ארבעה גמרים גדולים, ארבעה מחמשת הגדולים של אירופה, ישוחקו בשבת בערב. המון שאלות לשאול, אבל בסוף הערב לא נוכל לקבל את כל התשובות. ומעל הכל עומדת שאלת ארסן ונגר. האם זהו משחקו האחרון בתפקיד? האם כישלונו הצורב בכל המסגרות – להוציא את הגביע האנגלי – אמור להשפיע על הבוסים שלו? ואולי אין לו ממש בוס? ונגר הוא איש עתיר תארים, אבל רובם שייכים לתקופה של לפני עשור ומעלה. מה שנשאר לו הוא הכבוד הגדול שרוכשים לו הבעלים. ולכן, למרות שזו הפעם הראשונה שארסנל לא תתכונן הקיץ לליגת האלופות, לא מסתמן בוודאות שהצרפתי עומד ללכת הביתה.
רוב האוהדים משוכנעים שהגיע הזמן. המקום החמישי התפרץ לדלת פתוחה, כי הם היו משוכנעים כבר לפני שנה ושנתיים שוונגר לא מצליח להדביק את העידן החדש. אבל זה לא תלוי בהם, זה תלוי גם בבעלים. אבל גם בוונגר.
ונגר. מגיע לגמר כאנדרדוג (gettyimages)
אז מחר גמר גביע, והוא שוב אנדרדוג. צ'לסי במצב רוח נהדר, ארסנל שלו מגיעה בכושר טוב, אבל עם כמה חיסורים שעלולים לשבש את משחק ההגנה החדשני שאימץ – יותר נכון, העתיק מקונטה. ללא קוסיילני, ההגנה של ארסנל הרבה פחות טובה. גבריאל בספק, גם אוקסלייד-צ'מברלין – שנכנס נהדר לתפקיד איש הכנף הימנית בשיטה החדשה.
ונגר כבר לא ילד – עוד מעט בן 68 – ובוודאי רוצה להמשיך, אבל שיאו הרחק מאחוריו. דווקא אם יזכה מחר בגביע, הוא עשוי לחשוב על פרידה מכובדת עם תואר. להמשיך להיאחז בקרנות המזבח? זהו תרחיש ריאלי ביותר, אבל בהחלט תיתכן כאן הפתעה. אם היא תתרחש – זה יגיע בוודאי ביום שאחרי המשחק, עם גביע או בלעדיו.
כמו ונגר, גם תומס טוכל מחפש נחמה. בניגוד לוונגר, כאן הקרדיט אינו בלתי מוגבל. טוכל סוגר שנה רעה. דורטמונד עשתה רכש מסיבי בקיץ, אבל מסיימת רק במקום השלישי, הרחק מבאיירן מינכן ומתחת ללייפציג העולה החדשה. באירופה היא הרשימה, וקשה לשפוט אותה על רבעי הגמר מול מונאקו, מסיבות מובנות. טוכל הלך אחורה, ובכלל לא בטוח שיקבל עוד צ'אנס.
גמר הגביע עבורו הוא מבחן. דיברו עליו כעל היורש של יורגן קלופ, אבל בפועל, אם לא אובמיאנג, טוכל היה מסיים עונה מחוץ לרביעייה הראשונה. אבל אובמיאנג כאן, וטוכל פייבוריט לקחת גביע שאולי יוכל להשאיר אותו בדורטמונד לעוד עונה. בצמרת המועדון לא מסתירים את אכזבתם מהעונה החולפת, ולכן גם אם טוכל ייקח מטאווטחה את הגביע (בהצלחה, טאלב), זה עלול להיות משחק הפרידה שלו מהקבוצה.
עבור לואיס אנריקה, המפגש עם אלבס הוא בוודאות משחק פרידה. לא נכביר מלים על האיש שעשה שלוש שנים נהדרות בבארסה. הוא פייבוריט לקחת עוד גביע, שלישי ברצף, ולהמשיך הלאה. סימן השאלה שמרחף מעל בארסה עוסק במהפכה הצפוי בקיץ: האם זהו המשחק האחרון של הקבוצ כפי שאנו מכירים אותה? מי יעזוב? ואיזה מאמן יגיע? ולוורדה הוא האופציה המועדפת כרגע על ראשי המועדון, אבל כלום לא סגור; אינייסטה בדעיכה אבל ימשיך; מסי נשפט ל-21 חודשי מאסר, אבל לא באמת ילך לכלא; ומעל כל אלה יש גם קבוצה בצד השני, שמאוד רוצה לעקוץ. ואם יש עונה שבה אפשר לעקוץ את בארסה, זו העונה הזו. למרות שהיא פייבוריטית,ראינו איך במשחק החשוב ביום ראשון היא איבדה ריכוז וכמעט הפסידה לאייבר. היכולות שלה לחזור ממצבים אבודים שוב הצילו אותה, אבל לא לעולם חוסן.
אנריקה. משחק פרידה (gettyimages)
וכשמדברים על חזרה ממצבים אבודים, אי אפשר שלא לסיים עם הדמות הטראגית של הכדורגל העולמי העונה: אונאי אמרי. פריז סן ז'רמן מול אנז'ה הוא מצ'-אפ שדומה לגמר הספרדי, אבל הגמר הצרפתי יהיה פינאלה לעונה קשה מבחינת הפריזאים, שהיו כבר עם ארבע רגליים ברבע גמר ליגת האלופות, ונפלטו בבושת פנים עקב נאיביות אין קץ, שופט מבולבל (מי נאיבי עכשיו?) ואלוהי הכדורגל. אבל לא רק באירופה – גם בליגה אמרי פישל, כשנתן לקבוצה אחרת לשבור את ההגמוניה שבנו קודמיו (וזלאטן איברהימוביץ') בעונת הבכורה שלו. בניגוד לטוכל, אמרי אמור להמשיך לקבל את הקרדיט כדי לנסות לתקן, אבל גביע הוא חובה אחרי רצף הכישלונות העונה, ויוכל לסיים עונה עצובה עם קצת מתוק בפה.
מה דעתך על הכתבה?