"אין לנו עדיין שישה זרים וזה טוב כי אנחנו יכולים לתמרן. יש לנו מקום וזה לא מחייב אותנו לשלם סוכמים מופזרים על שחקנים ישראלים", כך אמר ג'ורדי קרויף במסיבת העיתונאים הראשונה שקיים העונה בתפקידו החדש כמאמן ראשי. זה קרה לפני חודש פחות יום ומאז, מכבי תל אביב החתימה שחקן אחד – הארגנטינאי/איטלקי כריסטיאן באטוקיו – ונפרדה מאוסקר סקאריונה.
עם או בלי קשר לשינוי התפקיד של ההולנדי, זה הקיץ הרגוע ביותר של הצהובים מבחינת העברות. ארבעה שחקנים בלבד צורפו, אחד מהם, מתן בלטקסה, הוחתם כבר במהלך העונה שעברה ובכל מקרה הובא במחשבה עתידית. הצהובים שמו יד על שני ישראלים בכירים בהם חשקו (עומר אצילי ואופיר דויזאדה) והחזירו מספר מושאלים לפחות לתקופת המשחקים באירופה. מעבר לזה, שקט.
ההיררכיה בסגל די ברורה. מרסלו ושגיב יחזקאל לא בתכניות. צעירים כמו דור פרץ, אליאל פרץ ושון גולדברג ממתינים להגעת רכש, כמו גם שלומי אזולאי שבינתיים מקבל דקות. כהרגלה, מכבי ת"א "מחזיקה את השוק המקומי כבן ערובה" ומתנהלת באיטיות בגזרת הזרים. בהנחה שמרסלו יושאל, הצהובים יוכלו להחתים עוד שלושה כאלה.
14 שחקנים זרים החתימה מכבי ת"א בחמישה קיצים וחצי בעידן קרויף. רק שניים מהם – גונסאלו גרסיה וקרלוס גרסיה – חתמו כבר בחודש יוני. מאנה, חואן פאבלו, סקאריונה, באטוקיו ונוסא איגייבור חתמו במהלך חודש יולי ואילו ניקולה מיטרוביץ', וינסנט אניימה, סטיב גורי, פרדראג ראיקוביץ', דיאן ראדוניץ', וידאר קיארטנסון ורוברט ארנשו חתמו באוגוסט או מאוחר יותר לכיוון פתיחת העונה.
המסר ברור: אם לא מדובר בשחקן חופשי או כזה שעקב אחריו תקופה ארוכה, קרויף לוקח את הזמן. וגם אם הוא מעורב קצת פחות ברמת הגדרת התפקיד, האסטרטגיה שלו עדיין שולטת בקריית שלום. הרציונל מובן. אם תחכה, המחירים יירדו. אם תחכה, יתפנה שחקן שכמה שבועות קודם לכן לא היה מוכן לשמוע על ישראל. אם תחכה, שחקנים תחת חוזה שיבינו שאינם בתוכניות יירצו להגיע, בטח אם תהיה אטרקציה בדמות השתתפות בשלב בתים. If you build it, they will come.
ג'ורדי קרויף. המדיניות לא משתנה (אריאל שלום)
כלומר, שום דבר לא באמת השתנה. מכבי ת"א מחכה למציאות וכל קבוצות הביניים מחכות למכבי ת"א שתשחרר מציאות ותעיר את השוק (שלא הייתה בו העברה רשמית אחת השבוע!). רק שלאסטרטגיה הזאת יש גם כמובן חסרונות. כשהרכש מגיע באיחור, להרכב החדש לוקח יותר זמן להתחבר וחוץ מזה, הפועל באר שבע הוכיחה שאפשר גם אחרת.
מאמנים זרים שעבדו תחת ג'ורדי כמו פיטר בוס ושוטה ארבלדזה העידו שההולנדי ניג'ס להם ולחץ עליהם עד שאמרו כן. גם בעניין שחקני רכש ג'ורדי יודע ללחוץ. הוא לחץ למשל בזמנו על ליאור רפאלוב ותומר חמד ושמע תשובה שלילית. על וידאר קיארטנסון לחץ במשך מספר חודשים וכך היה גם במקרה עומר אצילי. בעונה הראשונה שלו ניסה במשך שבועות ארוכים לצרף את המגן קלווין לירדם והקיץ הפעיל מכבש לחצים על מובראק ווקאסו הגנאי, שלא היה מוכן לשמוע על ישראל.
במילים אחרות, קרויף התנהל באותה צורה בעניין מאמנים ושחקנים. יש לו רשימות בכל עמדה, הוא יודע את מי הוא רוצה, הוא שומר על קשר וכשהתזמון נכון מבחינת שני הצדדים, הוא שולף את המועמד ומגביר את הלחץ. אפשר להתווכח על אחוזי ההצלחה בעניין הזרים, אבל לא על היסודיות. מה שכן, יש שינוי מסוים בגישה. כל עוד מכבי ת"א שלטה בשוק הישראלי, היא זכתה בקלות בתארים גם כשהזרים לא הביאו 100 אחוז. עכשיו, עם ההתחזקות של באר שבע, הסיטואציה שונה.
כריסטיאן באטוקיו. לקח זמן עד שהוא הגיע (אריאל שלום)
שלוש עמדות מחכות לשחקן זר: בלם, קשר אחורי ושחקן כנף. על הנייר, גם בעמדות הללו יש אופציה, אבל המטרה היא לא רק להביא אקסטרה אלא ליצור סגל עמוק כמו של היריבה. הצהובים לא איבדו בלם, אבל דלילים באופציות במרכז ההגנה. שרן ייני נכנס למשבצת של גל אלברמן, אבל העונה שעברה הוכיחה את ההכרח בעוד גוף מסיבי במרכז המגרש. עומר אצילי איזן את העזיבה של טל בן חיים החלוץ, אבל ודאי שהצהובים צריכים עוד שחקן מספרים בחלק הקדמי שיביא טכניקה, גיוון וברק.
השורה התחתונה ברורה: הבסיס טוב, הקבוצה עברה הצערה מסוימת, שחקני הסגל המורחב נספרים ועכשיו מחכים לפיניש. ג'ורדי קרויף, בין אם תסתכלו עליו כמנהל הספורטיבי בדימוס או כמאמן הנוכחי, מבין שהמסע אל התואר עובר דרך משהו שלא היה לו מעולם – לפחות חמישה זרים משפיעים ואיכותיים שהקבוצה בנויה סביבם והם לא רק משלימים את הישראלים הבכירים. בשביל זה, הוא מוכן (להמשיך) לחכות עד שהאנשים שלו יגידו לו כן.
מה דעתך על הכתבה?