דיבור צפוף: ליגת העל מעניינת ושוויונית כפי שלא הייתה שנים

שנה טובה. אנחנו רוצים גם עונה טובה. ובינתיים עונת הכדורגל בישראל החלה בצורה מרעננת באופן חריג. לא מעט קבוצות נראות טוב יותר מהעונה שחלפה, ובעיקר שתי הקבוצות הבכירות שלנו מקרטעות. רע עבורן, טוב לטבלה.


כבר כמה שנים שפסגת הכדורגל שלנו בנויה משתי קבוצות בלבד ויותר מדי זמן עבר מאז היה לנו ראש חץ משולש. מעבר לזה, כמעט תמיד מקומות 4-6 היו רחוקים יותר בסיום העונה מהראשונה בטבלה מזו שירדה ליגה. אז קשה לבסס תיאוריות על פי ארבעה מחזורים בלבד, אבל נראה שהעונה ליגת העל צפויה להיות מעט יותר צפופה. המעט הזה, שרוב האוהדים הניטרליים רוצים בו, הוא עדיין הערכה זעירה ונתונה לשינויים, אבל יש על מה לבנות.


לפחות חמש קבוצות פתחו את העונה באופן מעורר תאבון. זה מתחיל במוליכה הגאה מירושלים, ממשיך בקבוצה המפתיעה של ניר קלינגר בחיפה ובקבוצה מעוררת הציפייה שחיים סילבס בונה בקריית שמונה, ועד לנתניה המאומנת כל כך. ויש גם את זו שחושבת שהיא גדולה, אבל שייכת כרגע לאלה שנבנות כדי לאתגר את הגדולות באמת, הירוקה מחיפה.



בית"ר ירושלים. יש על מה לבנות (עדי אבישי)


העובדה שלא הזכרנו כרגע את מכבי פתח תקווה המאכזבת או את בני יהודה של יוסי אבוקסיס, לא תמנע מהשתיים לנסות ולחשוב על פלייאוף עליון. לפחות כרגע, נדמה שיהיו תשע קבוצות שיילחמו על שישה מקומות. השאלה היא מי מהן גם תדגדג את נציגותינו האירופיות.


ופה בדיוק קבור הכלב. אירופה תמיד היוותה בעיה עבור הקבוצות הישראליות מבחינת היכולת לשלב את שתי החזיתות בהצלחה. העונה הורגש הקושי, בעיקר המנטלי, כבר בסוף אוגוסט. אחרי מבול של משחקי מוקדמות, נכנסו הפועל באר שבע ומכבי תל אביב לליגה פצועות, מותשות ולא מוכנות.


כאן נכנסו לתמונה קבוצות הדרג השני. הפועל חיפה ובית"ר ירושלים פתחו את העונה בצורה פנטסטית, ובעוד האדומים מחיפה מפתיעים (גם את עצמם) בעיקר באופי המתגבש וביכולת לחזור מפיגור, הבית"רים מפתיעים בעוצמה, בעקביות ובשטף. לא רק שבית"ר הגיעה לחגים ראשונה, היא גם נראית הכי טוב.



הפועל באר שבע. תצליח לשלב בין הליגה לאירופה? (AFP)


אבל לא רק הן. סלובודאן דראפיץ' הוא מאמן מוערך, אבל פתיחת העונה הנוכחית מצביעה עליו כמאמן שהכין את קבוצתו בצורה הטובה ביותר וממצה את הפוטנציאל של שחקניו בצורה הכי נכונה. נתניה אומנם הפסידה למכבי תל אביב, אבל בכל משחק כיף לראות אותה וקשה לנצח אותה. השערים היפים של ניק בלקמן ועומר אצילי לא היו מקריים, אך גם אי אפשר לטעון שסגנית האלופה הייתה ראויה לכל הקופה. נתניה יצאה קצת פראיירית, אך בעיקר הותירה רושם טוב שיש כאן קבוצה שצריך לספור.


עירוני קריית שמונה היא עדיין חידה, למרות שני ניצחונות רצופים. אצל סילבס דברים נבנים לאט. הוא בנה התקפה ראויה, הקבוצות שלו יודעות הגנה, ולכן, גם את הקבוצה שלו צריך לספור.


ולגבי מכבי חיפה – הבלתי צפוי מאפיל על ההגיוני. בסגל הנוכחי, פלוס מאור בוזגלו ורמי גרשון, הירוקים יכולים לאתגר את מכבי ת"א והפועל ב"ש. בעומק הסגל הם שווים לשתי האחרות. ועומק, במיוחד בחלק הראשון והעמוס של העונה, זה המון.



דראפיץ'. הכין את נתניה בצורה הטובה ביותר (דני מרון)


כל הנאמר כאן היה בטל ומבוטל אם שתי הגדולות היו נראות כמו שהן היו צריכות להיראות על הנייר, אבל כרגע זה רחוק מהמציאות. במשחק בפראג ביום חמישי שעבר, הצהובים נראו רע. הגנתיים מדי, חסרי יצירתיות וחסרי אנרגיות. גם מול נתניה זה היה בינוני, אבל היכולת האישית של שחקני הקו הקדמי הכריעו. לג'ורדי קרויף יש כבר תשע נקודות, רק נקודה מהפסגה, אבל ביכולת זה מרגיש רחוק הרבה יותר.


גם באר שבע ניצחה ברצף כבר שלושה משחקים, כולל אחד באירופה. גם אצל בכר רואים התקדמות יעילה ואיטית, אבל בהחלט לא את הקבוצה הדורסנית שהתרגלנו לראות. זה עדיין לא זה.


כבר בשבת יהיה מבחן מעניין בסמי עופר. הפועל חיפה המרתקת תפגוש את ברק בכר ובחוריו. האם אתם פוסלים נקודות להפועל חיפה בקרב הזה? בהחלט לא. וזו בדיוק הדוגמה הנכונה כדי להמחיש את האווירה שמרחפת מעלינו בפתיחת העונה הזו – הכל קצת יותר שוויוני. הכל יכול לקרות. שתהיה שנה טובה, ובעיקר מעניינת.