זה שבועות אחדים שבתקשורת הספורט ניתן היה לקרוא על המועמדים לאמן את נבחרת הכדורגל של ישראל. שמות המועמדים הוזכרו כאשר אלישע לוי עדיין תיפקד בעמדת המאמן הלאומי, משום שההערכה הייתה שאלישע לא יקבל קדנציה נוספת. אמנם ההערכה התבררה כנכונה, ואולם נסו לחשוב מה עבר אז על אלישע לוי, בעודו בתפקיד.
והנה בראשית השבוע אכן הוא התבשר על סיום תפקידו, ומיד שוב הוזכרו המועמדים לקבל על עצמם את משימת האימון. אבל האם באמת מדובר במשימה הכי חשובה של נבחרת ישראל? לי נראה שמשום מה חובה לתת את הדעת בעיקר על דברים אחרים. לנסות לרדת לעומקה של הבעיה, או הבעיות, שמונעות שנים רבות מדי את התקדמותה של הנבחרת הלאומית בזירת אירופה. כי אלישע לוי אינו המאמן הראשון שנכשל. האם הנבחרת הייתה טובה יותר בעת שהודרכה על ידי קודמיו? האם הזיכרון הקולקטיבי הוא קצר עד כדי כך?
אחרי הכל, והדברים נאמרו ונכתבו פעמים לא מעטות, השאלה האמיתית היא מדוע כדורגלניה הבכירים של ישראל אינם מצליחים להתמודד בהצלחה עם נבחרות היבשת. הכל כמובן מתחיל מלמטה, מהיסודות, שהינן טכניקה גבוהה ואתלטיות ברמה גבוהה. הטכניקה היא הדבר הברור מאליו, אולם אתלטיות שפרושה מהירות ופיזיות, חשובה לא פחות ואולי אף יותר.
בניון ושכטר. מהירות ופיזיות אלו תכונות חשובות לא פחות (אודי ציטיאט)
הכדורגל בליגות אירופה מושתת על אותם עקרונות. לא רק עצירה מושלמת של הכדור ולא רק היכולת למסור או לבעוט לעבר השער. סודה הגדול של אירופה היא ביכולת לבצע ברצף את אותם מהלכים תוך תנועה מהירה ובכח פיזי מול הגנה פיזית ומהירה. בנושא זה מצוי הליקוי הגדול של הכדורגלן הישראלי. למשל, כמה מיאוצים הוא מסוגל לבצע? כדי לבצעם בתכיפות חייבים בתכונות אתלטיות-פיזיות, ורק אם נדע להשלים אותן עם טכניקה מושלמת, אולי יהיה עתיד ורוד יותר גם לנבחרת הלאומית.
כיוון שכך שוב חייבים להפנות מבט לאו דווקא לטקטיקה, כי חשוב פחות אם הנבחרת תשחק 2-4-4 או 3-3-4. חשוב יותר שנגדל כאן שחקנים המסוגלים להתמודד עם העוצמה, המהירות והטכניקה של כדורגלני אירופה, המצוידים בשלושה נשקים אלה. לכן גם תבינו מדוע שאלת המאמן הלאומי הבא של ישראל חשובה בעיני פחות.
שאלת מחליפו של אלישע לוי פחות חשובה (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?