קבלו חידה לשבת: כמה סינים דרושים כדי להחזיר את ההשקעה של שייח' אחד? רגע, בעצם, אלה לא רק סינים, יש שוק גדול של מרצ'נדייז ספורט גם בארה"ב, ובספרד קונים המון, וגם באנגליה. ועוד לא דיברנו על המקום עצמו – פאריס ולא על האומה הגאה – ברזיל. אז כמה חולצות של פאריס סן ז'רמן עם הכיתוב "ניימאר" יימכרו בעונת המשחקים הקרובה? כמה כסף תחזיר ההשקעה המטורפת של 222 מיליון יורו בשחקן בודד?
יכול להיות שתחזיר. כי אם ניקח בחשבון שפול פוגבה כבר עלה 110, והפער בין השחקן הקודם הכי יקר לזה שאוטוטו יהפוך לכזה עומד על 112 מיליון – אז צריך למכור ברחבי הגלובוס, נאמר קצת יותר משישה מיליון חולצות של ניימאר. אם נניח פורסים את זה לחוזה של ארבע שנים בבירה הצרפתית, מקבלים החזר ריאלי. מיליון וחצי פריטים של ניימאר בשנה? בעולם כולו? כולל סינים? למה לא?
כן, זה ממש מעניין את שייח' נאסר. הוא בטח קם בבוקר ולפני שהוא מצחצח שיניים הוא מביט במראה ושואל את עצמו – איך נשלם כזה סכום? האם יש הצדקה לזה? האם יש בכלל דרך למדוד השקעה כזו ככדאית? ואז הוא מצחצח שיניים, ובו זמנית גם חורק אותן. רק מההבנה שכל החלום הזה שלו, שנקרא "ניימאר בפאריס", עוד לא מתגשם.
מזל שזה רק 222 מיליון. מזל שחליפי יודע את הסכום ואין ממש מו"מ, אז הוא קצת יותר רגוע. כי מה זה כסף כיס קטארי לעומת המחשבה לקבל את אחד מהגדולים באמת אצלך בהתקפה. בעצם, היה לו את אחד הגדולים. עם זלאטן, פ.ס.ז' שלטה בצרפת ללא עוררין, אבל באירופה לא נסקה ולא קפצה שלב. עם קבאני ודי מריה כלידרים, זה נגמר עם הראש באדמה, ואל-חליפי לא מוכן יותר. הוא רוצה את זה כאן ועכשיו, הוא רוצה את הטוב ביותר.
ניימאר במדי ברצלונה. מחפש להיות הטוב ביותר (gettyimages)
המונח "הטוב ביותר" הוא באמת כל הסיפור כאן. אבא של ניימאר בטוח שהוא הטוב ביותר. הוא לא רק בטוח בזה, הוא גם רוצה שזה יוכח. כדי להוכיח שהבן שלו הוא הטוב ביותר, הוא – וקבוצת מקורביו – דואגים לפמפם כבר שנתיים לילד המוכשר שהוא זקוק לכנפיים, לקצת אומץ ולמועדון שישלם את הסכום המטורף שהוזכר קודם – ובכך פרויקט ההוכחה יעבור לשלב הביצוע.
לא מדובר פה בטירוף של אבא. מהלך ההתנתקות ממסי עליו לוחצים סובביו של ניימאר הוא אכן הכרחי לצורך מיצוי מלוא הפוטנציאל של ניימאר כאייקון כדורגל. כל עוד הוא צמוד לכוכב הכי גדול, הוא לא יכול לקבל את השליטה, את המנהיגות, את התהילה. כל עוד מסי כאן – והוא כאן לפחות לעוד שלוש-ארבע שנים, קשה לראות את ניימאר תופס פיקוד בחלק הקדמי של בארסה.
בעונה האחרונה ניימאר כבש רק 13 שערי ליגה. חמישה יותר מאיבן רקיטיץ', הרביעי ברשימת הכובשים של בארסה. ניימאר הוא לא רק השלישי מבחינת תפוקת השערים בברצלונה (סוארס כבש בשלוש שנותיו בבארסה 26 שערי ליגה יותר מניימאר!), הוא גם בישל פחות מסוארס.
אין ספק שהנתונים האלה, הנמוכים מאוד ביחס להיותו ממותג כאחד משלושת השחקנים הכי איכותיים בעולם, גורמים גם לניימאר עצמו לחשוב על כיוונים. ההתקרבות לפאריס היא צורך טבעי ונכון של מישהו שמסוגל לגדולות, אבל לא יכול להיות השחקן הכי גדול של המועדון, גם אם הוא מאוד רוצה.
ניימאר ואביו. הנסיך רוצה להיות מלך (AFPׂ)
על פניו, ניימאר ומסי חברים טובים. על פניו, לניימאר לא מפריעה העובדה שהוא רק נסיך ולא מלך. אבל הברזילאי כבר בן 25 וחצי, לכאורה שיא הקריירה. להיות כינור שני גם בשנים הבאות, כנראה לא ייקח אותו לשום מקום בכל הנוגע למורשת אותה ישאיר כשחקן. מספיק להביט על הנתונים המדהימים שלו בנבחרת ברזיל (52 שערים ב-77 משחקים – ממוצע גבוה פי כמה מזה של מסי בארגנטינה), כדי להבין את עוצמת הפוטנציאל שלו כמוביל, כטאלנט בכיר.
מספיק גם היה לראות את הדקות האחרונות בקאמפ נואו בשמינית הגמר מול – אולי – קבוצתו העתידית, כדי להבין עד כמה הוא יכול להוביל מועדון, על כל האלמנטים הדרושים. שאלה הגדולה היא אם הוא מוכן לעזוב את אזור הנוחות בו הוא נמצא. החיים הטובים אליהם התרגל בברצלונה (לא צריך לדאוג בעניין הזה בפאריס), החברים הטובים (גם בעניין הזה, דני אלבס כבר ממתין), ובעיקר החיבור עם שני חבריו לחוד – את כל אלו חבל לניימאר לאבד. אבל הסיכוי להיות מספר אחד בתחומו, טמון אך ורק במעבר שלו למקום אחר. לצאת מצילו של מסי, להתמודד ראש בראש מולו ומול רונאלדו על כדור הזהב ולמתוח את החלום, החזון, המורשת, ובעיקר את היכולת – עד הקצה. ולא מדובר פה על שכר. סביר שירוויח יותר בפאריס, אך בהחלט אפשרי שברצלונה תצא מגדרה כדי לגרום לילד להיות מאושר אצלה. התגמול הכלכלי הוא לא העניין המרכזי בקבלת ההחלטה הגורלית של ניימאר.
ניימאר: האם יחליט ללכת רחוק? (AFPׁׂ)
כל עוד ניימאר יהיה שחקן בארסה, הוא לעולם לא יידע עד לאן היה יכול לנסוק. גם הוא יודע זאת, ובימים הקרובים נדע האם הוא החליט רחוק, או נשאר קרוב. נדע האם השמועות על מעבר לפאריס הן אכן מציאות. כרגע לפחות, זו נראית מציאות הגיונית ואפילו החלטה נבונה.
מה דעתך על הכתבה?