1. בתמיכת קהל קנאי וססגוני, עשתה הפועל כפ"ס את הדרך הארוכה ממפגשים עם גבעת אולגה ודלית אל כרמל עד שהגיעה לארץ המובטחת – ליגת העל. אלירן סיימון היה חלק בלתי נפרד מדרך החתחתים הזו, ואת פירות הדשדוש במגרשי הצפון היה אמור לקצור השנה בהיכלי הכדורגל הישראלי.
השבוע שוחרר הקפטן מקבוצת נעוריו, וכמי שאימן בעבר את הקשר-בלם, עצבות ירדה עליי. אני מכיר מקרוב את התנהגותו של סיימון, וגם אני השעיתי אותו בעבר. כל השעיה או עונש שמטיל המאמן נעשית במטרה לאפס את השחקן. ואכן, במדי הפועל ראשל"צ סיימון הביא את גביע הטוטו ותצוגה ברבע גמר הגביע, לאחר ניצחון ענק על הפועל ת"א של תמוז, ורמוט ודמארי.
בשרון לא הייתה שום כוונה לאפס את סיימון, ועוד היסטוריה מסתיימת לה. גדעון סיימון המיתולוגי הביא את הגביע השלישי והאחרון לירוקים מהשרון ב-1990, הבן היה הקפטן וממשיך הדרך. ורק עבור השורשים הללו היה לבם של אנשי כפ"ס חייב להיפתח ולגלות את מידת הרחמים.
אלירן סיימון, אפס סובלנות כלפיו בכפ"ס (עדי אבישי)
2. בשבוע שבו איבד יוסי דורה את מקומו בהרכב הפועל חיפה ועדן שמיר בקריית שמונה, בולטת חשיבות עוצמתו ומנהיגותו של הקשר האחורי הבודד. סיימון היה כוח שכזה עבור כפ"ס, גל אלברמן הוא כזה עבור מכבי ת"א וג'ון אוגו, ככל שהמחזורים נוקפים, הופך לטוב מכולם.
ברגעי הפתיחה שבהם בית"ר התנפלה על באר שבע, הפתיע אוגו בשקט יוצא הדופן שלו עם הכדור. בית"ר חשבה לכפות על ב"ש משחק לחץ, ובדקות הראשונות עף איינבינדר האימתני עד שיר צדק. אוגו השקט המתין בנחת, נע לבקש את הכדור בנתיבים הפנויים ושחרר את הפקק. העוצמה הפיזית מחד והרכות עם הכדור מאידך הופכת את הניגרי לקשר הציר האחורי הטוב בארץ.
בב"ש הייתה לאורך שנים תחושה שלא יהיה שני לבלסינג קאקו, 50-50 ניגרי שהגיע מגנק הבלגית, ידע לנהל משחק ואף להבקיע והמשיך מבירת הנגב למכבי ת"א ולדרבי קאונטי. אוגו, עוצמתי כמו ג'ון אובי מיקל ועם טכניקה שמזכירה לפרקים כוכבים אפריקאים גדולים כמו ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, אפילו מתעלה עליו. המאבק ביום שני האחרון היה בעיקר מול קלאודמיר, שהיה שחקן מוביל בנסיונאל הפורטוגלית. אוגו, המנצח הגדול במאבק הזה, היה רק שחקן זוטר בלייריה ובאקדמיקה. אלא שבניגוד לברזילאי של בית"ר, דרך הפריצה בישראל, הניגרי על סף קאמבק לליגות הגדולות באירופה.
3. לרוני לוי יש ארבעה "לאסטים": עטאא ג'אבר, נטע לביא, רומאריו פירס וקובי מויאל. ארבעה ששום שילוב ביניהם לא יניב פירות. כל אחד מהם הוא הקשר האחורי הבודד. יחד הם לא מתאימים. שוב מכבי חיפה עמוסה בכפילויות תפקידים. ומי שעושים את עבודתם נאמנה בעמדת הקשר האחרון, הם בן בנימין ברעננה וסגס תאמבי הצעיר מבני סכנין.
מהו בכל זאת ההבדל בין הקישור הקשוח של חיפה לזה של באר שבע, לקראת המשחק ביניהן מחר? אך ורק במרכיב אחד: גולים. אוגו, וובה בראון ואובידיו הובאן כבשו עד עתה יחד שבעה שערים, מול אחד בודד של שלישיית הקישור החיפאית.
הירוקים סופגים שערים בקלות (ערן לוף)
בחיפה של רוני מתהדרים בשיטה, בסדר ובארגון, אך למרבה הפלא, ככל שהדקות חולפות, הסיכוי לכבוש מול חיפה הקורסת, גדל. 17 שערים, מחצית משערי החובה שלה, ספגה חיפה בדקות האחרונות של המחציות: שמונה שערים בדקות 35-45 ותשעה נוספים ברבע השעה האחרונה. בחיפה יודעים היטב שהרכות הזו לא תסייע מחר באצטדיון טרנר. רק ריכוז.
מה דעתך על הכתבה?