1. הפועל תל אביב. בייאושו, עו"ד שאול קוטלר עשה השבוע טעות אסטרטגית. הוא נתן למשחק מול מכבי פתח תקווה טייטל של "המשחק האחרון", ההזדמנות האחרונה לבקר את החולה ולהיפרד ממנו. בהמשך, גיא לוזון חזר על הדברים ונוצרה אנדרלמוסיה. קוטלר וגם לוזון פגעו בתלכיד שהמאמן בנה מתוך הכאוס. באותה חבורה מגובשת של לוחמי צדק שמאמינים שהכל אפשרי. ואז בא קוטלר וניתק את החולה מהמכונה בכך שגזל ממנו את הדבר היחיד שעוד היה לו. התקווה.
לא מעט אנשים בסביבת הפועל ת"א טוענים שקוטלר ניסה ליזום משבר או לכל הפחות להציג אותו כחמור יותר רגע לפני דיון החירום ביום רביעי. לא מעט גורמים בכדורגל הישראלי סבורים שהתסריט האופטימי הוא הריאלי. כלומר, שהפועל ת"א תמצא דרך להפעלה רזה שתאפשר לה לסיים את העונה גם תחת פירוק, גם במינוס תשע נקודות. היא אולי תרד ללאומית, אבל לא תיעלם ובטח לא תשחק את המשחק האחרון שלה בשבת. יש הרבה גורמים – וביניהם ההתאחדות והמנהלת – שלא ייתנו לזה לקרות ויעדיפו קבוצת נוער על הדשא עד סוף העונה מליגה עם 13 קבוצות.
וכך התעוררה הפועל ת"א לבוקר נוסף של כאוס. על הפרק, השחקנים נגד הנאמן. הנאמן נגד הסוכנים. קוטלר רוצה דמי העברה. והשחקנים, הלוחמים שלוזון הבטיח שיישארו נאמנים לו ולא ינטשו את הספינה, רבים על מקום בסירת ההצלה ורוצים שחרור בחינם. איפה זה ואיפה הרוח מה-1:1 בבאר שבע? איפה התלכיד המיוחד מעורר הכבוד? לאן נעלמה האמונה שהסגל הזה יכול אפילו להדהים ולהישאר בליגה גם אחרי הפחתת נקודות?
לוזון. מחבורת לוחמים לבגדי יד שנייה (ערן לוף)
השופט איתן אורנשטיין כבר טען בהחלטה לגבי ארון שוינפלד שלא ייתן לקבוצות ובעלי עניין לנצל את המצב של הפועל ת"א. קוטלר יודע שאורנשטיין כנראה יעמוד לצדו גם הפעם. אבל את הנעשה אין להשיב. הקושי הבלתי נסבל יצר משהו בהפועל ת"א. חיבור מיוחד של כאב. ועכשיו? זה מרגיש כמו מלחמת ירושה. כמו מכירת חיסול בחצר של בגדי יד שנייה. קוטלר אולי טעה בגדול, אבל יש אצלו שחקנים שצריכים לחשוב אחרת.
2. לאומית. 2014. פדרו גלבאן חזר לבני יהודה אחרי עונה אחת ועזר לה לדרוס את הליגה עם 22 שערים. 2013. ערן לוי, כישרון לא ממומש על פרשת דרכים, בחר לרדת ללאומית עם נתניה וקיבל אחרי שלוש שנים וחצי בהן נשאר בזמנים טובים ובעיקר רעים, מעמד שמעולם לא היה לו ותמיד חלום עליו. 2008. מאור מליקסון, כישרון לא ממומש בדימוס, לקח את ההחלטה הכי טובה בקריירה שלו, ירד ללאומית להפועל באר שבע ומשם הכל היסטוריה. וזו רק רשימה חלקית.
הרוש. ההזדמנות שלו להיות סמל והשוער מס' 1 (דני מרון)
הנה כמה עובדות, קחו אותן באיזה סדר שתרצו: הליגה הלאומית חלשה מאוד. קבוצה שבאמת רוצה לעלות ומוכנה להשקיע אפילו סכומים לא גבוהים, תעלה מיד. ירידת ליגה מנקה מועדון, משחררת ממועקות ומאפשרת בנייה מחדש. שחקנים בארץ הבינו שקל יותר להשתקם ולהיחשף במועדון גדול עם שאיפות בלאומית מאשר בקבוצת תחתית בליגת העל. והנה השערה אחת: הפועל תל אביב תרד ללאומית על כר הדשא. ותחזור בניהול כזה או אחר לליגת העל תוך עונה אחת.
ירידה ללאומית היא לא קללה. יש בה שלל יתרונות ובעיקר תועלות שאפשר להפיק. היא לא רק הקימה לתחייה והעצימה שחקנים אלא גם הובילה לבנייה ופריצה של שמות וכוכבים חדשים, שאולי לא היו מקבלים הזדמנות בליגת העל, כמו: מיכאל אוחנה, אור אינברום, שיר צדק, עומר אצילי, דור אלו, גידי קאניוק, אלי בבייב ועוד רבים אחרים. תשאלו את אוהדי מכבי נתניה. כולם יגידו לכם כמה כיף בלאומית. משחקים ביום שישי, מנצחים כמעט כל משחק, אין לחץ, אין עצבים, אין קללות. זו כמו חופשה ארוכה. טיול אחרי צבא בו אתה מטעין מצברים וחושב מה תעשה כשתהיה גדול.
עכשיו בואו נניח לרגע שיימצא פתרון שיחזיק את הפועל ת"א חיה, יאפשר לה לסיים את העונה בלי להעמיק את הגרעון והיא תרד על כר הדשא. גם או במיוחד אם תהיה קבוצה בפירוק, אוטומטית היא תהפוך ליעד מבוקש – למי שירצה לנהל אותה וגם לשחקנים שתמיד חלמו להגיע למועדון בסדר גודל כזה. המשמעות היא שיש גם בסגל הנוכחי וגם בגזרת המושאלים, שחקנים שצריכים לחשוב על היום שאחרי. מי רוצה להיות הסמל הבא של הפועל ת"א? על מי תיבנה הקבוצה החדשה?
רייכרט. יפיק תועלת מירידה (עדי אבישי)
בן רייכרט יכול להפיק תועלת מירידה, אביחי ידין בוודאי ייזכר אחרת אם ימשיך, דודו ביטון יכול לקרוע את הלאומית, רמזי ספורי וניר לקס יהיו יותר משמעותיים, אבל יש שם אחר שיכול וצריך להיות הפנים החדשות באדום. קוראים לו אריאל הרוש. בחור טוב וחסר מזל שכמו כל "גיבורי המשנה" של עונת הצ'צ'נים בבית"ר, מצא עצמו נשאב למערבולת ממנה הוא מתקשה לצאת. הרוש נולד לגדולה. באופי שלו, הוא צריך להיות קפטן ומנהיג. הפנים של משהו. לא בשבילו להעביר את הזמן במקום בינוני.
הקרב על אפודת השוער הראשון בנבחרת, זו שהובטחה להרוש אך מעולם לא ניתנה לו, נפתח אחרי פרישת דודו אוואט. דודו גורש מבוגר, אופיר מרציאנו מחפש יציבות בקריירה ולא בטוח שהדור החדש של שוערים צעירים שהציף את ליגת העל (תופעה מבורכת) עדיין בשל. יש תחרות בריאה, יש אופציות, אבל שום שוער – כמו גם הרוש עצמו – לא חף מחסרונות ובעיות בפן המקצועי. אבל עונת עלייה בהפועל ת"א יכולה להיות הגאולה שהרוש מחכה לה. כרטיס היציאה שימחק את השנה המקוללת ההיא בבית"ר וייקח אותו למקום אחר.
לפני הצ'צ'נים, הרוש רצה לתת עונה טובה, להיות שוער ראשון בנבחרת ולעבור לאירופה. מאז, הוא נפל ודברים נפלו מסביבו בבית"ר, מכבי נתניה והפועל ת"א. במאי 2018, הוא יהיה בן 30. אולי הוא כבר לא ישחק באירופה ויגשים את כל החלומות, אבל עד אז הוא יכול לחזור להיות שוער ראשון בנבחרת, לחגוג עליית ליגה ולהיות סמל, קפטן, גיבור. להפוך רשמית ליוסי אבוקסיס החדש.
3. אופיר מזרחי. מכבי חיפה הפכה השבוע את חלון ההעברות של ינואר ממטורף לפסיכי. ברגע שהירוקים שחררו לשוק שישה שחקנים, עדת הזאבים שלמטה המכונה רוב הקבוצות בליגת עטה על הטרף (ובפועל: יש מה להציע לסכנין על ז'אורז'יניו). במקביל, התפנה מקום בסגל לשחקנים שיגיעו לטווח ארוך. המשמעות ברורה. למכבי חיפה יש עכשיו עוד יותר מה להציע מבחינה מקצועית כדי לפתות את המציאות הבודדות בשוק המקומי הדל. והיא יכולה לתת פייט למכבי ת"א ולבאר שבע כמעט על כל מה שמסתובב על המדף לפחות בגזרת הישראלים.
אלא שיש שם אחד שקצת נשכח ברשימת המציאות. המלפפון החם של ינואר 2016. אופיר מזרחי. בקיץ הוא הושאל מקריית שמונה ללוגאנו והחיבור לא היה מוצלח. מזרחי שיחק לא מעט – 13 הופעות ליגה מהן תשע בהרכב – אבל הוא לא כבש. ולא התאקלם. והקבוצה שלו רחוקה שתי נקודות מירידה בתום מחצית עונה ויצאה לפגרה בתום רצף של עשרה משחקי ליגה ללא ניצחון.
מזרחי. המלפפון החם של ינואר (אתר רשמי לוגאנו)
"הוא לא השתלב ולא ימשיך", אמר לאחרונה הנשיא אנג'לו רנצטי. לוגאנו שאלה את מזרחי עד תום העונה עם אופציה לרכישה, שכרגע כאמור לא נראה שתמומש. המאמן החדש פאולו טרמצאני יקבל החלטה לגבי עתידו של החלוץ הישראלי, אבל לא מן הנמנע שמזרחי ישוב בקרוב לליגת העל בהשאלת משנה או ברכישה מאיזי שרצקי. לקריית שמונה, טוענים בסביבתו של השחקן, הוא לא ישוב. המחיר, אגב, אטרקטיבי הרבה יותר משל עומר דמארי או אפילו עומרי אלטמן.
מזרחי, שהבקיע 10 שערים בעונה שעברה, יכול להיות אופציה מעניינת ונשכחת גם לגדולות. הוא כישרון, הוא שחקן התקפה מגוון, הוא בן 23 והעלות הנמוכה יחסית שלו הופכת אותו לזמין יותר משאר הצעירים החמים בליגה, גם אלה שמשחקים בהפועל ת"א. מכבי חיפה, שמאוד רצתה לצרפו לפני שנה, גיששה שוב ומעט נסוגה כנראה בגלל האפשרות לצרף את אלטמן. אבל דבר אחד בטוח, כשמוותרים על שישה שחקנים בשבוע עם אופציה לשמונה, יהיו שחקני רכש שיחליפו אותם. צפו לינואר חם.
4. האירוע הביזארי של השבוע. קריית שמונה מודיעה על החתמת ג'ייקוב נג'וקו על חוזה ארוך טווח. ואז אתה מוצא את עצמך עם שלל שאלות ומחשבות מתגלגלות. רגע, איזי שרצקי לא אמר שהוא עוזב? ושישחרר את כל הזרים בינואר? ואיך מכבי ת"א ב' שרחוקה שלוש נקודות מעלייה משחררת את הכוכב שלה בקלות? ובאיזה עולם תקנון ההתאחדות לכדורגל מאפשר להם בכלל לעלות? אז אולי שרצקי בכלל לקח את נג'וקו כדי להכין אותו למעבר למכבי ת"א א'? נקודה למחשבה.
5. המאצ' אפים של המחזור. אלי אלבז ורן יצחק נגד ההתקפה הלוהטת של הפועל חיפה, תומר קשטן נגד האאקסית הטראומתית, רנה מולנסטיין נגד תווית הבלוף, קובי רפואה נגד העולם בדרבי המשפחתי של הלוזונים, שתי ההתקפות העלובות בליגה ראש בראש, ברק בכר נגד החלטות קשות, רן בו שמעון נגד להיות מוחלף על ידי גיא לוזון.
מה דעתך על הכתבה?