דיווח הספורט הכי מדהים שקראתי אצלנו באתר, הוא על כך שלקבאני הוצע סכום של מיליון אירו כדי שיוותר על ביצוע בעיטות ה-11 לטובתו של ניימאר. קבאני דחה את ההצעה, והוא זה שרוצה להמשיך לבעוט את הפנדלים שיפסקו לזכותה של קבוצתם פריז סאן-ז'רמן.
הידיעה היא באמת בלתי שגרתית, וחורגת כמעט מכל סיפור אחר. כי האם אין זה מתפקידו של מאמן הקבוצה להחליט מי יהיה בועט הפנדלים? האם כך פותרים את הבעיה שנוצרה? מתברר שכנראה לא פשוט לנהל קבוצת כדורגל, שבה ישנם שני שחקנים גדולים, ושבה האגו והכבוד משחקים תפקיד מרכזי.
כידוע קבאני היה בפריז, הרבה לפני שניימאר הגיע אליה. הוא הסקורר האולטימטיבי של הקבוצה, ומבחינתו ניימאר צריך להבין זאת ורצוי שכבר מתחילת דרכם המשותפת. אולי ניימאר לא ציפה "לקבלת פנים" שכזו, אבל זה בדיוק המצב שבו "ההתמודדות" על הבכורה בקבוצה היא "מאבק" שבין שני ענקים. ואם בברצלונה היה לניימאר את מסי, בפריז הוא מוצא את קבאני.
נוכח ידיעה זו נזכרתי (ואולי לא במפתיע), בסיפור ששמעתי לפני שנים רבות. ביובנטוס כיכב הארגנטינאי עומר סיבורי, שהיה אחד מהכדורגלנים הטובים בסוף שנות ה- 50, ובתחילת שנות ה-60. הוא נחשב אז למסי של תקופתו, ובין היתר כאשר קיבל אזרחות איטלקית, הבקיע במדי הנבחרת ארבעה שערים לרשתה של נבחרת ישראל, בניצחון איטליה בתוצאה 0:6. והנה יובנטוס רכשה לא רק אותו, אלא אף את הוולשי, ג'ון צ'ארלס, שהיה חלוץ מרכזי טיפוסי, בעל יכולת הבקעה לא פחות גדולה משל סיבורי. אגב, הוא גם תיפקד מעולה, בעת הצורך, בעמדת הבלם.
על פי אותו סיפור הבטיח סיבורי לצ'ארלס שיתוף פעולה מלא, כי ההבנה ביניהם היא תנאי הכרחי להצלחתה של הקבוצה. ואכן הצמד סיבורי-צ'ארלס היה קטלני והוא נחשב עד היום לאחד מהגדולים והמוצלחים ביותר בהיסטוריה של הליגה האיטלקית בכדורגל. כי לעיתים קורה שבאמת "טובים השניים מן האחד". מעניין אם גם קבאני וניימאר מכירים את הסיפור הזה.
מה דעתך על הכתבה?