ראשי ההתאחדות האנגלית הסיקו מסקנות מהר מאוד מהכישלון של נבחרתם ביורו. הודג'סון סיים את תפקידו עוד במסיבת העיתונאים שלאחר משחק ההדחה. לא הספיקו לפנות את הלוקר שלו וכבר מונה לו יורש. את הודג'סון הכרתי – את מחליפו, אלרדייס, קצת פחות. קראתי, התעניינתי, שאלתי – תמיד מעניין את מי הנבחרת האנגלית בוחרת כדי שיוביל אותה לעוד התרסקות. וגם הפעם, כמו גם בפעמים הקודמות, אנגליה נתנה הצהרה. היא בחרה בטיפוס מובהק, בחרה בדרך, הרקורד של אלרדייס מוכח, מעיד עליו, הוא עקבי, ברור מה נקבל, ברור מה אנגליה תקבל.
עכשיו, אחרי המינוי הזה, אני משוכנע יותר מתמיד: בהתאחדות האנגלית יושבים אנשים מאושרים. אין עליהם שום לחץ, שום חרדת כישלון לא מלווה אותם, יש להם דרך, הם בעלי השקפה, הם דבקים בה, שימורה של השקפת עולמם חשוב להם יותר מהתוצאות שיושגו, דעת הקהל לא מחלחלת, אין לה השפעה. הודג'סון נכשל, הם ימנו הודג'סון אחר לתפקיד. הודג'סון ארכאי, מחליפו יהיה עוד יותר. ארכאי זה טוב.
אני מקנא בהם כי הסביבה הקיומית שלי שורצת טיפוסים חרדתיים, שחוששים מכישלונות ויעשו הכל כדי להימנע מהם. אני מסיר את הכובע בפני בריות שאין להן שום בעיה להיכשל ושוב להיכשל, שום דבר לא מאיים עליהם, לא מסיט אותם מדרכם, הם לא חייבים דין וחשבון אלא לעצמם.
ביום רביעי מכבי חיפה סטתה מדרכה וחדלה להתנהל כמו ההתאחדות האנגלית. במונחים של מוסד מבוסס ושמרן, כפי שחיפה הפכה להיות בשנים האחרונות, העזיבה של רוני לוי היא חתיכת דרמה. חיפה נפרדה מדרך אחת ועברה להלך בדרך אחרת. נפרדה מסט של ערכים ובחרה באחרים.
עבר להלך בדרך אחרת. שחר (ערן לוף)
אני מנסה לבחון לרגע את התהליך כולו ומוצא שאת כל הישגיה, את כל המעמד שלה, חיפה צברה ובנתה בתוך 25 שנים – בין 1984 ו-2011. בתחילת שנות ה-60 היא זכתה בתואר הראשון שלה – גביע המדינה. מאז ועד 1984 חיפה לא לקחה כלום, אבל תרמה לכדורגל הישראלי באספקטים אחרים גם כשלא זכתה בדבר.
חיפה העמידה קבוצות מבריקות שהיו מזוהות עם סגנון ייחודי שאותו הקפידה לשמר גם כשבא על חשבון הישגים. מכבי חיפה זה מועדון שתמיד מקדש את ערכיו – בוחר בהם, דבק ולא סוטה. חיפה קידשה את המשחק ההתקפי ולאורך עשרות שנים נותרה נאמנה לו גם כשהדבקות בו הוריד אותה ליגה.
חשוב מזה – חיפה הייתה הקבוצה הדו-לאומית הראשונה בארץ. היא לא ביקשה לגיטימציה לכך מאף אחד. אלה החיים – ערבים ויהודים גרים זה לצד זה, אז הם ישחקו זה לצד זה. כמה טבעי. חיפה הייתה נאמנה לאתוס הדו-לאומי שלה כפי שהייתה מחויבת לסגנון המשחק שלה. זה תמיד היה נראה כי אם חיפה תצטרך לוותר על ערך מערכיה בעבור הישגים, היא פשוט לא תעשה זאת. זו גישה שאפשר להעריך, היא נדירה, גם במקומותינו, גם במקומות אחרים.
פעם, עד לא מזמן, היה שם שמח (ערן לוף)
בין השנים 1984 ו-2011 חיפה השיגה 12 אליפויות, שבע סגנויות, שישה גביעי מדינה, תשע פעמים נוצחה במעמד הגמר מאז קום המדינה. היא הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה שנקלטה באירופה. לא שיחקה באירופה – נקלטה בה, עוררה תשומת לב. חיפה עשתה באירופה הרבה יותר מכל קבוצה ישראלית אחרת. אני מזכיר כאן דברים ידועים כי בעיני הם לא מובנים מאליהם. חיפה עשתה את כל זה בדרך שלה. בדרך שלה היא הגיעה פעמיים לשלב הבתים של ליגת האלופות, בדרך שלה היא הגיעה לרבע גמר גביע המחזיקות, הוציאה לאירופה הרבה יותר שחקנים מכל קבוצה אחרת וגידלה את הכישרונות הכי גדולים של הכדורגל הישראלי ב-30 השנים האחרונות. ותמיד, אבל תמיד, נשארה נאמנה ל-DNA שלה.
אף קבוצה לא שלטה בכדורגל הישראלי כפי שמכבי חיפה עשתה זאת במשך 25 השנים האלה ובכל תחום של המשחק. היא הייתה הראשונה להיחשף, הראשונה להיפתח, לנסות ולבצע.
מועדונים גדולים נקלעים לתקופות יבשות. זה לא פוסח על אף קבוצה. לברצלונה היו שנים עלובות במונחים שלה, לריאל, לבאיירן, ליונייטד, ליובה למילאן, לכולן. אבל אלו, ידעת שיחזרו. חיפה, קבוצה גדולה בסדר גודל מקומי – הייתה הרגשה שהיא לא תשוב, כי החזרה שלה הייתה כרוכה בנסיגה מעקרונותיה.
גם לברצלונה היו ימים קשים, אבל ידעת שתחזור (gettyimages)
באתר האינטרנט שלה, מכבי חיפה נראתה נפלא גם בשנים האחרונות. עברתי עליו דף-דף. אין מה לומר, מרשים. חתיכת ארגון יש שם. המועדון מעסיק שישה מנהלים בכירים וסך הכל 12 בעלי תפקיד ניהולי. לא חסר כלום, הכל מאויש: מנכ"ל וסמנכ"ל ומנהל מתקנים ודובר ומנהל מסחרי ומנהל קשרי אוהדים ומנהל לשכה ומנהל אדמיניסטרטיבי ותפעולי ואינטראקטיבי. וכל זה רק בדרג הניהולי.
יש גם פירמידה מקצועית: מנהל מקצועי ומאמן ראשי וארבעה עוזרים וסקאוטים ואנליסטים ומעסים ותראפיסטים ופיזיותרפיסטים ומנהלי לוגיסטיקה ועוזרים לוגיסטיים. ומחלקת נוער בעלת שדרה ארגונית-ניהולית דומה לזו של הקבוצה הבוגרת. עוד לא הגענו למתקנים, אבל כבר אנחנו מגיעים.
וזו אטרקציה בפני עצמה. את זה צריך לראות בעיניים. הנה המרכז לספורט רפואי ואלה שמועסקים בו. זה הרופא הכללי ושם בפינת הקפה זה הקרדיולוג. הפיזיותרפיסט והאורתופד עסוקים כרגע, כמו גם מנהלת המרכז הרפואי ומזכירתה. עד שאלה יתפנו נסור לכפר גלים – מתקן האימונים של הקבוצה הבוגרת. לא ברור לי כל כך מהאתר אם מתקן האימונים כפר גלים ומגרשי האימונים בקצף זה אותו דבר או שני מקומות נפרדים, כי בכפר גלים יש גם את הפנימייה.
ברמה הארגונית הכל דופק כמו שעון (ערן לוף)
לפנימייה אנחנו עוד ניכנס, אבל נתחיל במתקן האימונים. אנחנו באירופה כרגע: אמבטיות הקרח והג'קוזי והסאונות וחדרי הכושר וחדרי ההתאוששות וחדר האוכל וחדרי המנוחה ופינות ההתרגעות ומיטות הטיפולים ואולם ההרצאות וחדרי עריכת הווידיאו והקרנת קלטות הווידיאו שהאנליסטים עמלים עליהן ומשרדי המאמן הראשי ועוזריו ועכשיו נוסף גם מנהל מקצועי, ואם יהיה צורך יבנו לו אגף מיוחד כי חיפה לא חוסכת בדברים האלה.
נסור לפנימייה. איפה קיים עוד מפעל כזה? שחקני נוער מכל הארץ מקובצים שם בבניין משלהם, תרומת משפחות שחר וקז, ומשלבים שם בין לימודים לכדורגל. יש להם תוכנית לימודים משלהם ולימודי העשרה וקואורדינציה וטרמפולינה ותזונאים ופסיכולוגים של הספורט ויועצים מנטליים וסמכויות חינוכיות. אם לא ייצא מהילדים שחקנים אז שייצאו לפחות בני אדם. והכל מתוקתק ומרוהט וחדש ונוצץ ומושקע ויש גם חדרי מחשב.
רק בחיפה עצמה, בעיר, יש למועדון שלושה בתי ספר לכדורגל. ויש גם שלוחה בנהלל ועוד עשרים בתי ספר לכדורגל בכל רחבי הארץ: מצור שלום עד ראש פינה, מעפולה לטמרה ודיר אל אסד ויפיע וטבריה וכפר תבור. מכבי חיפה נמצאת בכל הארץ. רגע, שכחנו את כפר מנדא ופרדס חנה ורהט ואעבלין ופסוטה. או שפסוטה כבר אמרנו.
עד יום רביעי, אם היית שואל את בעל החזון, ההוגה, המקים והמייסד של כל זה – את כבוד הנשיא יעקב שחר – מה קורה למכבי חיפה ומה בדעתו לעשות בעניין, הוא היה נוטל אותך לסיור במרחבי האימפריה שבנה: במתקנים, באקדמיות, בבתי הספר, במשרדים, באמבטיות הקרח, בג'קוזי, בחדרי האירוח, בלובי, בחדרי המנוחה, בכיתות הלימוד, בחדרי הכושר, במגרשים הסינתטיים, במגרשים הלא סינתטיים, בחדרי הטיפולים, במרפאות, בחדרי ההתאוששות, באצטדיון עצמו, בסמי עופר שנבנה על פי ספציפיקציות שהוכתבו על ידי המועדון.
מועדוני כדורגל גדולים נשענים על מנגנון שמשרת אותם ומאפשר להם להיות כאלה. כל התשתיות האלה מוקמות ונבנות כדי לאפשר את מה שמונח בפרונט – את הקבוצה. מכבי חיפה התמכרה למנגנון, קידשה אותו, ותוך כדי כך שכחה את הקבוצה. לא שכחה אלא הקריבה אותה, העמידה אותה מתחת למנגנון, כדי שלא תפריע חלילה וחס לתקינותו התפעולית.
זה לא פיטורי מאמן מה שהתרחש שם השבוע, זה שינוי תפיסה. כשזה בא ממועדון שעל פי המסורת שלו כל כך נאמן לדרכו ולערכיו ודבק בהם – זו מהפכה. חשוב לרשום את התאריך, חיפה שינתה את דרכה.
לא סתם פיטורי מאמן, אלא שינוי תפיסה. רוני לוי (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?