אז תור כריסטיאן קרלסן הצהיר שהוא יופתע מאוד אם בעונה הבאה מכבי חיפה לא תרוץ לאליפות. יופי, אני בטוח שעכשיו ראשי מכבי חיפה יכולים להירגע. קרלסן אמר. אני מניח שהוא גם אמר – לא לתקשורת, אלא למי שמשלם לו – שקגלמאכר יהיה המנהיג החדש של חיפה ויצעיד את המועדון קדימה. גם על ואצק. נו טוב, אז אמר.
כבר עכשיו ברור: קרלסן נכשל. הוא גם מודה בכך, אבל רוצה עוד צ'אנס לתקן. השאלה הגדולה היא למה שקרלסן יקבל מה שאחרים לא קיבלו? מדוע אלכסנדר סטנוייביץ' פוטר באמצע העונה אחרי שהשיג בערך את אותם אחוזים? וכנ"ל בנאדו בעונה שלפניו, שהגיעה אחרי עונה בה סיימה חיפה במקום השני? מדוע רוני לוי הלך הביתה אחרי שהביא גביע ראשון לירוקים אחרי 18 שנים?
כמובן שהתשובה מורכבת. אחרי שנים בהן מכבי ת"א שולטת בכדורגל הישראלי עם מנהל מקצועי תוצרת חוץ, החליטו גם בחיפה לנסות את השיטה. אז קרלסן כאן, ואפשר כבר עכשיו להבין שאין לו שפנים שיוציא מהכובע והתואר "קוסם" לא יוענק לו כנראה בחודש מאי.
העונה של מכבי חיפה עוד לא נגמרה. היא עדיין בטופ-6, עדיין בטווח נגיעה מכרטיס לאירופה, ובעיקר היא צריכה להאמין. הרי בשביל קבוצה איכותית ובריאה, פער 8 מהמקום השני, ובטח פער 6 מהמקום השלישי – שניהם ברי סגירה כשנותרו עוד 54 נקודות בקופה. העניין הוא האווירה.
בתחילת העונה, עם חילופי המאמנים והגעתו של רנה מולנסטיין, הייתה תחושה בחיפה של משהו חדש וטוב. מולנסטיין הוא איש נחמד, ועל אף שבכדורגל זה לפעמים בעוכריך, ההתחלה שלו הייתה מרעננת. ואז הגיעו גם תוצאות חיוביות, והתחושה הייתה שהאיש שעדיין לא הצליח כמאמן ראשי מאז עזב את החממה של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד לפני ארבע שנים הוא האיש הנכון בזמן הנכון. ניחוח אירופי תקף את סמי עופר בתחילת החורף הזה, וקבוצה שמנצחת את מכבי ת"א וב"ש בתוך חודש היא קבוצה שיודעת מה היא עושה.
יעקב שחר. מאמין לכל מילה של הנורבגי (ערן לוף)
אז כמו בהרבה מקרים בהם המוטיבציה גוברת על האיכות, כנראה שהירוקים נהנו מהיותם אנדרדוג רעב מול שני האריות של הכדורגל שלנו. לא יותר מכך. מולנסטיין לא חידש או שינה יותר מקודמיו על הקווים, אבל הוא לפחות לא מפזר הבטחות שאת טיבן נדע רק באביב 2018. קרלסן מזכיר קצת את אשפי קבוצות הרכישה – קל מאוד להצהיר ולהבטיח הבטחות על משהו שאתה לא חתום עליו. אז אם אמר שיהיה היתר בנייה בעוד שנה – אז אמר. כך גם אמר שחיפה תרוץ לאליפות בעוד שנה. על סמך מה הוא אומר את זה? לא ברור. השאלה היא אם יש מי שקונה את האמירות הללו.
כבר לא מדובר כאן ב"תהליך", אלא בהצהרה שאין לה שום ביסוס במציאות. לא כשהאלופה ממשיכה לקנות את הישראלים הכי טובים, לא כשמכבי ת"א קונה את הישראלים כמעט הכי טובים. לא כשמכבי חיפה ממשיכה להביא שחקנים שלא נמצאים בכושר הטוב של הקריירה שלהם, והם בגדר חידה.
רנה מולנסטיין. רק מוטיבציה (ערן לוף)
אבל יענקל'ה שחר התחיל משהו, והוא רוצה לדבוק בו. הוא נתן לקרלסן לשחרר שבעה שחקנים – וזה דווקא מהלך עם אמירה ברורה שבינוניות לא תהיה כאן יותר. אבל מהצד השני, קרלסן לא באמת מביא לשחר את מה שהתרגל אליו בשנים היפות. הוא לא מביא לו הבטחה שהוא יוכל להביא את השחקנים הישראלים הכי טובים לחיפה, ופה נעוצה בעצם הבעיה של מכבי חיפה של 2011-2017. היא איבדה את כוח המשיכה לשחקנים הבכירים בכדורגל שלנו, היא כבר לא תמיד, או אפילו כמעט תמיד לא, האופציה הראשונה של שחקן ישראלי בכיר.
ולכן, כשקרלסן לא יכול להבטיח לשחר את הישראלים הכי טובים בירוק, וכשהוא ממשיך להביא זרים בינוניים, הוא לא יכול להצהיר שחיפה תרוץ לאליפות. כל אמירה כזו פוגעת באינטליגנציה של הסובבים אותו. ואולי שחר צריך להמשיך להאמין בבחור האופטימי הזה. אולי, אבל צריך לראות גם תוצאות, מעשים, אבני דרך ל"תהליך" המושמץ כל כך. עד אז, קרלסן ימשיך לפזר אופטימיות נוצצת לכל עבר. הוא טוב בזה.
מה דעתך על הכתבה?