עבור הרבה מאוד מאמנים ושחקנים הקיץ האחרון היה שיעור נהדר בכלכלה, מנהל עסקים, הנדסת בנייה, נימוסים והליכות. אצל אחד, היה זה שיעור בנאמנות. ג'ו הארט, שנזרק ממנצ'סטר סיטי הגדולה ועבר לטורינו הקטנה, קיבל מכה רצינית. קשה לזכור שוער כל כך בכיר שקיבל כזו זאפטה במהלך סאגה משולשת (השוער, מאמן הסיטיזנס פפ גווארדיולה והמועדון) שהזינה במשך יותר מחדש את התקשורת בממלכה.
הקטאלוני, אוטוריטה בלתי ניתנת לערעור פשוט לא החזיק מהארט ורצה משהו טוב יותר. לשוער, שעמד בין הקורות של אנגליה בשש השנים האחרונות, היה יורו רע מאוד ולעולם לא נדע אם זה מה שהשפיע על פפ להזיז הצידה את הדבר הכי קרוב לסמל במנצ'סטר סיטי. מועדון בו הארט בן ה-29 נמצא מגיל 19, מהם תשע שנים כשוער ראשון.
כמובן שהוא היחיד מבין שחקני המועדון שנמצא שם כל כך הרבה שנים. אז האם סמל שמודח מההרכב צריך לחשוב על מעבר, וגם ולעזוב בסופו של דבר כמו שבחר לעשות הארט? אם תשאלו את איקר קסיאס – עד שלא מראים לך ממש את הדלת, אל תלך. שנתיים הספרדי אכל מרורים בריאל מדריד, אבל כלל לא שקל ללכת. אלא שקסיאס היה בן 33 בעוד הארט עדיין בשיא ורוצה לשחק כשוער ראשון, ובעיקר בנבחרת.
אבל מה שבעיקר גרם להארט לקום וללכת היתה העובדה שפפ ייעד אותו כשוער שלילי אחרי קלאודיו בראבו שהגיע מברצלונה ואחרי וילי קבז'ארו. כלומר מחוץ לרוטציה עד כמה שניתן בכלל לבצע רוטציה בין הקורות. רק השבוע תיאר דנטה, בלם באיירן מינכן לשעבר, את גווארדיולה כאדם חסר רגשות. וגם אם נניח שמי שנמנה על יחידי הסגולה שחטפו שביעייה בחצי גמר מונדיאל לא ראוי להיכלל בקבוצה שפפ מאמן אפשר להתחבר לטענה שלו על רקע מה שנעשה להארט.
פפ. גם דנטה תיאר אותו כאדם חסר רגשות (Getty)
עבור אוהדי סיטי, שאין להם ממש שחקני בית איכותיים להישען עליהם במילניום הזה, הארט שגדל אמנם בשרוסברי טאון עדיין ראוי להיקרא כך. במשחק הביתי האחרון של סיטי היו רק ארבעה אנגלים בסגל שךל פפ: סטרלינג, שהגיע לפני שנה מליברפול, סטונס, שהגיע מאותה עיר לפני חודש, דלף מברמינגהם והארט.
קבוצה גדולה כמו סיטי נבחנת לא רק בתארים, אלא גם בבניית מורשת, מסורת, פנים שיהיו מזוהות עם ההווה והעבר, שחקנים שיישבו ביציע אחרי פרישתם. סיטי איבדה את השחקן היחיד שיכול היה להיכנס למשבצת הזו. דווקא אחד כמו גווארדיולה מכיר בחשיבות הערכים הנ"ל. שתי הקבוצות היחדות שאימן באיירן ובארסה מתבססות על זהות המועדון מבית. אבל פפ רוצה תוצאות. הוא בא לאתגר הגדול עם רעב להצליח, והביטוי "לא רואה בעיניים" מתלבש פה בול.
לתת להארט את המפתחות בשער לא היתה אופציה עבור המאמן עוד לפני היורו. לתת לו לשבת על הספסל, ממורמר ועצבני – הייתה עלולה להוביל לאסון בחדר ההלבשה (למרות שהארט הוא לא ג'ון טרי או קסיאס). מכאן שלפפ לא היתה כל ברירה אלא לסמן לשוער את הדרך החוצה.
הארט. בטורינו יהיה עוד זר שצריך להוכיח את עצמו (AFP)
עבור הארט, טורינו היא ברירת מחדל כי באיטליה הוא יהיה עוד זר שיצטרך להוכיח את עצמו. אבל השוער חושב על מקומו בנבחרת אנגליה שעשוי להתערער. בגיל 29 בו שוער אמור להיות בשיא הקריירה, הארט קיבל את הזבנג, ועכשיו הוא צריך לדעת לקום ולהראות לכולם שגווארדיולה לא מבין כלום. תהיו בטוחים שכל מה שעובר לו בראש מרגע שעלה למטוס לטורינו היא מתי אני חוזר הביתה, למקום בו כל אחד מכיר את שמי, כמאמר השיר.
מה דעתך על הכתבה?