בוקסינג לפרצוף: ההיסטוריה תכה את צ'לסי וקונטה?

הבוקסינג-דיי מגיע, ואיתו זמן החלומות, ובמקביל זמן המימושים. צ'לסי מגיעה אל מחזורי הכריסמס במומנטום שלא היה כמותו מאז מאי 2002, אז סיימה ארסנל את העונה עם 13 ניצחונות רצופים וזכתה בתואר.  הבלוז נראים יעילים, מפחידים הגנתית, ובעיקר ממעטים לטעות. בסוג המשחק האיטלקי שהשריש אנטוניו קונטה, מיעוט טעויות עובד בעיקר מול הקבוצות מהחלק התחתון. כך ניצחה צ'לסי את שלושת משחקיה האחרונים – עם 0:1 קטן ולא מרשים התקפית מול ווסט ברומיץ', סנדרלנד וקריסטל פאלאס. צריך לדעת לעשות גם את זה כשהקבוצה מתפקדת פחות טוב מקדימה. 

במשחקים האחרונים ה"קדימה" בנוי בעיקר על איש אחד, דייגו קוסטה. כל עוד זה מצליח, והספרדי – בתוספת אדן הזאר – מספק את הסחורה, אז הכל בסדר. השאלה הגדולה היא האם צ'לסי באמת מראה סימני ירידה קלים, שיאפשרו לרודפות להשיגה, או שזו רק צבירת אנרגיות לקראת מה שיגיע עכשיו – שלושת מחזורי הכריסמס.

• יודעים לחגוג: הפרמיירליג מעלה הילוך בכריסמס
• מה צפוי לגדולות בטירוף הכריסמס?
• סופרגול: מתקרבים לזכיה בתיבת הזהב

המרדף שלפתע נוצר הוא של קבוצות איכותיות לא פחות מצ'לסי. אבל הן פחות יעילות, ומחזורי הכריסמס עשויים להגדיל את הפער שלה מהדולקות. הבלוז פוגשים היום את בורנמות' בבית (ללא קוסטה המושעה), ובשבת את סטוק בבית. שני הניצחונות הצפויים אמורים לשים אותם על 49 נקודות מתוך 57 אפשריות בסיום שנת 2016, סיום הסיבוב הראשון – מאזן שיאפשר להם להשיג 37-38 נקודות בסיבוב הבא כדי לקחת אליפות.

למרות שבכל ארבע האליפויות האחרונות שלה צ'לסי הגיעה לבוקסינג דיי כשהיא ראשונה – מה שנותן לכחולים סיבה להאמין שההיסטוריה תחזור על עצמה  – הרודפות מקוות להסתמך על כמה פיסות היסטוריה.

קונטה. ימשיך לחייך גם במארס? (gettyimages)

קחו למשל את טוטנהאם. בעונה שעברה היא הגיעה לבוקסינג דיי כשהיא תשע נקודות מהמוליכה לסטר, היא סגרה את הפער הזה תוך כמה מחזורים, ועקפה במהלך פברואר גם את ארסנל שהובילה את הטבלה. העונה היא בפער של עשר מהפסגה. סגיר? אם נזכרים ברכבת ההרים שכללה ארבע רצות לתואר אשתקד (סיטי, ארסנל, טוטנהאם, ולסטר כמובן), טוטנהאם רק חמישית, אז בואו נבחן את מצבן של השתיים שקרובות יותר למוליכה.

מנצ'סטר סיטי וליברפול נפגשות בשבת, ושתיהן עדיין נראות כמו יריבות ראויות לריצה אל התואר. הפער בפסגה לא אמור להדאיג אותן, אם הן מביטות אחורה לעבר הבוקסינג דיי הראשון בתולדות הפרמייר-ליג. ה-26 בדצמבר 1992 נחשב ליום המפנה בתולדות הווינריות של סר אלכס פרגוסון ומנצ'סטר יונייטד. השדים האדומים היו אז נטולי אליפות כבר 26 שנים והגיעו לכריסמס מהמקום השלישי, שש נקודות מנוריץ' (כן, כן) המוליכה. הם הגיעו להילסבורו למפגש מול שפילד וונסדיי, פיגרו 3:0 אחרי 62 דקות. ואז הגיעו מקלייר עם צמד וקאנטונה לקראת הסיום, והעניקו לפרגי נקודה, אבל בעיקר אמונה. יונייטד הפכה מאז לבלתי מנוצחת ורצה אל התואר הראשון שלה בעידן הפרמייר ליג.

פרגוסון. ידע מהפכים (gettyimages)

ואם כבר יונייטד והאופי, ז'וזה מוריניו נמצא כרגע בפער של 13 מהפסגה. כל מה שהוא יכול לחלום עליו זה שיחזור של עונת 1995/6 המטורפת, אז יונייטד הגיעה לבוקסינג למשחק מול המוליכה ניוקאסל בפער של עשר נקודות ממנה. היא ניצחה וחתכה לשבע. בינואר הפער גדל שוב והגיע עד 12, אבל איכשהו, האופי של תינוקות פרגי בהנהגת קאנטונה הביא לפרגוסון עוד אליפות, בפער נקודה מקיגן והמגפייז.

גם קונטה יודע שהדרך עוד ארוכה. פרגוסון שהזכרנו קודם הספיק לאבד פער של שמונה מרוברטו מנצ'יני וסיטי, שישה מחזורים לסיום רק לפני חמש שנים. הכריסמס הוא זמן טוב לשפר עמדות, לצבור נקודות וגם חוויות, אבל על הטבלה – כמו שאמר סר אלכס ממרום שנות הניסיון שלו – מביטים רק במארס. עד אז, נותר רק להתיישב מול המסך וליהנות ממרדף שעוד לא היה כמותו – מרדף של חמש קבוצות שבטוחות שהנה, עוד רגע הן משיגות את המובילה.