1. ההעברה הגדולה של הקיץ. מכבי חיפה היא הקבוצה הכי מעניינת של הקיץ. היא גם כנראה המנצחת הגדולה שלו בזכות שני שחקנים: מאור בוזגלו ורמי גרשון. בוזגלו ככל הנראה ילבש ירוק כי הוא רוצה להיות מספר 1, אבל העסקה של גרשון שמה את הירוקים חזרה על המפה. מכבי חיפה ניצחה את מכבי תל אביב והפועל באר שבע ולא בעזרת כסף. מכבי חיפה הנחיתה שחקן בכיר שמשנה את מאזן הכוחות ולא כזה שצריך זמן להתאושש מחוויה קשה בחו"ל.
ג'ורדי קרויף הבין עם הגעתו ב-2012 שלגיונרים חוזרים משנים את התמונה ומדי קיץ אסף את הבכירים שבהם. באר שבע בנתה את כוחה באותה צורה ולחיפה נותרו השאריות. עם השנים, התמעטו השחקנים הרלוונטיים שגם רוצים לחזור וגם יכולים לתת ערך מוסף באופן מיידי. גרשון מעולם לא הראה נכונות לשוב לישראל למרות ניסיונות בלתי פוסקים לשכנעו. השם שלו יכול בקלות להיכלל ברשימת החלומות של הגדולות הכוללת את ביטון, דאבור, נאתכו, חמד, כיאל, רפאלוב, אלמוג כהן וזהבי.
כולם שחקני נבחרת בכירים עם קריירה אירופית מוצלחת, שכר גבוה, מעמד ואפס אינטרס לחזור לליגת העל. לפיכך, העובדה שמכבי חיפה שמה עליו את היד בשקט, בחוזה לחמש שנים ובדמי העברה לא גבוהים במיוחד, מרשימה. על חצי כרטיס של חאתם עבד אלחמיד, לדוגמה, שילמה באר שבע יותר מכפול. בעונה המשותפת שלהם בגנט שיחק אלחמיד שבע דקות ליגה. גרשון שהיה פצוע במשך רוב הזמן שיחק 12 משחקים מלאים.
שקט כלכלי וחוזה ארוך טווח, גרשון (ערן לוף)
גרשון החל לחשוב על ישראל רק בתקופה האחרונה בתום העונה התשיעית שלו בבלגיה (להוציא חצי שנת השאלה בסלטיק). באותן שנים צבר מעמד, אבל תמיד חש פספוס על כך שלא הצליח להתקדם לליגה בכירה יותר. "המטרה תמיד הייתה לא לחזור לארץ. יש בי אפילו איזושהי תחושה של פספוס שלא הצלחתי להתקדם לאן שאני חושב שאני מסוגל. הסיבה לכך היא הפציעות. תמיד בתקופה שהייתי בכושר טוב ויכולתי להתקדם, תפסה אותי פציעה. הסוכן שלי יכול להעיד שתמיד היה עניין מאנגליה ומעוד מקומות ותמיד היה משהו שהתפקשש", אמר לי בראיון שהתקיים בביתו בבלגיה לפני כשנה.
בעונה שעברה דברים השתנו. מערכת היחסים עם המאמן היין ונהייזברוק קצת התערערה והמעמד המקצועי נפגע. חודשיים לפני תום העונה, נפגש דודו דהאן עם ראשי גנט לדון בעתידו של הבלם. הבלגים הציעו חוזה עד 2020 באותם תנאי שכר. דהאן סירב מיד והודיע לגנט שגרשון ישלים את השנה האחרונה בחוזהו ויעזוב ללא תמורה. מבחינת השניים, חזרה ארצה להופעה ראשונה בליגת העל בגיל 30 אחרי עונה אחרונה בבלגיה הייתה אופציה מועדפת, אבל גרשון שוב נפצע. הוא משך עד סוף העונה שעברה, נותח בברכו והחמיץ את כל ההכנות לעונה הנוכחית. בקיץ, גנט צירפה בלמים ולא הביעה התנגדות לקבל כסף על שחקן בשנה האחרונה של חוזהו.
בימים שקדמו להצעה ממכבי חיפה, נטען בתקשורת הבלגית שגרשון עשוי להצטרף לקלאב ברוז' או אנדרלכט, אך אלו חששו ממצבו הרפואי. גרשון עבר בקריירה 4-5 פציעות לא פשוטות ונעדר תקופות ארוכות. הנתון הזה הרחיק ממנו קצת קבוצות שהתעניינו בו וגם בסופו של דבר הוביל אותו לישראל. מכבי חיפה הייתה חדה ומהירה ונתנה לשחקן מה שביקש: שקט כלכלי וחוזה ארוך טווח. כשמכבי ת"א ובאר שבע נכנסו לתמונה ברגע האחרון, גרשון הבהיר שלא ישבור את המילה שנתן לירוקים.
טיפוס שאוהב כל מאמן (אודי ציטיאט)
לפני שלוש שנים קיבל גרשון הצעה כספית מפתה מקרויף. המשפחה לחצה שיחזור ורצתה לראות אותו מתמסד, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע. מעבר לסיבה המקצועית והמרדף אחרי החלום, הוא נהנה מאוד מהשקט שלו בבלגיה. גרשון אדם צנוע, ביישן, שחי רחוק מאור הזרקורים וגם הופעות משותפות לאור הפלאשים שמושכת זוגתו הסטארית נטע אלחמיסטר מביכות אותו. תמיד נהג להתרחק מתקשורת ולכן, בין היתר, המשיך לדחות על הסף הצעות מישראל. לזכותה של מכבי חיפה ייאמר שהיא ידעה לזהות את חלון ההזדמנויות הצר שנפתח עם החוזה, הגיל, הפציעה, להציע את החוזה הנכון ולקפוץ על המציאה.
גרשון הוא טיפוס שכל מאמן אוהב. שקט, לויאלי, ממושמע טקטית. הוא יוסיף לירוקים עוד מימד של ניסיון, מנהיגות, פיזיות ויכולת לשחק במערך של שלושה בלמים בו הוא כל כך מתורגל מהימים בגנט. הוא יביא למכבי חיפה עוצמות בחוליה שבה ליריבות לצמרת אין יתרון, בטח לא אחרי הפציעה של מיגל ויטור. בגדול, גרשון הוא בדיוק מסוג השחקנים שאמורים לעזור לגיא לוזון לצמצם את הפער המקצועי מהסגלים העמוקים והאיכותיים של באר שבע ומכבי ת"א.
מכבי חיפה היא הקבוצה הכי מעניינת של הקיץ. וכן, המשפט הזה נאמר כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות. וכן, מכבי חיפה בונה ציפיות ענק כל קיץ ומתרסק אחרי חודש, אבל הפעם יש תחושה של משהו אחר. הבנייה פנטסטית ומאוזנת, הקבוצה לא צעירה, אבל בוודאי יכולה לסחוב כמה שנים. המפתח יהיה הגדרה נכונה של מטרות גם כלפי חוץ. כי מכבי חיפה אולי מנסה להילחם עם כל מה שיש לה ולמדר את התקשורת, אבל היא לא תהיה מסוגלת לשלוט בלחץ.
בטופ של ההעברות, אבל לא בפסגה, אצילי (אריאל שלום)
לא בטוח שמדובר בקבוצה שבשלה לאליפות כבר השנה. המטרה הריאלית שלה היא לעשות עונה תחרותית, להתמודד, להישאר בתמונה כמה שיותר זמן ולסיים בטופ 3. יחסי הכוחות עוד ימשיכו להשתנות. באר שבע תאבד כוח, מכבי ת"א נראית כמי שמתקרבת לסוף עידן. מכבי חיפה קרובה לשוב להיות רלוונטית. גם אם זה יקרה רק בעונה הבאה.
טופ 3 העברות גדולות: 2. דן אייבינדר, 3. עומר אצילי
2. הגניבה של הקיץ. בראיון שיתפרסם מחר בספורט1, סיפר חיים סילבס שאת האיכויות של הזרים אותם הביא הקיץ לעירוני קריית שמונה, לא יכול היה למצוא בשוק הישראלי. בלי להתכוון, הוא נגע בנקודה הכי מעניינת של חלון ההעברות – החזרה לימי העדיפות לזרים. רוב הקבוצות השקיעו כסף גדול במציאת זרים בכירים והשאירו את העודף לישראלים. התוצאה: הליגה התמלאה בצעירים זולים מליגות נמוכות, השוק המקומי הדליל דולל עוד יותר ושחקנים מנוסים התקשו למצוא את מקומם, אבל הגיעו לכאן זרים הצגה.
30 זרים חדשים הגיעו הקיץ לישראל. השמות מעניינים, אבל גם היעדים מהם נחתו שמלמדים על גיוון ומחשבה. אקס ברצלונה, ארבעה צרפתים, שחקני נבחרות ועוד זרים שהגיעו ישירות משווייץ, הולנד, בלגיה, פורטוגל וגרמניה. בעל הבית הישראלי הפסיק לנסות לגלות את הדבר הבא והתחיל לחפש את ההזדמנות והסיטואציה להנחית את השם הכי בכיר שאפשר. גם אם הוא בן 34. זוהי המהות של גניבה. אלו השחקנים שישדרגו את הרמה בליגה, שיפתחו דלת וייצרו לה שם.
היופי הוא שזה קרה הקיץ גם מחוץ לגדולות שיכולות לפתות שחקן בכסף. כך עשו הפועל חיפה, קריית שמונה ורעננה, אבל הגנבת הגדולה של הקיץ היא מכבי פ"ת שהלכה על סוללת זרים עם רזומה מרשים ובראשה: תומאש סיבוק. קפטן נבחרת צ'כיה, שחקן ששיחק תשע עונות בטורקיה והרוויח מיליונים בבשיטקאש, נחת בחממה של הלוזונים שיצאו מגדרם כדי לשכנעו.
סיבוק, הגניבה של הקיץ (עדי אבישי)
גם במהלך המו"מ, עיתונאים צ'כים סירבו להאמין שסיבוק יסכים להגיע לקבוצה שאפילו לא מתמודדת על האליפות בישראל. "הוא איש משפחה", אמר אחד מהם. "הוא מכוון למקום אקזוטי עם כסף גדול כמו ארה"ב או אוסטרליה". אקס ליגת העל, הצ'כי פז'מיסל קובאר, הודה שציפה שסיבוק ינחת בקבוצה גדולה יותר. "בשלב הזה בקריירה, לא חשוב לי לשחק בקבוצות גדולות כי הייתי שם. חשוב לי להכיר מדינה חדשה, אנשים חדשים ותרבות חדשה", אמר סיבוק לספורט1 לפני חודש.
בישראל אוהבים להגיד על שחקנים מבוגרים שמגיעים לכאן שהם באו לעשות סיבוב וליהנות. אבל דווקא סיבוק זו החתמה של סתימת פיות ולא רק בגלל הרזומה. היא משדרת רצינות של מועדון, היא משדרת מחשבה נכונה. היא שיחוק של ממש. בסופו של דבר, שחקנים כאלה, גם אם הם אורחים לרגע, משאירים אחריהם סטנדרטים אחרים של מקצוענות ופרספקטיבה אחרת לדרישות משחקן זר.
מבחינת איכות חיים, ישראל מפתה יותר מליגות עם כסף גדול יותר כמו טורקיה, קזחסטן או אזרבייג'אן. מבחינת מוסר תשלומים, היא עדיפה על קפריסין ויוון. זה יוצר אפשרויות ופותח דלתות למי שמוכנה לבדוק ולשלם. למי שלא מפחדת מגיל ולא חיה בסרט שתגדל את הוואקמה הבא.
הוכיח שגם הוא סוג של גניבה, צ'יבוטה (דני מרון)
טופ 3 גניבות: 2. אופיר מזרחי, 3. מאוויס צ'יבוטה
3. השחקן הכי מעניין שהגיע מהלאומית. לארי קאיודה היה החלוץ האחרון שדרס את הלאומית והציג את אותה יכולת בליגת העל. ללנרי קהינדה, שחר הירש, עידו אקסברד המעבר היה קשה יותר ויש עוד דוגמאות. ג'ורדן פושה היה השליט הבלתי מעורער של הלאומית ועוד בקבוצה רעה ולא תחרותית שהטופ שלה איתו היה מקום חמישי. הוא הבקיע 67 שערי ליגה ב-103 משחקים – 41 אחוזים משערי הקבוצה באותה תקופה.
למה נשאר פושה בהרצליה כל כך הרבה זמן? גם בגלל שהוא פשוט נהנה מהחיים הקלים. לאחרונה, טען בראיון בצרפת שהוא מרגיש בחופשה כל השנה. מה היה רע לו? מזג אוויר נהדר, דירה סמוך לים, קבוצה בלי מטרות, בלי קהל ובלי לחץ. ומה יש לו עכשיו? כמעט אותו דבר עם הרבה יותר כסף. כמעט כי מבחינת רעננה, פושה בא כשחקן המוביל שאמור להפוך קבוצה אנטי התקפית לכזאת שמסוגלת לשים מדי פעם כדור ברשת. וחוץ מזה, העיניים יהיו עליו. הדביקו לו רף ציפיות – להגיע לדו ספרתי.
על פי פושה, בינואר 2014, אשר אלון לא היה מוכן לחכות לו ובחר בשחקן אחר וכך למעשה הוא הגיע להרצליה. ברעננה היה מי שטען שהם לא זוכרים את הסיפור. בקיץ הנוכחי, רעננה היא זו שרדפה אחרי פושה. אחרי שהמו"מ פוצץ, חודש ונסגר, השחקן עוד ביקש 24 שעות לראות אם תהיה הצעה אטרקטיבית יותר לפני שחתם רשמית. בונים עליו לא מעט. אם יחזיק את ההתקפה וישיט את הספינה לעונה ללא דרמות, אשר אלון ושות' עוד ירוויחו עליו כמה גרושים. מה רע?
אשר אלון יגזור עליו קופון? פושה (אודי ציטיאט)
31 שחקנים הגיעו הקיץ לליגת העל מהלאומית ומליגה א'. מספר חסר תקדים שרק ממחיש את תהפוכות השוק עליהן נכתב בנקודה הקודמת. פושה הוא לא רק המעניין שבהם, הוא גם השחקן שכנראה יסמן לעד את ההבדל בין הליגות. עוד שנים כל זר בלאומית שירצה לקפוץ כיתה ייבחן במבחן פושה. השאלה היא: האם יש לו אנרגיות לסחוב על עצמו חלומות של ליגה שלמה?
טופ 3 לאומית: 2. אנתוני וארן, 3. דן גלזר
4. המועמד לפריצה. סלובודאן דראפיץ' הציג בגביע הטוטו מערך של 4-4-2 יהלום עם שלושה ולפעמים ארבעה שחקני קישור בעל אופי דפנסיבי שאמורים ללחוץ, לחטוף כדורים ולשחרר את ערן לוי ודיא סבע. המערך הזה הבליט במיוחד את אביב אברהם. בכלל, מכבי נתניה היא פרויקט מעניין ומלא סימני שאלה. קבוצה מאוד צעירה, אולי יותר מדי צעירה, עם ארבעה זרים צעירים ורק שני עוגנים מנוסים בהרכב – לוי והשוער דני עמוס. אברהם נראה כמו השחקן הכי בשל לבלוט בליגת העל. קשר מרכזי שמשלב פיזיות, בעיטה מרחוק, המון תנועה והבנת משחק. יש לו את זה, שימו אליו לב. מכל השחקנים שנתניה חולמת למכור, הוא הנכס המשמעותי והמוכן.
טופ 3 פורצים: 2. מוחמד שכר, 3. עמראן אלקרינאווי
שניים הרסו, אחד עוד יחזור (דני מרון)
5. קטנות. מצטיינות הקיץ: מכבי חיפה, הפועל באר שבע. המבטיחות: קריית שמונה, מכבי פ"ת, הפועל חיפה. יש סיבות לאופטימיות: בני יהודה, מכבי נתניה. הסבירות: הפועל רעננה, הפועל אשקלון. איפה היית בקיץ האחרון: מ.ס אשדוד, בני סכנין. למה אתן מחכות: מכבי ת"א, בית"ר ירושלים. המחתימה הבולטת: הפועל עכו (15 שחקני רכש). העובד המצטיין של הקיץ: דודו דהאן. המאמי של הקיץ: יוסי אבוקסיס. המרעננות של הקיץ: ב"ש ומכבי ת"א בקמפיין אירופי נהדר. הרסו את הקיץ: אלי טביב ואלי אוחנה. המאיס את הקיץ: אלירן עטר. המביכה של הקיץ: בני סכנין. קל: שרון מימר יחזור בקרוב.
מה דעתך על הכתבה?