גונסאלו גרסיה לא משודרג: סקאריונה הוא סמל הבעיות של מכבי ת"א

להוציא את סיום המחצית הראשונה, מכבי ת"א ממש לא שיחקה רע. היא פשוט נגררה למשחק שלא מתאים לה. מאז פיטורי ארבלדזה, הצהובים ידעו להכריע משחקים מהר, להכתיב בהם את הקצב ולשלוט בהם. כל פעם שמכבי ת"א נאלצה לרדוף, היא נפלה. ואתמול, במחצית השנייה היה משחק פתוח של לכאן או לכאן. התקפה אחרי התקפה. זה היה מהנה לצפייה אם אתה אוהד אובייקטיבי. פחות מהנה עבור קבוצה שלא יכולה להרשות לעצמה למעוד. 

עם סיום המשחק בטדי, הודו אוהדי מכבי ת"א לשחקנים על המאמץ וביקשו: "רק תביאו גביע". גם הם מבינים שהסיפור נגמר ולעונה הזאת נותרו שתי מטרות: למנוע מבאר שבע לחגוג אליפות בבית המנוכר בנתניה וכמובן, להביא את הגביע. 

2. טל בן חיים שהתעורר בפלייאוף העליון היה השחקן הכי טוב על המגרש בדקות הראשונות עד שנפצע. הוא היה נייד, מסוכן, ניצל היטב את הבלבול בהגנת בית"ר ירושלים לאור המעבר לשיטת שלושת הבלמים, הוא הגיע למצבים, כבש ואז נאלץ לרדת מהמגרש. כשאוסקר סקאריונה נכנס במקומו, מכבי ת"א נכבתה למספיק זמן ואיפשרה לבית"ר לחזור למשחק. 
 

סקאריונה הוא שחקן מעצבן. זה משהו בגישה. מסוג השחקנים שתמיד נראים קצת אפאטיים ולא מספיק מחויבים. בארץ, לא אוהבים שחקנים כאלה. אוהדים ישראלים תמיד יתחברו לסקורר שמבקיע או לשחקן המוטרף שיורד לגליצ'ים. סקאריונה הוא לא זה ולא זה. בדקות שלו על המגרש במחצית הראשונה, מכבי ת"א נראתה כמו הקבוצה של ארבלדזה שהפסידה בטדי לפני שלושה חודשים וחצי. 

הארגנטינאי הבקיע העונה 10 שערים בכל המסגרות (חמישה בליגה, ארבעה באירופה ואחד בגביע המדינה), אבל לא הצליח להותיר חותם או להשפיע על הקבוצה. למעשה, ארבעה משערי הליגה שלו נכבשו בשני משחקים מול סכנין והשער הכי משמעותי נכבש במשחק באלקמאר. הוא יעזוב, כנראה בסוף העונה, עם תגית של שחקן מאכזב שהרוויח יותר מדי ויישכח במהרה. 

האמת, זה היה כישלון ידוע מראש. ארבלדזה וגם ג'ורדי קרויף בהמשך הפיקו מסקאריונה תועלת כשהוא שיחק חופשי מתחת לחלוץ. באגף הוא נעלם, בשלישיית הקישור הוא לא אפקטיבי וכחלוץ מדומה הוא לא מספיק טוב כי הוא לא עובד בשביל להגיע למצבים. ההגעה של וידיגאל דחקה את סקאריונה החוצה. בבאר שבע, הוא פתח, נראה רע והוחלף במחצית. אתמול קיבל דקות משמעותיות ראשונות מאז טרנר והצהובים שוב איבדו משחק קריטי. עם סקאריונה בהרכב (11 משחקים) מכבי ת"א צברה 66 אחוזי הצלחה ובמשחקים שלא פתח – 73. 

בחמש העונות האחרונות שלו סקאריונה כבש מספרים דו ספרתיים בקבוצות לא גדולות בשווייץ ובטורקיה. גם שם דיברו עליו במונחים של "דיווה", כוכב שלפעמים נראה מהלך במגרש ולא נותן מספיק. שחקנים כאלה, שחסרים את הניצוץ, הטירוף והברק, לא יכולים להוביל קבוצה לאליפות. הם צריכים קבוצה שתעבוד בשבילם. הוא לא שונה משחקנים כמו פדרו גלבאן, רובן ראיוס ואפילו גונסאלו גרסיה. שימו את סקאריונה, למשל, במכבי חיפה ובנו סביבו מערך ותקבלו את המספרים שהוא יודע לתת, אבל כנראה לא תקבלו אליפות.  

3. ליטו וידיגאל ובהמשך הבלם טל בן חיים השתמשו באותה סיסמא. זה לא נגמר עד שזה נגמר. "למכבי ת"א כמועדון הגדול בישראל יש אחריות לעלות ולנצח כל משחק", אמר המאמן. "מכבי ת"א לא יכולה להרשות לעצמה להרים ידיים", הוסיף הבלם. אלא שגם הסיסמאות לא הצליחו למנוע את התחושה שמדובר במסיבת פרידה. 

לפני שנה, בטדי, פיטר בוס ישב במסיבת העיתונאים והודה שנכשל. הוא קיבל קבוצה בפער נקודה מבאר שבע ועם 19 משחקים לנהל. וידיגאל ירש פער של חמש נקודות עם 14 משחקים לנהל. בוס צבר 75 אחוזי הצלחה, וידיגאל  עומד על 81. מכבי ת"א של בוס גילתה שיפור ביכולת, אבל קרסה במאני טיים. מכבי ת"א של וידיגאל לא תמיד יציבה ביכולת, אבל מאוד התאזנה וגם היא – נפלה במאני טיים. 

האם וידיגאל נכשל? לא, מהסיבה הפשוטה שמעולם לא היה לו סיכוי להצליח. הקדנציה של ג'ורדי הייתה כל כך מוצלחת, הדומיננטיות שלו והנוכחות שלו על הספסל פגעו בתדמית של האנגולי. אלא שכל הנתונים הללו לא צריכים להשפיע על ההחלטה האם להמשיך עם וידיגאל. מכבי ת"א לא יכולה להרשות לעצמה לפתוח עונה שישית עם מאמן חדש ולעבור עוד פעם את כל תהליך ההסתגלות. 

הקיץ הזה יגרור איתו החלטות קשות לגבי המשך דרכם של ותיקים שמסיימים חוה כמו יוסי בניון, גל אלברמן, ברק יצחקי ובן חיים הבלם, בידיעה שגם מי שימשיך ייתכן שיהיה צריך להתמודד עם מעמד מופחת. מכבי ת"א תצטרך להביא ישראלים בכירים והיא תסתער עליהם. היא תחליף גם חלק מהזרים וכמובן שתחפש להעפיל שוב לשלב הבתים של הליגה האירופית. כלומר, מהפכה מסוימת תהיה או יותר נכון, המשך תהליך חילופי הדורות מהסגל שהביא את שלוש האליפויות. קיץ כזה לא דורש זעזוע נוסף. וידיגאל צריך לקבל את הקרדיט לסיים את מה שהתחיל.