שחר חדש: הזעזוע שיציל את מכבי חיפה

מסוגל לקום וללכת? שחר
מסוגל לקום וללכת? שחר |

הפיטורים של שפיגל היו רעידת האדמה וכעת זכריה מזהיר שדרוש צעד קיצוני

(גודל טקסט)

הנה כמה דברים שלא ידעתם על נומה קאליו, קבוצת הכדורגל החביבה מאסטוניה שהעיפה את האימפריה של הנשיא הראשון, יעקב "יענקל'ה" שחר, מאירופה: היא הוקמה ב-1923 על ידי שני מתאבקים ושרדה עד פרוץ מלחמת העולם השניה. ב-1997 הקימו אותה שוב, והיא התחילה לשחק בליגה האסטונית השלישית, מחוז הים הבלטי והסביבה. מאז דרך כוכבה וב-2012 היא אפילו זכתה באליפות. נאה.

בעונה המקצוענית הראשונה של האסטונים לאחר ההקמה מחדש, עונת 1997/98, עשה יעקב שחר את הזעזוע המשמעותי האחרון במכבי חיפה שלו, ופיטר באמצע הליגה את גיורא שפיגל, המנג'ר הכל יכול של המועדון עד אז. הפיטורים של שפיגל היו פצצה לפרצוף של חיפה, ולקח לה זמן להתאושש מהבום, אבל בסופו של דבר היה זה המהלך שסידר לירוקים – כמובן היו עוד סיבות לכך – את הרצף המפואר שהגיע לאחר מכן, עם שבע אליפויות ב-11 שנים.


מאז הפיטורים שלו לא נעשה זעזוע אמיתי. שפיגל (עדי אבישי)

לפני שמישהו ימהר לעשות היקש שגוי – אני לא חושב שצריך לפטר את רוני לוי ממכבי חיפה. באופן כללי, פיטורי מאמן הם דבר שצריך להשקיע בו הרבה יותר מחשבה ובכדורגל הישראלי זה בדרך כלל לא מה שקורה. ולגבי לוי – המקסימום שאפשר היה להגיד בנושא ההעסקה שלו הוא שמוטב היה לו יעקב שחר היה חושב פעמיים בטרם המשיך איתו את הרומן לעוד שנה, במקום להתבשם ולהשתכר מהחודשיים האחרונים של הליגה ומחגיגות הזכיה בגביע, שהזכירו יותר את אלה של סעדיה חתוכה זצוק"ל והפועל יהוד ב-1982 מאשר חגיגות כיאה למועדון ברמות שמכבי חיפה מספרת לעצמה שהיא שייכת אליהן. אבל שחר בחר להמשיך עם לוי, וזו זכותו, מה גם שלוי קטן מהבעיות של הירוקים. 

כי הבעיות של מכבי חיפה מתנקזות לכתובת אחת. נעים מאוד, יעקב שחר.


מכבי נתניה הבאה? (ערן לוף)

יכול להיות – הגיע הזמן ששחר יפנים – שמועדון הפאר מהכרמל צריך עוד פצצה לפנים כמו שקיבל אז, בתחילת האביב של 1998. שני אנשים היו מזוהים עם מכבי חיפה החדשה של שנות התשעים, שפיגל ושחר. השני פיטר את הראשון אחרי 4:0 שחטף בבית מהפועל כפ"ס, שהיה הדובדבן על קצפת של יכולת בינונית, חוסר מעוף ותחושת מיצוי טוטאלי אצל כל המערכות, כולל זו החשיבתית. והנה, גם אם לא נשווה בין כפ"ס לכוסילמלם האסטונית, נראה שמכבי חיפה שוב באותו מצב. דריכה במקום כבר כמה שנים, יריבות חדשות – שאינן מכבי ת"א – שמצליחות להפתיע, לחדש, לרגש, לסחוף (אז זו הייתה בית"ר ירושלים) ואובדן לגיטימציה שמכרסם אט אט ביציעים.

ובדיוק כמו אז, כשלא נותרה לו ברירה והוא שלח את גיורא הביתה, גם עכשיו אין לשחר ברירה אלא לבצע חיתוך חד. אם הוא באמת רוצה שהעסק הזה ישמור על סיכוי סביר להצליח מתישהו (למרות שלדעתי זה לא יקרה, ומכבי חיפה היא המכבי נתניה הבאה – אלופת עבר מפוארת מהפריפריה שתלך ותדעך אט אט) הוא חייב לחתוך. ממש. לזעזע עד היסוד. לא להעיף את רוני לוי, לא לקנוס את השחקנים, לא לצרף עוד מומחה לפעולות לחימה (בחייאת, מה החארטה הזו?) ולא להאשים את הקיזוז. במצב הנוכחי, כשגולדהאר עדיין עסוק בלספור את הג'ובות שקיבל על זהבי ואלונה מתחילה ללמוד לא רק את מגבלות הכוח שבא עם התהילה אלא גם את היכולת להפיק מההילה הזו חשמל לנורה שעשויה להאיר את כל באר שבע, ואפילו טביב אלעזר מרים קבוצה שמחה בעיר הבירה (ועוד צובר רקורד אירופי), יעקב שחר נראה פחות ופחות רלוונטי. 

וזה הזמן שלו לעשות את הדבר הנכון ביותר עבורו ועבור מכבי חיפה – פשוט לקום וללכת. עכשיו, כשעדיין זוכרים לו את הטוב שעשה, כש-8 אליפויות רשומות על שמו בלי עוררין ובלי גניבות דעת, כשהוא עדיין גאה במה שהשיג בתקופת כהונתו כבוס הבלתי מעורער של הירוקים. לקום, ללכת, לזעזע ממש – ולתת סיכוי הוגן לבא אחריו לנסות להחזיר את מכבי חיפה לקבוצה שהייתה בשיא ימיו של שחר.

אתה החוליה החלשה. שחר (ערן לוף)

עוד באותו נושא: יעקב שחר

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי