 14 ביולי. כבר אז כתבתי ודיברתי על כך שאם בלגיה נחשבת לאחת הנבחרות המובילות בעולם – זוהי לדעתי תעודת עניות לרמה. ההפסד 3:1 לנבחרת וויילס רק מחזק דעה זו.

5. נבחרת אנגליה. לרגע נדמה היה שסוף סוף היא תפרח בטורניר גדול. בוודאי לאחר שסיימה את המוקדמות במאה אחוזי הצלחה: עשרה משחקים – עשרה ניצחונות. כן, תלינו תקוות בווארדי, חלוצה של לסטר. אבל אנגליה כרגיל שוב פישלה בגדול.