1. קובי מויאל סיים את העונה בבית"ר ירושלים בתחושות כל כך לא טובות, עד שאמר לאשתו: "אני חייב לנקות את הראש ולנסוע לשבוע וחצי בארה"ב". בעודו נופש במיאמי, התקשר אליו סוכן השחקנים איתמר קינן עם הצעה חד פעמית – להגיע להתרשמות הדדית בניו יורק קוסמוס. "הם מדברים עלייך כמה שנים", אמרו לו קינן. מויאל ביטל את הטיסה לווגאס, נכנס לקניון, רכש נעלי כדורגל וטס לניו יורק. אחרי כמה ימי אימונים שמע תשובה שלילית. הסבירו לו שמאוד התרשמו ואהבו את הגישה, אבל אין מקום לזר והקבוצה צריכה חלוץ. מספר ימים אחרי שחזר ארצה, קיבל את ההודעה המשמחת: בקוסמוס החליטו ללכת עליו בכל זאת.
"סיפור של אחד למיליון", מספר מויאל. "לתפוס גם מדינה כזאת, גם עיר כזאת וגם קבצה כזאת". בסגל של אלופת ה-NASL יחכו לו אקס יובנטוס, אמאורי, אנדראה מאנצ'יני, הבן של, חאבי מארקס ואיוסה הספרדים ועמנואל לדסמה הארגנטינאי. מויאל חי בחלום. כבר מדקלם בעל פה את ההיסטוריה המפוארת של קוסמוס, מתרגש להיכלל ברשימה בה נמצאים פלה, פרנץ בקנבאואר, מוטל'ה שפיגלר וראול. אפשר להבין אותו. אין אדם שלא היה רץ לרילוקיישן בניו יורק. הוא עבר לקבוצה תחרותית בליגה טובה שהיא השנייה בחשיבותה בארה"ב. אבל כן צריך לשאול את השאלה: למה זה קרה?
"עברתי תקופה לא פשוטה בחודשים האחרונים גם מבחינה מקצועית בסוף העונה בבית"ר וגם בפגרה. אני מרגיש שהכדורגל שלנו השתנה ולא לטובה. במקום ללכת קדימה, זה הולך אחורה בנושאי סוכנים ותקשורת", מסביר מויאל. "יש החלטות לא מקצועיות. קשה לי לראות משחק ולשמוע פרשן בכיר אומר: 'תראה את האפס הזה', או 'איך הוא משחק, הדובי הזה?', 'אין לו מושג' ו'צריך להעלות אותו על מטוס'. בחיים לא תשמע דברים לא ענייניים כאלה באנגליה או בספרד. אמרתי לעצמי שאם יש לי הזדמנות כל כך טובה ללכת ולצאת קצת מהביצה פה מסביב זה יכול לעשות טוב גם לנפש שלי".
למויאל נמאס והתחושה הזאת צריכה להדליק נורה אדומה. נכון, הוא עבר פציעה קשה כששיחק במכבי חיפה ובשלוש העונות האחרונות שיחק 25 משחקי ליגה, אבל מדובר בשחקן בן 30 שהרגיש צורך להתרחק כדי לא להיות פה. מויאל הוא ליגיונר מסוג אחר. שחקנים כמוהו נפגעו מהשינויים בשוק בשנים האחרונות. קבוצות הדרג השלישי בפירמידה מעדיפות צעירים, שחקנים זולים מהלאומית או מושאלים מגדולות ומתנהלות על מי מנוחות בחלון ההעברות. התוצאה: שחקן מנוסה צריך לרדת בשכר כדי להתגלגל בין קבוצות או לחפש את עצמו במקום אחר.
"היו דיבורים עם כל מיני קבוצות ושום דבר לא הבשיל", עונה מויאל ומסכים: "מעדיפים מישהו זול מהליגה הלאומית. הרגשתי לא מוערך, היו דברים שהעליבו אותי. החלטתי לא להתעסק בזה כי ידעתי שאם אעשה זאת, זה לא יעשה לי טוב. התאמנתי יום יום ולא נכנסתי לאתרים. לפני שחתמתי בקוסמוס, לא הייתי מבסוט, אבל החיים מלאי הפתעות. מצחיק, אין קשרים אחוריים בשוק, אבל יש כנראה בעיה. בי או בכדורגל שלנו".
קובי מויאל (אודי ציטיאט)
מויאל לא חשב שהבעיה היא בו, אז הוא עזב. שם בצד את הסטיגמות, הקומבינות והתחושות הקשות איתן מסתובב שחקן בן 30 שאולי סיים את סיבוב שני הדרגים הגבוהים בפירמידה ולא בא לו להיכנע לתכתיבי המציאות של היתר. תתפלאו, אבל דווקא על בית"ר, שוויתרה עליו, הוא לא רוצה לומר מילה רעה: "אני אוהב את המועדון ולא ארק לצלחת. אני הולך להיות שגריר של הקבוצה והמדינה בארה"ב. מאחל לבית"ר רק הצלחה. המועדון הזה צריך לכוון גבוה יותר ממקום שלישי או רביעי".
2.טל בן חיים הוא ליגיונר מהסוג האידיאלי. מבחינת מעמד, כישרון ויכולת, מקומו במועדון איכותי מעבר לים. הכדורגל הישראלי צריך לשאוף ששחקני הנבחרת הבכירים שלו ישחקו (ודגש על ישחקו) בקבוצות ראויות. ספרטה פראג היא בהחלט כזאת והחוזה המפתה מקל על ההחלטה עבור שחקן בשל ומנוסה בן 27. להזכירכם, עד לפני חמש שנים ויותר שחקני הליגה הבכירים רק חיפשו לצאת. ואז הגיע ג'ורדי.
טל בן חיים (עדי אבישי)
למעשה, בן חיים לא יצא עד עכשיו לחו"ל בגלל אפקט ג'ורדי שתקע כאן לחלוטין את השוק. הצעות ענק השאירו את הכוכבים וגרמו גם למי שנמצא בחוץ להבין שתמיד יש לאן לחזור ובכסף גדול. הפער התקציבי בין הגדולות לקטנות גדל והשאיר את הקטנות לעמוד בתור ולחכות לפירורי המושאלים. עבור בן חיים ושחקנים מסוגו – ויותר חמור מכך, עבור המאמן הלאומי, מכבי תל אביב או הפועל באר שבע שוות אירופה.
כך נוצר מצב בעייתי. הכסף גדל, הרמה ירדה, הליגה הפכה פחות תחרותית והשחקן הישראלי לא מתקדם בה. היא מהווה רשת ביטחון חמימה מדי על גבול מים בג'קוזי. וכשאין יותר מדי תחלופה בגדולות, השוק לא זז. תחשבו על זה. אם בן חיים היה משחק עונה שלישית או רביעית בחוץ, היה למכבי ת"א מקום להריץ עוד כישרון צעיר. ואם חמישה שחקנים בשיא כושרם היו משחקים בחוץ? הבנתם את הכיוון. תנועה. תחלופה. כסף שעובר מגדולות לקטנות. זה פשוט לא קורה כאן.
ואגב, הנה עובדה. מאז שרכשה את בן חיים, מכבי ת"א לא פגעה בשום ישראלי שהגיע מתוך הליגה. היא מקפידה מדי קיץ להיות חזק במשחק של ליגיונרים חוזרים (ויש שיטענו שלוחצת עליהם לחזור), אבל נופלת בשוק המקומי. הטיפול של הפועל באר שבע בשחקנים כמו מיכאל אוחנה וניב זריהן והסגירה המוקדמת עם אורן ביטון ודור אלו נותנת לאלופה יתרון עצום לפחות בכל הקשור במחשבה לטווח ארוך. לאורך השנים, קרויף החתים צעירים ספורים מבחוץ: חסן אבו זייד, עומרי אלטמן, בן רייכרט ושגיב יחזקאל. גם אם החזיר על מי שעזב את ההשקעה, בפועל הם לא תרמו מקצועית שום דבר.
ג'ורדי קרויף (מכבי תל אביב, האתר הרשמי)
3. אור אינברום הוא תופעת לוואי של שני המקרים הקודמים גם יחד. כשאין מקום בגדולות, אפשר לעשות קפיצת מדרגה ישירות מקבוצה קטנה לאירופה. בוודאי שהקשרים הטובים של דודו דהאן באשדוד ובכדורגל הבלגי עזרו לעסקת המעבר לגנט, אבל בלי קשר, אינברום הוא מהטאלנטים הצעירים הבולטים בליגה ואחרי שנת פריצה. חבריו אוחנה וזריהן עצרו בדרך בבאר שבע והם נלחמים על המקום שלהם באיטיות. אינברום יעשה את אותו הדבר בקור הבלגי. נכון או לא? האמת, זה לא כל כך משנה.
אלמוג כהן היה חלוץ תופעת הוויתור על קבוצה גדולה כשעבר ממכבי נתניה לנירנברג. אחר כך באו רמי גרשון, ניר ביטון, קני סייף, מרואן קבהא וזו רק רשימה חלקית. דהאן, שהשבוע העביר ביקורת חריפה על קבלת ההחלטות בכדורגל הישראלי, שכלל את התופעה. הוא מזיז שחקנים שהוא מאמין בהם וגם הוא יודע שיש רשת ביטחון. למשל, בן רייכרט שווה יותר כליגיונר חוזר מאשר כשחקן שירד ליגה עם הפועל תל אביב.
קבוצות שחששו לקחת שחקן עם רזומה כמו של רייכרט, או שהיה יקר להן, או שהעדיפו למצוא שחקן מהלאומית או שסתם הן מתחילות להזיז עניינים לקראת משחקי גביע הטוטו, יסתערו עליו אם, לצורך הדוגמא, יחזור מבלגיה בקיץ הבא. מבחינת דהאן, לזה קוראים הבנה מושלמת של השוק. מבחינת אנשי המקצוע שאחראים פה על החתמות, מדובר במחשבה מקובעת שחוזרת על עצמה מדי שנה.
אור אינברום (האתר הרשמי של גנט)
4. אשדוד. המודל העסקי שלה ברור. מגדלים, משביחים, מוכרים ועל הדרך מנסים להחזיק קבוצה תחרותית בלי מטרות יוצאות דופן. אם וכאשר גדי קינדה יימכר הקיץ, אשדוד תשלים ארבע עסקאות ענק תוך שנה. במקביל, יש כבר עתודה להמשך בין אם מתוך מחלקת הנוער או באמצעות צעירים שנרכשו בתיווכו של דהאן. עכשיו, אפשר להעביר ביקורת על המודל ולטעון שמדובר בביזנס טהור ללא שום מטרות מקצועיות ואפילו להבין את הכעס של האוהדים, אבל אי אפשר לטעון שזה לא עדיף על קבוצות שרק מחכות למושאלים או לזרים.
לזכותה של אשדוד ייאמר, שיש לה מדיניות ברורה. נתניה למשל מנסה לעשות משהו דומה עם צעירים מהלאומית. מכבי פ"ת, שחיה במשך שנים על החומר שהיא מגדלת, הלכה קצת אחורה דווקא עם החתמות של ותיקים. השאר חיות על מה שבא ורובן רדומות מאוד כשאנחנו מתקרבים לפתיחת האימונים.
מויאל, בן חיים, אינברום ורייכרט מספרים את כל הסיפור קיץ 2017. אחד עזב כי לא סופרים אותו, אחד משתהה כי נוח לו מדי, אחד עזב כי אין מספיק מקום להתקדם והרביעי כי הסטיגמות שרפו אותו. ובתוך כל הקלחת הזאת של ליגיונרים שהסיפורים שלם מדגימים את כל מה שרע בשוק ובתפיסת המציאות כאן, ישנה מכבי חיפה. ונכון לעכשיו, הירוקים תקועים באמצע. לא מושכים כישרונות כמו אינברום, לא מצליחים להשביח שחקנים בעצמם, עדיפות שנייה לליגיונרים חוזרים כמו עומר אצילי. קבוצת ביניים.
מה דעתך על הכתבה?