כבר בקיץ חזיתי שהשנה הכדורגל יהיה יותר שוויוני ולא נראה רק שתי קבוצות שיתמודדו עד סוף העונה. זה היה כתוב על הקיר ולהערכתי לא הולך להשתנות. היכולת של באר שבע ומכבי תל אביה ממש לא טובה ומצד שני, יש קבוצות שהרימו את עצמן כמו הפועל חיפה ומכבי נתניה ויש את בית"ר ירושלים ומכבי חיפה שעוד ידברו חזק בצמרת. מה שיפה הוא, שמעבר ליכולת, לרמה ולעניין, פתיחת העונה סיפקה לנו גיבורים לא צפויים. חנן ממן ודיא סבע – שניים שפחות דיברו עליהם ולא קיבלו מספיק במה – נותנים את הטון.
אני לא יודע אם פספסנו את סבע כי הוא בתחילת הדרך ופתח עונה שנייה בצורה יוצאת מן הכלל. הוא היה שותף פעיל בהצלחה של מכבי נתניה עם 17 שערים ועכשיו מפגין אובר המשכיות. יש לו ביטחון, הוא עושה דברים יפים ואני יודע כי שמעתי, התעניינתי והבנתי שמדובר בילד עם אישיות חזקה ובריאה. לכן אני גם יכול לומר בפה מלא שאני מאמין שהוא ישמור על היציבות. בחור צנוע, מוכשר שהלוואי שתהיה לו המשכיות, ואז נצביע על כוכב אמיתי.
את הכישרון של חנן זיהיתי לפני הרבה שנים וכל הזמן אמרתי לעצמי 'איך זה יכול להיות? האבא היה כוכב גדול, איך הוא לא הכין אותו?'. ראית כישרון, אבל לא ראית שחקן. ראית מישהו שיכול לעשות דברים יוצאים מן הכלל ולהיעלם וזה לא היה מובן לי. לפני שנתיים, ברוך ואני נפגשנו באצטדיון המושבה ואמרתי לו: 'הבן שלך מוכשר, איך יש לו כאלה עליות ומורדות? יכול לתת משחק של ציון 8-9 בעיתון ופתאום משחק של 2-3. מה לא עשית טוב? אני מכיר אותך וזה לא מתאים לך'. הוא ענה לי: 'בוזי אתה לא יודע כמה אתה צודק'.
ממן. ראית כישרון, אבל לא ראית שחקן (ערן לוף)
לשמחתי, מאז אותה פגישה אני עוקב אחרי חנן ונהנה לראות אותו. אני חושב שהוא השתפר ואם הוא עושה את מה שהוא עושה היום, זה אומר שהוא שינה את סגנון העבודה שלו והמחשבה שלו. היום זה נראה שהוא עובד יותר קשה כי הוא רצה להצליח. אולי הוא הבין שהלך להתפספס ולא רצה לתת לזה יד. תוך כדי העבודה, הביטחון חוזר אליך ואתה מתחיל לתת את מה שאתה יודע. ממן עושה את זה בגדול.
סבע וממן כבר היו בגדולות ולא מצאו את מקומם. אתם יודעים, לא כל שחקן מתאים לגדולות, אבל אחד הדברים החשובים שצריך לדעת הוא שברגע שאתה מוכן מנטאלית, המגרש אותו מגרש והחולצות אותן חולצות ורק הצבעים שונים. כלומר, שחקן טוב שהוא כוכב, טוב בכל מקום. השניים עשו כברת דרך לא קטנה והיו במקומות שלא תמיד ספרו אותם או שלא נתנו תפוקה, אבל הבינו שלא משנה איפה אתה נמצא, כשאתה בכושר גופני, מוכן מנטאלית ומקבל את הביטחון, תוכל לעשות דברים יפים. כשתעשה אותם לאורך זמן, תוכל לשחק בכל קבוצה, כולל בגדולות. השאלה איך אדם מקבל את הכוכבות, אם עולה לו השתן לראש? או שמא הוא נשאר צנוע עם הרגליים על הקרקע?
אחד הדברים שהכי מפריעים לי בכדורגל הישראלי הוא שמהר מאוד הופכים שחקן לכוכב ומהר מאוד מפילים אותו. לא מבינים את משמעות הקטע המנטאלי שהוא חזק ומשפיע. אני מאמין במושג 'כוכב נולד' בכדורגל. זה לא קיים. יש שחקן מוכשר עם יכולות שאפשר רק להשביח אותו עם הזמן, לתת לו את הכלים ולהכין אותו מבחינה מנטאלית כדי שיוכל להתמודד במצבים לא פשוטים שיש בכדורגל ויש הרבה כאלה.
סבע. גברת דרך לא קטנה (דני מרון)
אתה לוקח שחקן ומריץ אותו לאורך זמן, מתחיל להעשיר אותו בכל כך הרבה חוזקים מנטאליים ויוצר שחקן שלא רק ישרוד אלא ימשוך בצורה מכובדת את הקריירה שלו. מחלקות נוער צריכות לתת כלים מנטאלים כדי ששחקן יידע איך להתמודד ולא להיות מופתע. זה כמו טירונות. כדי לצאת לקרב אמיתי אתה צריך כלים אלמנטריים ובסיס גם מבחינה מנטאלית.
הרי תחשבו על זה. כל שחקן באשר הוא יכול פתאום לתת משחק שכל בעיטת שפיץ נכנסת חיבורים, אבל זה לא יהפוך אותו לאחד שמסוגל למשוך לאורך זמן. אין לנו מספיק "שחקני אופי", שחקנים חזקים ויציבים כי אין לנו מחלקות נוער טובות שיודעות להעביר מסרים בצורה של שטיפת מוח. שמעתי מקרים שמאמן העיר בצורה כזאת או אחרת לשחקן ואז אמר: 'אבל אמרתי לו'. כדי שדברים יחלחלו צריך לחזור עליהם 1,000 פעם. לזה אני קורא שטיפת מוח. בן אדם חייב וצריך לחזור על עצמו אלפי פעמים על מנת שהילד יקלוט את המסר. אל תתביישו להיות נודניקים.
אי אפשר בלי להזכיר את מאור שעבר כברת דרך והוביל את הנבחרות הצעירות בהופעות, שערים ובישולים. זה לא בא מהשמיים אלא דרך עבודה קשה. עוד בהיותו בן 5-6, דאגתי שמאור יבין מה זה כוכב. שחקן יכול להיוולד עם כישרון, אבל הוא לא יכול להבין מה זה כוכב. שטיפת המוח הופכת אותך לכוכב, שטיפת המוח עוזרת לך להישאר כמה שנים בצמרת ולא חצי עונה או עונה. רק אז, אחרי שנתת כמה שנים טובות, אתה יכול להסתכל על עצמך ככוכב וזה ייקח אותך למקומות שאתה לא יכול לדמיין.
מאור בוזגלו. שטיפת המוח הפכה אותו לכוכב (ערן לוף)
זה מביא אותנו לסוגיית הנבחרת. מה שקורה בנבחרת זה פועל יוצא של הכדורגל הישראלי בכל מה שקשור בהכתרה וריסוק של שחקנים. נעשו טעויות בעבר שהוזמנו שחקנים כדי למצוא חן בעיני אדם כזה או אחר וגם בגלל איטרסנטים כאלה ואחרים. מעניין אותי לראות המשכיות, לראות שחקן שלא נותן כמה משחקים בודדים ואז הופכים אותו לאחד הכוכבים הגדולים בארץ, אלא מוכיח את עצמו לאורך זמן. זה המבחן האמיתי של כדורגלן אמיתי. אני לא מאמין בהזמנת שחקן כדי "לחוש את האווירה". רוב שחקני הנבחרת חייבים לבוא מהנבחרות הצעירות. אותם ילדים, נערים ונוער עברו כברת דרך מפרכת, כברת דרך ארוכה שבה הם הוכיחו את עצמם. רק לשחקנים כאלה יהיה הרבה יותר קל לסחוב את הנבחרת וגם להצליח.
מה דעתך על הכתבה?