1. גל אלברמן ניגש לעמדת הראיונות בסיום משחק העונה ועשה מה ששחקנים מנוסים וחכמים כמוהו עושים אחרי הפסד – לא אמר כלום. "שני המפגשים האחרונים היו די שקולים והיו יכולים להיות מוכרעים לכאן או לכאן", ענה כשהתבקש להשוות את ה-1:0 בטרנר ל-0:1 בנתניה בדצמבר. כמה שהוא טעה. יש הבדל משמעותי בין שני המשחקים: הפקת לקחים. ויש גם מסקנה: הפועל באר שבע יותר טובה ויותר מוכנה ממכבי תל אביב.
במשחק הקודם, ג'ורדי קרויף ביטל את באר שבע לחלוטין. מכבי ת"א הסתערה על המשחק, כבשה, החמיצה ואחר כך ירדה למגננה רבתי ועדיין הצליחה למנוע מהאלופה מצבי הבקעה. באר שבע הייתה רעה ולא מאורגנת, אבל לא הפסיקה לנסות. אתמול בטרנר, מכבי ת"א נוטרלה, אבל לא ניסתה מספיק. ברק בכר למד את מה שלא עבד במשחק בנתניה, ליטו וידיגאל בא עם תכנית אחת שלא עבדה שלו.
המטרה העיקרית של בכר הייתה להעביר את ההכרעה למרכז השדה או יותר נכון לבטל את משחק האגפים החזק של מכבי ת"א. ב-20 הדקות הראשונות, זה עבד חלקית. אובידיו הובאן יצא כל הזמן לטל בן חיים, שיר צדק עשה את אותו הדבר מול דור מיכה, אבל הצהובים שלטו במשחק ויצרו חצאי מצבים. כשהמשחק הפך פיזי ועצבני, החיסרון הגדול של מכבי ת"א נחשף. באר שבע הרבה יותר עוצמתית וקילרית.
עוצמה וקילריות, אוגו (דני מרון)
במחצית השנייה, בכר עבר ל-4-4-2 יהלום, מערך איתו פתח במשחק בין הקבוצות בבאר שבע לפני שנה. אז וגם הפעם, מרכז השדה שלו בהנהגת ג'ון אוגו, מהראן ראדי והובאן (מצוין) ניצח את הקרבות מול האמצע הרך של הצהובים. לפני שנה, באר שבע התעייפה ושינתה שיטה בהפסקה. הפעם, בכר נתן למכבי ת"א לשרוף כוחות לפני שהנחית עליה נוקאאוט. לדור מיכה ורובן מיקאל לא הייתה תשובה לפיזיות של באר שבע אלברמן הופקר וכך האלופה יצאה בקלות למתפרצות.
באר שבע הצליחה לכבוש ממהלך בודד שהוביל לפנדל גבולי ומשם זה היה המשחק שלה. אין סיבה נראית לעין להיעלם מהמשחק כשסופגים שער חובה בדקה ה-22, אבל זה בדיוק מה שקרה לצהובים. הם נכנסו לבלאק אאוט של רבע שעה, התעוררו לפרקים בסוף המחצית הראשונה ובדקות האחרונות, אבל בכל שלב שהוא נראו חסרי אמונה. זה היה המשחק השביעי בין הקבוצות בעידן בכר ובכל פעם שבאר שבע כבשה ראשונה, היא גם ניצחה.
2. ההבדל המשמעותי בין מכבי ת"א של קרויף המאמן לזו של וידיגאל הוא החיסרון של אייל גולסה. בלעדיו, זו נראית שוב כמו הקבוצה האיטית של שוטה ארבלדזה. קבוצה צפויה ולא מספיק דינמית, חסרת אלמנט הפתעה. הדקות הטובות של הצהובים היו הדקות של רובן מיקאל. הוא חכם ומנהל משחק נהדר, אבל גם רך ולא מאיים על השער. אוסקר סקאריונה שהיה אמור לבצע כניסות, לא היה רלוונטי גם כשהוסט לאגף ימין.
מיקאל, רך מדי (דני מרון)
סקאריונה, לא רלוונטי (דני מרון)
מכבי ת"א ויתרה בצדק על האריס מדוניאנין ונוסא איגייבור בינואר, היא השאילה את דור פרץ, אבל מצאה את עצמה בלי אופציות מגוונות למרכז השדה. החידה הגדולה ביותר היא זו של מרסלו. אותו ברזילאי צעיר ורעב שחולם להגיע לליגות גדולות. השחקן שקרויף הגדיר אותו: "הבאנו שחקן שייתן לנו הרבה כוח במרכז השדה. הוא צעיר וייקח לו זמן להתאקלם בישראל. ניתן לו זמן כמו שנתנו לקיארטנסון. בכל הקשור לאופי שלו, הוא יכול להיות גם בתפקיד הקשר האחורי וגם בתפקיד קשר 50-50".
קרויף נתן למרסלו 28 דקות בכורה במשחק העונה בנתניה ועוד 17 דקות במשחקים מול מכבי פתח תקווה בגביע ובליגה. ומאז שהאנגולי מונה למאמן, הברזילאי שיחק דקה מול הפועל חיפה. וזהו. כך לא מתנהגים עם שחקן שהמועדון רוצה להשביח. היה מקום להריץ אותו ולהביא אותו מוכן יותר לפלייאוף העליון. אבל וידיגאל לא מאמין בשינויים. והגישה שלו בחמשת המשחקים שניהל התופצצה לו בפנים בבאר שבע.
3. ולמרות זאת, לא מובן העליהום על וידיגאל אחרי הפסד הבכורה. בעצם, אולי כן ברור. הוא פשוט טרף קל. עשוי מחומרים שגורמים לפרשן הישראלי הממוצע להרים גבה. הוא לא שם גדול. לא היה שחקן גדול. לא אימן קבוצות גדולות. האנגלית שלו לא מספיק טובה ולכן הוא לא יכול להגיד כל מה שהוא חושב. הוא רגוע. משעמם ויש מאחוריו צל כל כך גדול שלא נותן לו סיכוי להצליח.
למה לא זוכה לדקות? מרסלו (דני מרון)
לפני חודש, נכתב כאן באתר: "גם אם הוא (קרויף) לא מפריע באופן ישיר לווידיגאל עצמו, הוא פוגע בצורה כזאת או אחרת בתדמית של המאמן האלמוני שעדיין נמצא בשלבי הוכחה… הנוכחות של ההולנדי על הספסל פוגעת בעצמאותו של וידיגאל כמו חיבוק דב של הורים שלא מוכנים להרפות מהילד. כל עוד ג'ורדי נמצא קרוב מדי, זו תמיד תהיה הקבוצה שלו וההצלחה שלו".
הכישלון הנקודתי בבאר שבע הפך לכישלון של וידיגאל בדיוק בגלל הסיבות שהוזכרו. בפעם הראשונה שמכבי ת"א התקשתה ונקלעה לפיגור, קרויף המנהל הספורטיבי שיושב על הספסל חזר להיות קרויף המאמן, המתערב. וזה לא נראה טוב. לא כלפי חוץ ולא כלפי השחקנים. וידיגאל לא נקי מטעויות במיוחד בניהול המשחק. במצבה של מכבי ת"א היא הייתה חייבת לגלות הרבה יותר רצון ונחישות וגם מחשבה שונה מצד האיש על הקווים, אבל הנוכחות של ג'ורדי לא תרמה.
זה קיץ,מפתיע כי דווקא ג'ורדי, המטיף להפרדת סמכויות, חטא בגדול ועבר על כלל הברזל שלו עצמו. הוא אהב ונהנה לאמן, הוא הצליח ועורר באזז ברחבי העולם, אבל התקשה לשחרר ונשאר קרוב מדי, עד הרגע בו חצה קו. מכבי חיפה, הפועל חיפה, בני יהודה ואשדוד הגחיכו השנה את מושג המנהל הספורטיבי בשל חוסר הבנה בסיסי לגבי מהות התפקיד. קרויף, מי שאמור לסמל את הדרך הנכונה, נפל לישראליות. אבל אל דאגה, בישראל כמו בישראל המאמן תמיד אשם.
הפך לאשם בגלל ג'ורדי? (דני מרון)
4. מאבק האליפות לא סגור, אבל פער של שלושה משחקים (שבע נקודות בפועל) משמעותי מאוד כשנותרו עוד שמונה מחזורים לתום העונה. השבוע הקרוב, יהיה גורלי עבור שתי הקבוצות. באר שבע תילחם באופוריה, מכבי ת"א תנסה לשמור תואר אחר בחיים. הפסד בחצי הגמר יכול לרסק את הצהובים, ניצחון ישמור אנרגיות להמשך מרדף.
יש משמעות גדולה מאוד לזכייה בגביע מעבר לתואר עצמו, לעתידו של וידיגאל ולטעם שיישאר מהעונה המוזרה הזאת. זכייה בגביע שווה למכבי ת"א, על שחקני הנבחרת שלה, פתיחת עונה אירופית ב-13 ביולי ולא ב-29 ביוני. וזה משמעותי כי לשחקני נבחרת ישראל מצפה אחרי סיום העונה וגמר הגביע מחנה אימון באוסטריה, משחק ידידות מול מולדובה ומשחק רשמי מול אלבניה.
כלומר, יש במכבי ת"א שחקנים שיסיימו כמעט שנה בלי מנוחה ומה שקורה להם עכשיו ויקרה להם בקיץ, בוודאי ישפיע בצורה ניכרת על פתיחת העונה הבאה.
נדבק בישראליות, ג'ורדי (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?